המדען החובב שראה חד יותר מכולם

אנטוני ון-לוונהוק נולד בעיר ההולנדית דלפט ב-24 באוקטובר 1632. אביו, שהלך לעולמו כשבנו היה בן חמש בלבד, היה קולע סלים, ואמו הייתה נצר למשפחת יצרני בירה אמידים. כנער הוא לא קיבל חינוך מדעי ויועד להיות סוחר. בגיל 16 החל לעבוד כשולייה של סוחר הבדים הסקוטי הנודע ויליאם דיווידסון, שהחזיק חנות גדולה באמסטרדם. בגיל 22 חזר לדלפט ופתח שם חנות משלו, ובמקביל השתלב בפוליטיקה המקומית והתברג למשרות ציבוריות בעירייה. בדלפט פעל באותו זמן הצייר הנודע ורמיר, והשניים היו כנראה ידידים.

עוד כתבות באתר מכון דוידסון:

תעלת הימים נגד בולענים?

הכתובת על הקיר: מה ההבדל בין טוש פרמננט לטוש מחיק?

רק בגיל 40 החל ון-לוונהוק לגלות עניין בתחום שיאפשר לו לקדם את הידע המדעי ואת האנושות כולה, ויקנה לו פרסום ותהילה - שכלול המיקרוסקופ. התעניינותו בעדשות נולדה בעקבות עבודתו כסוחר בדים, מקצוע שחייב אותו להשתמש דרך קבע בעדשות ובזכוכית מגדלת לבחינת איכות האריגים. עד מהרה התברר שיש לו כישרון אדיר בתחום; במהלך חייו הוא יצר וליטש כ-500 עדשות ובנה כ-200 מיקרוסקופים. בניגוד לתפיסה הרווחת, ון-לוונהוק לא היה זה שיצר את המיקרוסקופ הראשון, אך הוא הגדיל בהרבה את יכולת ההגדלה של המיקרוסקופים והיה הראשון שהצליח להגיע להגדלה של פי 200 ויותר.

במשך כ-50 שנה, עד מותו בגיל 90, תיאר ון-לוונהוק את העולם המיקרוסקופי המופלא: הוא נחשב לאדם הראשון שראה חיידקים, תאי זרע, תאי דם, תאי שריר, בועיות בתאים ויצורים חד-תאיים במי גשם ובמקווי מים. הוא בחן תחת המיקרוסקופ כמעט כל מה שהצליח לשים עליו את ידו - תולעים, אצות, אמבות, טבעות בגזעי עצים, רבדי אבן שן (פלאק) ועוד כהנה וכהנה. הוא היה גם אנטומולוג (חוקר חרקים) חלוץ ופיתח שיטות חדשניות לנתח חרקים. בין השאר הראה שחרקים נוצרים מביצים ופענח את מחזור החיים שלהם. תגליותיו הפכו אותו בעיני רבים ל"אבי המיקרוביולוגיה".

מדען ללא תואר

בהיסטוריה של המדע מייחדת את ון-לוונהוק העובדה שהוא לא חונך בין כתלי האקדמיה. לא היה לו שום תואר אקדמי והוא דיבר וכתב רק בשפת אמו, הולנדית. הוא גם לא פרסם אף מאמר מדעי רשמי, לא לימד אף סטודנט ולא כתב שום ספר.

(צילום אילוסטרציה: CD Bank)

הכנסתו הקבועה בעיריית דלפט אפשרה לון-לוונהוק לעבוד באופן עצמאי לחלוטין, ואת כל ממצאיו את דיווח במאות מכתבים ששלח לחברה המלכותית למדעים של לונדון. חברו הקרוב, הרופא רנייר דה-גרף, התרשם מאוד מתצפיותיו ושכנע אותו לשתף את תצפיותיו עם החברה. בשנת 1712, לדוגמה, כתב ון-לוונהוק לחברה: "עשיתי את עבודתי לא כדי לגרוף את השבחים שאני נהנה מהם כיום, אלא בעיקר מתוך הערגה לידע, שאני חש כי היא מצויה בי יותר מאשר אצל מרבית האנשים".

