כמו שכתוב בספר: גרסת התנ"ך של המרתון
כ-3,000 אמיצים הגיעו בסוף השבוע לראש העין ואריאל כדי לרוץ עד שילה הקדומה ולשחזר את ריצת המרתון הראשונה בהיסטוריה. בין הנופים המדהימים, הטיפוסים המפרכים והשיפועים הלא פשוטים, מצאנו כאלה שהתעקשו לעלות על המסלול כשהם יחפים וגם ארכיאולוג שהגיע כדי לסגור מעגל. צפו
היה משהו יפה בהחלטה לקיים את מרתון התנ"ך השני ביום שישי האחרון, במזג אוויר מושלם, במקביל ל"סובב תל-אביב". רחוק מההמוניות של מרוץ האופניים, בלי חברות מסחריות גדולות שמעניקות את חסותן לקרנבל ובהשתתפות פחות אנשים (כ-3,000), אבל עם רעיון ומטרה ברורים.
כי כשמו של האירוע הזה כן הוא: לשחזר את ריצת המרתון הראשונה בהיסטוריה, שמוזכרת בספר שמואל א'. איש בנימין רץ על-פי המקרא מאבן העזר שבסמוך לראש העין ועד לשילה הקדומה כדי לבשר לעלי הכהן כי שני בניו נספו בקרב מול הפלישתים, ושארון הברית נלקח בשבי.
המסלול זימן לאלה שבחרו להיענות לאתגר עליות מפרכות, שיפועים לא פשוטים וטיפוס מצטבר של 1,097 מטרים, אבל גם את הנופים המדהימים של חבל בנימין, שמש נעימה יחסית והקשר מרתק להיאחז בו ברגעים שבהם נגמר האוויר והזיעה מתחילה להתפשט לכל מקום בגוף.
המתחרים קיבלו הזדמנות לבחור את רמת הקושי שלהם. המרתון המלא הוזנק מראש העין, וחצי המרתון (21.1 קילומטרים) יצא לדרך מגן באריאל. שני המקצים הללו, כמו גם שניים נוספים באורכים של עשרה וחמישה קילומטרים, הסתיימו בשילה הקדומה - בדיוק כפי שמוזכר בתנ"ך.
בשילה גם התקיים הפנינג הסיום הססגוני, אבל אנחנו בחרנו להגיע דווקא לנקודה שבה הכל התחיל - לפחות עבור אלה שהתפשרו על חצי המרתון – ובחרו לחוות אותו כשהם... יחפים. כי אם כבר נכנסנו לאווירה הקדומה, אז עד הסוף.
איך עושים את זה? "בכיף", טוען ליאור רביד בנונשלנטיות מפתיעה רגע לפני שהוא מסתער על המסלול יחף. "פשוט זורקים את כל השטויות בצד, מתחברים לרצפה ולקרקע ונהנים הרבה יותר. לוקח זמן להתכונן לזה, אני לא אגיד שמדובר בדבר פשוט. זה תהליך. מתחילים מינימליסטי, קודם כל עם נעל דקה. העור נהיה צפוף יותר ופשוט מכיל את כל המפגעים. הגעתי לכאן כדי לאתגר את עצמי. התגובות? לפה ולפה. יש תמיד את אלה שמרימים גבה, ויש את אלה שאומרים 'יאללה, אני מצטרף'".
אחד מאלה שהצטרפו אליו (עם נעליים, לשם שינוי) הוא יבגני אהרונוביץ' בן ה-47, עובד של המינהל האזרחי באגף הארכיאולוגיה. 21 שנה הוא חופר בשילה הקדומה, והגיע לאריאל בפעם הראשונה
כדי לרוץ חצי מרתון - אל עבר שילה הקדומה. "אני מסתובב באזור יותר מ-20 שנה וזה די סמלי בשבילי, סוג של סגירת מעגל", הוא מספר. "לפני 20 שנה הגעתי לשילה בתור ארכיאולוג צעיר והיום אני רץ בנופים האלה, נופים שחפרתי בהם, חקרתי אותם והיום גם אנשום אותם בריצה".
עינב עובדיה, בת 37 מהוד השרון, מכירה קצת יותר את העסק. שבעה מרתונים יש לה ברזומה, כולל תחרות "איש הברזל" באוסטריה שבה חטפה מכת שמש. אבל זה לא אומר שהיא לא מתרגשת. "הריצה מבחינתי היא הפסיכולוג שלי, הדבר שמרגיע אותי", היא אומרת. "זה תמיד מרגש, בכל פעם מחדש. האירוע הזה ספציפית הוא מאתגר, זה לא טריוויאלי וברור מאליו לרוץ באריאל, בכבישים ששומעים עליהם רק בחדשות. לא פשוט. כבר מהזינוק אתה רץ בעלייה".
לפנייה לכתב/ת 
