מכבי חיפה חזרה
במשחק מלא בסיפורים קטנים ופיקנטריות הדבר החשוב הוא התמונה הגדולה ולפיה, מכבי חיפה שבה להיות פקטור בליגה. התמונה הגדולה הזו הושגה בזכות הפרטים הקטנים ועצירת מכבי ת"א במקומות החשובים לה – לביא מול מדוניאנין וקגלמאכר על בן-חיים. אורי קופר מסכם ניצחון של מולנסטיין על ארבלדזה, שניסה להתחכם קצת יותר מדי
יש משחקים שהעניין בהם מובטח וכמעט לא משנה מה יקרה על הדשא. הסיפורים שתופסים כותרות עוד לפני השריקה הראשונה הופכים אותם לכאלה, וכך בדיוק נשמע הבאזז סביב המשחק בנתניה. יוסי בניון והשירים, אלירן עטר, גילי ורמוט, אייל גולסה – כל אחד מהם מול האקסית שלא רצתה אותו או שהוא לא רצה אותה. לא חסר. והנה, למרות שאינספור הדרמות היו יכולים להרכיב יופי של עלילה, חובה לשים הכל בצד ולהסתכל כרגע על התמונה הגדולה: אחרי שנים, מכבי חיפה חזרה.
עבר הרבה זמן. לפעמים רק היה נדמה, לרגעים קצרים, שמכבי חיפה מרימה את הראש עד שהורידה אותו שוב. לכן, למרות שהעונה הזו התחילה בצורה הרבה פחות מגומגמת מקודמותיה, עדיין היה אסור לומר שום דבר. גם עכשיו, מכבי חיפה כנראה לא תזכה שוב באליפות העונה, אבל היא חזרה. שבה להיות פקטור. אנחנו עדיין בתחילת העונה והירוקים כבר הספיקו לנצח גם את האלופה וגם את סגניתה. חמש שנים וחצי שמכבי חיפה אפילו לא הובילה על מכבי ת"א במשחק חוץ והנה היא מנצחת. היא גברה על קבוצה שלא הפסידה בכמעט 30 משחקי ליגה רצופים.
חיפה הציגה לנו את אותה תמונה גדולה בזכות התמקדות בפרטים הקטנים. היא פשוט הגיעה מוכנה להפליא וניתן היה לראות זאת בחלקים שונים של המגרש. ורמוט יצא מצוין להתקפות מהירות ועטר נראה חד באופן מפתיע, אחרי שלא פתח בהרכב חצי שנה. אבל הנקודות המרשימות ביותר היו אלה שקשורות להתאמות ליריבה.
מכבי חיפה הצליחה לעצבן את מכבי ת"א במקומות החשובים לה. המשחק של מכבי ת"א בנוי בעיקר על שני דברים: הנעת כדור סביב חאריס מדוניאנין בצד ימין ובידוד של טל בן-חיים בצד שמאל. רנה מולנסטיין רצה לעצור קודם כל את שניהם. קמיל ואצק ונטע לביא, במיוחד האחרון, יצאו לסגור את נתיבי המסירה של מדוניאנין והם עשו זאת במהירות בכל פעם שהבוסני קיבל את הכדור. זה עזר, העוקץ הצהוב יצא ופתאום איתן טיבי נאלץ להוביל כדור.
הקשר האחורי השני הלך לעזור בעבודה על בן-חיים. ולא שגארי קגלמאכר, המצטיין עם שער גדול והצלה מהקו, היה זקוק לעזרה. הוא תסכל את בן-חיים עד שזה הוחלף במחצית. כבר שנים שבחיפה מתלוננים על ההגנה של הקבוצה והנה, בזכות פעולות מהסוג הזה, התאמות נכונות ועבודה קבוצתית, מכבי חיפה ספגה רק חמש פעמים בשבעה משחקים - הכי מעט בליגה אחרי הפועל באר-שבע. בהתחשב בהיסטוריה הקרובה שלה, מאזן כזה הוא כמעט בלתי נתפס.
מולנסטיין, שאחראי להכנה המדוברת, גבר הפעם בקלות על שוטה ארבלדזה שהפתיע בחילופים מלאי סימני שאלה. עוד לפניהם, ויתר המאמן הגאורגי על חלוץ אמיתי בהרכב כדי לפנות מקום לבניון. אפשר להניח, אם כי אנחנו לא יודעים בוודאות, שבניון קיבל מקום בהרכב בגלל חשיבות המשחק עבורו. אני לא אומר שהשחקן עצמו ביקש זאת, אולי ג'ורדי קרויף זרק מילה או שארבלדזה הבין בעצמו את החשיבות. כך או כך, הכנסת בניון להרכב הייתה מפתיעה, אבל אם כבר מחליפים, למה לוותר על החלוץ האמיתי היחיד בסגל?
קיארטנסון נכנס במחצית והביא לרענון חיובי, אבל הוא היה צריך להחליף את אוסקר סקריונה שהיה בערב רע מאוד, החמיץ או לא בעט לשער כשהיה צריך. בנוסף, המעבר למערך של שלושה בלמים עם הכנסתו של ברק יצחקי במקום אלי דסה, היה בסדר גמור בגדר רעיון אבל לא עם שחקנים כמו בניון וסקריונה באגפים. הם לא מתאימים לכך במערך הזה.
אותם חילופים, בתוספת משחק לא טוב באופן נדיר של גל אלברמן ואותו ניסיון לשחק בלי חלוץ במחצית הראשונה, היו כמה מהסיבות לכך שמכבי ת"א איבדה את המקום הראשון. עכשיו מחכה לה המשחק הגדול ביותר, בבאר-שבע ביום ראשון. אם ארבלדזה שואף לשוב לפסגה, הוא יהיה חייב לעבוד על הפרטים הקטנים, אלה שמרכיבים את התמונה הגדולה, זו שבשביל הצהובים היא רק המקום שמוביל לאליפות.
לפנייה לכתב/ת 
