"כשאהיה גדולה אהיה רופאה" : חלתה בסרטן - והפכה לאונקולוגית

את ההחלטה המקצועית שלה: "כשאהיה גדולה, אהיה רופאה", קיבלה ד"ר צופיה ענבר מהמרכז הרפואי רמב"ם, כבר בגיל 15.5 כשחלתה בסרטן. "במהלך חודשי הטיפול הארוכים שעברתי, הכרתי את הצוות הנפלא שטיפל בנו, ילדים חולי סרטן. כולם, מהאחיות ועד הרופאים, היו מחויבים, מסורים, קשובים לכל בקשה או פיפס שהשמענו, ואז, אמרתי לעצמי, שאני רוצה להיות כמותם, ליצור קשר אמיתי חם ואוהב עם אנשים חולים ולרפא אותם".

היום, עשרים ושתיים שנים, אחרי אותה החלטת נעורים שעשתה, ד"ר ענבר היא מומחית להמטו אונקולוגיה - סוגרת מעגל, ומחליפה מיקום: ממיטת החולה לעמדת הרופאה." זו פעם ראשונה שאני חושפת את הסיפור האישי שלי", היא אומרת, "ואני עושה את זה כדי לתת תקווה לילדים חולים, שמתמודדים כעת עם מחלת הסרטן, מפוחדים, כאובים, סובלים ולא תמיד רואים את האופק ואת החיים הנהדרים שמחכים להם, אחרי שתמוגר המחלה. אז להם בעיקר ולבני המשפחה שלהם, אני רוצה להגיד תסתכלו עליי, בעצמי הייתי חולה והיום אני רופאה. תאמינו".

קראו עוד

לימפומה ע"ש הודג'קין: התרופה שנותנת תקווה

ישראל ראשונה בתחלואת סרטן הלימפומה; שנייה בתמותה

הכרתי את הצוות הנפלא שטיפל בנו, ילדים חולי סרטן ורציתי להיות כמותם. ד"ר צופיה ענבר

ענבר, בת 37, נשואה ואם לשלושה, בגילאי:7, 5, ושלושה חודשים נזכרת בגילוי המחלה. "כשהייתי בת 15.5, תלמידת כתה י', בלוטת הלימפה בצוואר התנפחה וגדלה", היא מתארת. רופא הילדים שאליו לקחה אותה אמה, חשד שהמדובר בדלקת ועל כן צייד אותה במרשם לאנטיביוטיקה."לא רק שהטיפול התרופתי לא עזר והבלוטה המוגדלת נשארה בדיוק כפי שהייתה, כשהגעתי לרופא, נוספו גם הזעות לילה", היא מתארת.

כשחזרה לרופא הילדים, הוא כבר הבין שמדובר כנראה במחלה רצינית יותר מדלקת ועל המקום לדבריה, נטל דגימה (ביופסיה), מהבלוטה, "הוא עשה את זה עם מחט דקה, והיום מעמדת הרופאה אני יודעת שלא זו הדרך להוציא ביופסיה מבלוטה". זו כנראה הסיבה שמהחומר שהוצא, כך הבנו אחרי חודש של המתנה לתוצאה, לא ניתן היה לדגום ולכן גם לא התקבלה תשובת מעבדה.

"כשחזרנו אליו בפעם שלישית כבר, הוא לא בזבז זמן והפנה אותי ישר לבית החולים לילדים דנה, שבמרכז הרפואי איכילוב". במיון ילדים, לשם הגיעה מלווה בהוריה, נערכו לה בדיקות ראשוניות שמהן עלה בבירור שהיא לקתה בסרטן לימפומה ע"ש הודג'קין. "בתוך זמן קצר כבר קראו להמטו אונקולוג, שהסביר להוריי המופתעים ובטוח שהיו גם מבוהלים, על המחלה.

"לי לא נאמרה המילה המפורשת: 'סרטן', אלא תיארו לי בעדינות שחליתי במחלה ע"ש הודג'קין ושהטיפול בה הוא כימותרפיה. באותו מעמד ציין הרופא שסיכויי ההחלמה שלי עומדים על 100%", היא מתארת

איך ילדה בת 15.5, שנוחתת עליה בשורה כזו, מתמודדת איתה?

"ממרחק הזמן אני לא זוכרת שהיה בי פחד מהמוות, אולי בגלל הגיל הצעיר, או האישיות האופטימית שלי, אבל אני זוכרת לגמרי, הרבה בכי, במיוחד אחרי שנשר לי השיער".

