אם בארזים נפלה שלהבת / טור
ארז אדלשטיין אדום מבפנים וכשאמר לשחקנים "We are Maccabi" היה קשה להאמין. הפיטורים שלו הם הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לו ולכדורסל הישראלי. עידו אשד מנתח
כשמכבי תל אביב מפטרת את מאמן נבחרת ישראל בחופזה, בטענה של אי התאמה, היא מפטרת בעצם את הכדורסל הישראלי. הוא כבר לא מתאים לה. מכבי היא כבר מזמן לא הקבוצה של המדינה, מבוססת על ליגיון זרים שהישראלים משמשים בו רק עלה תאנה ותואמי חוק רוסי. אבל הפיטורים החביאו את האירוע החשוב באמת של יום שבת - הניצחון של גלבוע/גליל על הפועל ירושלים.
עוד על פיטוריו של אדלשטיין
בתום דרמה לילית: ארז אדלשטיין פוטר
מקורבי אדלשטיין: "הוא מעולם לא התקבל במכבי ת"א
מאלמוניות לאולימפוס: דרכו של רמי הדר לאימון מכבי ת"א
הבינו מהר, אחרי כולם / על פיטורי ארז אדלשטיין
רוח המועדון: היסטוריית הפיטורים במכבי ת"א
אריאל בית הלחמי העלה את זיו בן צבי וחואקין שוכמן, ילדים שגדלו למרגלות הגלבוע, ויחד הם ניצחו את פיאניג'אני מאיטליה, סטודמאייר כוכב ה-NBA, וג'רלס כוכב המכללות. עם זרים זולים פי עשרה, בתקציב הטיסות של ירושלים לאירופה, עמדו מולם משחק שלם, ויכלו להם. מדהים, וגם מקומם.
מקומם, כי אין כמו השבוע האחרון כדי דווקא להמחיש עד כמה הידרדר הכדורסל הישראלי מתוך רצון להתרפס מול מכבי תל אביב, ועכשיו מול ירושלים. שתיהן שיחקו באירופה רק עם זרים בדקות המכריעות. הן גם ככה מחזיקות שתי רוטציות שונות, אחת לכל מסגרת. ונדמה לי שבפיטורי אדלשטיין הגענו לקו פרשת המים. במיוחד אם גם רמי הדר יפנה את הדרך בקרוב עבור מאמן זר. וגם אם לא. הכדורסל הישראלי צריך להתמרד. נגד ריבוי הזרים שגוזלים דקות משחק מהצעירים שלנו רק עבור הניסיונות לגזור תהילה באירופה, שאין לה ולכדורסל ישראלי דבר. והמרד הזה זקוק למנהיג.
לארז אדלשטיין יש ציפור אדומה בלב. וכשהוא אמר בראיון שלעולם לא יגיע למכבי תל אביב, הוא התכוון לזה. זה היה ארז האמיתי. הוא גם סירב לקחת את הקבוצה בנובמבר הקודם, כשגודס נחתך, מה שהעלה את קרנו בעיני ההנהלה. אבל בקיץ, כשמכבי החליטה ללכת על מאמן ישראלי, הוא החליט לנסות להצהיב. בכל זאת כבר לא ילד, והנה הזדמנות לקחת את כישוריך לרמת היורוליג. אני מעריך אותו ומבין אותו לגמרי על הניסיון והאומץ. אבל כשברור שהוא אדום אדום מבפנים, אי אפשר היה להאמין לו כשאמר: we are Maccabi. גם לא להנהלה.
ואולי הטעות הגדולה של ארז היתה שהפסיק להיות ארז. קשה ללמוד מניסיון של אחרים, אבל המוטיב החוזר ברטרוספקטיבה של עודד קטש, אפי בירנבוים וגיא גודס, כשסיכמו את הקדנציה שלהם אחרי פיטוריהם ממכבי, היה: "אני מצטער שלא נשארתי נאמן לעצמי". אם אתה כבר בא לשנה אחת, תישאר אתה, תעשה בדיוק מה שאתה יודע, ואל תעשה חשבון לאף אחד. ונדמה שהוא היה רך מדי עם השחקנים, לא דרש כלום מההנהלה וקיבל את הנחתותיה, ולא היה הבוס כמו שהוא רגיל להיות. וככל שעולים ברמת המשחק, וברמת הליגה, הידע בכדורסל הולך והופך פחות חשוב, והכישורים האישיים תופסים חשיבות מכרעת. וכשמפטרים אותך אחרי שני משחקי יורוליג בהם שיחקת סביר, וכשבעלים אומר שזו היתה "החלטה פשוטה", כנראה שמשהו היה מאוד מקולקל שם מלכתחילה. כרוניקה של מוות ידוע מראש.
במכבי תל אביב החליטו ללכת בקיץ על מאמן ישראלי. משמח, אבל מכאן מתחילות הבעיות. איך ייתכן שאתם מחתימים שחקנים לפני שיש מאמן? וגם אחרי שיש מאמן, ממשיכים להחתים שחקנים שהוא לא רוצה. האם זה פלא שביום רביעי יעמוד על הקווים המאמן הראשי החמישי(!) בעשרת המשחקים האחרונים של הקבוצה ביורוליג? איזה מאמן אירופאי ירצה לבוא לאמן במקום כזה? זילות תפקיד המאמן הגיעה הפעם לרמתה הנמוכה ביותר מאז השיג דייויד בלאט את גביע היורוליג. שם נזרע זרע הפורענות במחשבתה של ההנהלה, שאפשר להצליח בעזרת מזל, ולמאמן אין תפקיד קריטי בהצלחה הזו.
כמה שהם טעו. הפער בין כמות הכסף שנשפך מול חובבנות הניהול זועק לשמיים. מצד אחד ממנים מנכ"ל, בונים חטיבות, מעצבים מצגות. אבל ההחלטות המקצועיות עדיין נעשות באופן חובבני, על ידי יותר מדי אנשים, ללא אסטרטגיה וחזון, ובעיקר ללא התחשבות ממשית בדעת המאמן. אפשר להוציא את הקבוצה מהשכונה, אבל המועדון מתעקש להשאיר את השכונה בקבוצה.
ארז אדלשטיין יכול להרגיש עכשיו הקלה. הנה הוא מצא את עצמו, את מקומו, בטוח בזהותו. אוהד הכדורסל ישראלי, אדום ולא צהוב. אדם בעקבות גורלו. ולמרות האכזבה, ותחושת הכישלון, עליו לשנס מותניים ולחזור לעמדה התפורה עליו - מאמן נבחרת ישראל - ומחיה הכדורסל הישראלי. מפסיקים לעזור לקבוצות הגדולות לפרק את הכדורסל שלנו, מתחילים להילחם להורדת מספר הזרים בליגה לשלושה, ומבטלים את הקלת המס השערורייתית עבורם.
אחרת בעוד חמש שנים תהיה פה שממה, ויהיה לנו חוק יוגוסלבי שייאלץ קבוצות לרשום שני ישראלים בטופס. אם אדלשטיין ישקע בעצבות או יתבוסס בעלבון, במקום להשתמש בהם כמוטיבציה ומקור אנרגיה, זה יהיה הכישלון האמיתי שלו. הוא לא התאים לשם, הוא ידע ואמר את זה שנים, אבל גם הוא התפתה. כולנו בני אדם. אבל עכשיו עליו לקבל בהכנעה את ייעודו וללכת קדימה למקום בו יהיה אהוב, מוביל, ומתווה דרך, ולהציל את הכדורסל ישראלי.
לפנייה לכתב/ת 