ון-לוונהוק שמח לשתף את ממצאיו ותצפיותיו, אך סירב בתוקף לחשוף את סודותיו המקצועיים. הוא לא פרסם את שיטות ליטוש העדשות שלו, וגם כשמכרים באו לחזות בעדשותיו הוא הראה להם רק עדשות באיכות בינונית בלבד. כמו איש עסקים טוב, ון-לוונהוק הפגין כאן חשיבה עסקית, בידיעה שאם מתחריו ישימו את ידיהם על הטכנולוגיה שלו הוא יירד מגדולתו. המונופול הטכני הזה השאיר אותו עד סוף ימיו השליט הבלתי מעורער של ענף המיקרוסקופיה הצעיר.

חובב - אך מרחיק ראות

עד כמה נגדו ממצאיו ומסקנותיו את העמדות המקובלות בעולם המדעי של המאה ה-17, אפשר ללמוד מהתכתבות יוצאת דופן בינו לבין עורך כתב העת המדעי של החברה המלכותית הנרי אולדנבורג מאוקטובר 1676. במכתב ששלח ון-לוונהוק לחברה הוא תיאר כיצד התבונן במיקרוסקופ שלו במי גשם וראה שם המוני יצורים מיקרוסקופיים, שאותם כינה Animalcules - חיות קטנות. לימים התברר שהתכוון לפרוטוזואות, יצורים חד-תאיים החיים במאגרי מים.

אולדנבורג ענה לו כך: "מכתבך מהעשרה באוקטובר התקבל כאן בשעשוע. תיאוריך הכוללים 'חיות קטנות' השוחות במי גשם, בעזרת ה'מיקרוסקופ' שלך, עוררו עליצות בלתי מבוטלת בקרב מדעני החברה... בהצבעה שנערכה בקרב החברים – שלוותה, לצערי הרב, בגיחוכים רבים - הוחלט שלא לפרסם את מכתבך בכתב העת של חברה מכובדת זו. למרות זאת, כולנו כאן מאחלים ל'חיות הקטנות' בריאות טובה, לצד נדיבות וטיפול מסור של 'המגלה' המבריק שלהן".

ון-לוונהוק לא נרתע מצרות האופקים הזאת והתעקש שממצאיו נכונים. החברה גייסה את המדען המפורסם רוברט הוק לנסות לשחזר את ממצאיו של המדען ההולנדי החובב. הוק היה בעצמו חלוץ מיקרוסקופיה (ספרו "מיקרוגרפיה'"משנת 1665 השפיע רבות על ון-לוונהוק) ונחשב לראשון שתיאר תאים. מכיוון שון-לוונהוק החשדן סירב להסגיר פרטים טכניים לגבי המיקרוסקופ שלו, נאלץ הוק לייצר ציוד לעצמו. כשהצליח לבסוף לשחזר את הממצאים, קיבלה החברה את נכונות הממצאים. מאוחר יותר התקבל ון-לוונהוק לחבר מן המניין בחברה - הישג מדהים עבור חובבן - והמשיך לשלוח לה דיווחים עד מותו בשנת 1723.

ון-לוונהוק הפך לשם דבר בעולם המדע, ורבים פקדו את ביתו בדלפט, כולל מרי מלכת אנגליה והצאר הרוסי פטר הגדול. עם זאת, תמיד הוא נחשב "אאוטסיידר" בשל הרקע החובבני. בחינה מדוקדקת ומודרנית של ממצאיו ושל שיטות העבודה שלו מעידה על עבודה מסודרת בסטנדרטים גבוהים. ב-1981 איתר המומחה הבריטי למיקרוסקופיה בריאן פורד (בעצמו חוקר עצמאי) כמה מהדוגמאות המקוריות שון-לוונהוק שלח לחברה המלכותית של לונדון, ומצא שהן עמדו במבחן הזמן והשתמרו היטב, כ-300 שנה לאחר הכנתן.

גם בשנת חייו האחרונה המשיך ון-לוונהוק להתכתב עם החברה המלכותית, ולא חדל אפילו בשבוע האחרון לחייו, כשהיה בן 90. הוא הלך לעולמו ב-26 באוגוסט 1723, ממחלה נדירה הקרויה כיום על שמו – מחלת ון-לוונהוק - ונטמן בעיר הולדתו, דלפט.

ד"ר יוחאי וולף, בתר דוקטורנט במכון ויצמן למדע וכותב באתר מכון דוידסון