היא אושפזה במחלקת ילדים, שם עברה ניתוח לכריתת חלק מהבלוטה ואחרי שהתאוששה, נקבע לה פרוטוקול טיפולי שכלל מתן כימותרפיה אחת לשבועיים, למשך שמונה חודשים.

הצלחת לשמור על שגרת חיים בצל ההתמודדות עם הטיפול הקשה שעברת?

"ביומיים הראשונים אחרי הכימותרפיה, הייתי על הקרשים. הקאתי, סבלתי מבחילות קשות, השיער כמו שאמרתי, נשר אבל כבר מהיום השלישי אחרי הטיפול, התאוששתי וחזרתי לבית הספר. למזלי, לאורך כל חודשי הטיפול, לא נזקקתי אפילו פעם אחת לאשפוז תומך".

חברותיה נשארו לצדה ולא נרתעו ממחלתה. מבחינה חברתית, נשארה ענבר מוגנת, מוקפת אהבה ותמיכה וזו כנראה אחת הסיבות, שהיא ויתרה על פאה והעדיפה את המראה הקירח.

איך הצלחת לנהל חיים של מתבגרת, שזקוקה לפסקי זמן לטיפול במחלה?

"התנהלתי אז בשני מסלולים נפרדים: החיים בבית ובבית הספר, והחיים בשעות שקבלתי כימו לווריד. ואלה היו מסלולים כל כך שונים. בראשון-מרבית הזמן תפקדתי ושמרתי ככל שיכולתי על מסגרת לימודים סדירה ואילו במסלול השני, של בית החולים, נחשפתי לצוות מדהים של מטפלים, שעם חלקם אני בקשר עד היום והם שותפים שמחים ומעודדים, לאירועי חיי".

נוצרו גם חברויות ביניכם הילדים החולים?

"אני הייתי בקבוצת גיל הבוגרים כשמרבית הילדים שטופלו במקביל אליי, היו צעירים בהרבה, אבל בוודאי שנוצרו קרבה וקשרים, שעם אחדים מהם, אני בקשר גם כיום. אבל הכי קשה היה כשאחדים מהם נפטרו, זה היה בום ללב".

אחרי שהחלימה, הגיעה עדיין לבית החולים, לבקשת האגודה למלחמה בסרטן, שרתמה אותה לתמוך בילדים חולי סרטן. "גם בזמן ההפוגה בין הטיפולים שקבלתי וגם כשכבר החלמתי, המשכתי להגיע למחלקה בדנה ולעודד את הילדים החולים ולא פחות, גם את ההורים והאחים שלהם. אני זוכרת כשהיו מתקשרים אליי מהאגודה, עזבתי הכול ורצתי לשם כי מי כמוני ידעה ויודעת, כמה כוח יש לתקווה, במיוחד שהיא ניתנת על ידי ילדה, שבעצמה הייתה חולה".

כשסיימה את הבגרויות, קבלה פטור צה"לי, שניתן באופן גורף לכל מי שלקה בסרטן ולא חלפו חמש שנים מיום האבחון. "לא התווכחתי עם הגזירה הזו, אבל הייתי מבואסת, כי כל החברים והחברות שלי התגייסו ורק אני לא? מה גם שהייתי חדורת פטריוטיות והכי חשוב היה לי "לתרום למדינה".

היא גויסה במסלול ההתנדבות לצבא ושירתה בחיל המודיעין. אחרי שהשתחררה, נרשמה ללימודי רפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב, אבל אחרי השנה השלישית, היא שינתה את העדפתה המקצועית ובחרה בלימודי רפואה כללית, שאותם סיימה בתואר ד"ר לרפואה, בטכניון.

"גם כשהייתי סטודנטית, נרתמתי לבקשת האגודה למלחמה בסרטן, ששילמה לי על שיעורים פרטיים שנתתי לילדים חולים בבתים שלהם. מאותה תקופה אני נזכרת באימה, כשאחד מהתלמידים שלי, שכבר החלים מהסרטן, נפטר פתאום מסיבוך. זה היה שוק מצמית", היא מתארת.

בהמשך, הפיקה האגודה את הפרויקט: "יוצאים לחיים", שנועד לספק קבוצת תמיכה חווייתית לבני 20-30, שהחלימו מהמחלה." אני", משתפת ענבר,"השתתפתי במחזור הראשון, בפיילוט שכלל טיול ג'יפים בחו"ל וחוויות אקסטרים נוספות בארץ. במסגרת הפרויקט המבורך הזה, יצרנו קבוצת תמיכה של מבריאים, שהמשכנו לעזור האחד לשני, מהניסיון שצברנו".

