"ג'ק ריצ'ר 2": טום קרוז עושה צ'אק נוריס
טום קרוז חוזר בשנית לדמות של הנווד הגברתן ג'ק ריצ'ר, שאינה שונה בהרבה מגיבורי האקשן שגילמו צ'אק נוריס, ז'אן קלוד ואן דאם, וסילבסטר סטאלון לפניו. "ג'ק ריצ'ר: אין דרך חזרה" מהנה למדי, אך הוא לא יותר משכפול של סרטים שראינו כל כך הרבה מהם בעבר
הסיני וואנג ג'יאנלין איננו מבקר קולנוע. הוא רק האיש העשיר ביותר במולדתו. אבל כאשר הוא הגיע לאחרונה ללוס אנג'לס על מנת לפתות הפקות אמריקאיות גדולות להצטלם באולפנים שהוא מתעתד להקים בעיר צ'ינגדאו, הוא התבטא בחוסר נחת באשר לנטייתה העכשווית של הוליווד להתבסס על רימייקים וסרטי המשך. "צריך להחזיר את הוליווד אל הסיפור", הוא ציין.
"ג'ק ריצ'ר: אין דרך חזרה" ("Jack Reacher: Never Go Back") הוא עדות מספר מי-יודע-כמה לאבחנתו הנכונה גם אם לא מקורית במיוחד של וואנג, שאזכרו בפסקה הפותחת אינו מקרי: חברות הפקה סיניות מושקעות בסרט, כחלק מתופעה הולכת ומתגברת של מימון סיני לסרטים הוליוודיים.
ואכן, סיפור הוא בדיוק הדבר הזה שאין בסרט ההמשך השב ומפגיש אותנו עם גיבור ספריו של לי צ'יילד. איש צבא לשעבר, בגילומו של טום קרוז (שגם שותף להפקה), הנע ונד מבלי להשאיר אחריו עקבות, והחפצים היחידים שהוא מחזיק ברשותו הם מברשת שיניים מתקפלת, פספורט שפג תוקפו וכרטיס אשראי. דמות אניגמטית שלכאורה אינה קיימת הממשיכה את מסורת רמבו, וניכרת ביכולתה לשבור בנונשלנטיות את העצמות למספר תוקפים בו-זמנית.
ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע :
בסיפור, שכאמור איננו ממש מצוי פה, מתגייס ריצ'ר לעזרתה של קצינה בכירה במשטרה הצבאית (קובי סמלדרס) הנעצרת באשמת בגידה. אחרי שהוא עוזר לה להימלט ממאסר, השניים יוצאים לגלות מי הפליל אותה ורצח שניים מאנשיה, והחקירה מובילה אותם אל בכירים בפנטגון ואל תעשיית הברחת נשק וסמים מאפגניסטן. על הדרך מגלה ריצ'ר את דבר קיומה של נערה שייתכן שהוא אביה (דניקה יארוש), ונמלט מרוצח שכיר שכישוריו המקצועיים, כמסתבר, אינם נופלים מיכולת ההישרדות שלו. שניהם, הנערה והצייד, מהווים איום משותף על הרוכב ללא שם שהבדידות היא ערך עליון בחייו.
ואמנם ריצ'ר הוא סוג של גיבור מערבון מודרני שנדרש בעיקר למיומנויות פיזיות ואינסטינקטיביות - היפוכם המוחלט של גיבורי ההייטק. הוא נווד נצחי שדוהר אל האופק, או לפחות מושיט את ידו לטרמפ לשם, מרגע שסיים את עבודתו שהיא להציל את המצב.
דרושה מידה לא מבוטלת של השהיית חוסר האמון בקבלתו של קרוז כגיבור מסוג זה (גובהו של ריצ'ר הספרותי הוא 195 ס"מ, כ-25 ס"מ יותר מזה של קרוז, ומשקלו 115 ק"ג), ואכן ליהוקו לתפקיד בסרט הראשון מ-2012 התקבל בזעם על ידי מעריצי הסדרה וצ'יילד. אבל זו כבר באמת לא הבעיה של הסרט הנוכחי.
"ג'ק ריצ'ר: אין דרך חזרה" הוא סימפטום לתעשייה ממוסחרת שמאסה לחלוטין באמנות הסיפור. דמותו החידתית ואפופת המסתורין של ריצ'ר מזכירה את זו של ג'ייסון בורן. שני הגיבורים ההוליוודיים העכשוויים האלה מייצגים בדרכם האלגורית קולנוע בחיפוש נואש אחר סיפור, זהות, נרטיב. הבמאי אדוארד זוויק (שכבר שיתף פעולה עם קרוז ב"הסמוראי האחרון") אינו מתעניין בדרמה המשפחתית-פסיכולוגית שהסרט מצניע בדמותה של הבת-לכאורה ונכנע לממד הפיזי של פיצוח עצמות שסרט-ללא-סיפור זה מזמין. מוזר, שכן אחד החתומים על התסריט, לצד זוויק, הוא מרשל הרשקוביץ, שותפו הוותיק ליצירת "שלושים ומשהו" המיתולוגית.
זה לא שאי אפשר ליהנות מהסרט. אדרבא, הוא מהנה. אבל גם ההנאה הזו היא צפויה. "ג'ק ריצ'ר: אין דרך חזרה" הוא סרט שבו כל המעורבים עושים את מה שמצופה מהם, דבר לא מעבר לזה. אין בסרט דבר שלא ראיתם או שמעתם בעבר, משהו שמעיד על איזו התלהבות יצירתית. פעם קראו לזה "סרט יומיות" והתכוונו ל"צפה וזרוק". סרט לשימוש חד פעמי.
קרוז עצמו, שחקן מוגבל אחרי הכל, מגלם פה את צ'אק נוריס בתפקיד ג'ק ריצ'ר. ואכן, זהו סרט שנראה כאילו הגיע הנה משנות ה-80. אין בו רגע דל, אבל זהו סרט דל. מסוג אלה שכל כוונתם היא להזמין את הצופה לצפות בקרוז מפרק לאנשים ת'צורה בקריאת "יאללה מכות". כבר צפיתם בסרט הזה, כבר קראתם את הביקורת הזו. "אין דרך חזרה" הוא השם הגנרי. עכשיו תבחרו את מי אתם רוצים. ואן דאם? נוריס? קרוז? קיבלתם.
"ג'ק ריצ'ר: אין דרך חזרה" (סין, ארצות הברית) - שחקנים ראשיים: טום קרוז, קובי סמולדרס, אלדיס הודג', דניקה יארוש. אורך הסרט: 118 דקות.