גם הרבה שנים אחרי שהחלמת, עוד יש צורך בקבוצות תמיכה?

"ניהלתי חיים הכי נורמטיביים שיכולים להיות, אבל זכר המחלה והפחד שהיא תחזור, זה כמו חרב שמונחת כל הזמן על הראש. אז נכון שזה לא מה שמגדיר אותי או מכתיב לי את קצב וסגנון החיים שלי, אבל זה שם ויהיה שם גם עוד חמישים שנה, כי סטטיסטית, מי שחלה בנעוריו בהודג'קין, עלול ללקות בהתפרצות נוספת של המחלה, באיברי גוף אחרים ולכן אין כבעל ניסיון להקהות את החרדה הטבעית הזו".

את המשכת בחיים ללא קשר למחלה.

"בהחלט. אני לא עסוקה במחלה אלא בחיים ובניסיון המתמשך שלי לצקת בהם משמעות. אבל זה לא שהדרך הייתה קלה. בכלל לא. אחרי שהחלמתי,וחברות שלי כבר התחילו לצאת עם בנים, העסיקה אותי השאלה שמעסיקה את כל חולי וחולות הסרטן הצעירים: מי ירצה אותי? או למשל, כשאכיר בחור, מתי לספר לו? וזה בכלל לא פשוט היה להתמודד עם זה.

"לשמחתי, במהלך השנים, היה רק אחד שנבהל וברח. בעלי, שידע שבגלל הטיפול הכימי שקיבלתי, עלולה להיות פגיעה קשה בפוריות, לא היסס ולו לרגע ויחד, באופן ספונטני וללא כל סיוע רפואי, הבאנו לעולם שלושה ילדים".

החלטת הנערה חולת הסרטן שהבריאה ולהיות רופאה אונקולוגית, ליוותה אותך כל השנים?

"לא הייתי בטוחה באיזה ענף אני אתמקצע, מה שכן הוביל אותי, מהנעורים ועד היום אפשר לומר, זו הנטייה לעבוד בתחום רפואי שמאפשר קשר ומגע ומעורבות אישיים מול המטופל. לכן, כשהתמחיתי בפנימית ופגשתי חולי סרטן המטולוגיים, ידעתי-להם אני אוכל לעזור ולעצמי אני אוכל לספק אתגר מקצועי ומדעי".

לימפומה ע"ש הודג'קין

"סרטן מסוג לימפומה היא מחלה של מערכת הלימפה, המופיעה בשני סוגים: הודג'קין ושאינה הודג'קין. רק 20% מכלל סרטני הלימפה הם מהסוג הראשון.

תסמיני המחלה כוללים: נפיחות לעתים מלווה בכאב, בבלוטות הצוואר, בית השחי, או המפשעות, הזעת לילה, עייפות, שיעול, חום ללא סיבה, קוצר נשימה וגרד.

הטיפול הרווח הוא כימי ולעתים משולב בהקרנות. המחלה נפוצה בעיקר בקרב צעירים, ששיעור ההישרדות שלהם בטווח הגילים:20-64, עומד על כ-96% ומגיל זה ואילך, על כ-55% הישרדות לחמש שנים.

מבצע הקש בדלת

מבצע "הקש בדלת" המסורתי של האגודה למלחמה בסרטן תקיים השנה ביום שני ה-31 באוקטובר 2016 וימשיך להוות מקור מימון חשוב לפעילויות של האגודה למלחמה בסרטן, המתאפשרות הודות לתרומות הציבור וללא מימון מתקציב ממשלתי כלשהו.

תרומות אלו מאפשרות לאגודה למלחמה בסרטן לממן עשרות מחקרים, שנועדו להביא למציאת תרופה למחלה, לממן את העסקתן של אחיות, פסיכולוגים, דיאטנים ועובדות סוציאליות, המסייעים לחולי הסרטן בבתי החולים, לבצע פעילויות הסברה, במטרה להביא להגברת המודעות לדרכי המניעה של מחלות הסרטן, ליזום ולבנות תכניות לאומיות לאבחון מוקדם של סוגי מחלות סרטן שונות, אשר גילויים המוקדם מביא לשיעורי ריפוי גבוהים יותר, לסייע לילדים חולים בהשלמת חומר הלימודים, להפעיל קייטנות נופש לחולים, מחלימים ובני משפחותיהם, לסייע ברכישת ציוד רפואי חדשני למרכזיים רפואיים לטיפול בחולי סרטן, לסייע בהקמת מחלקות לחולי סרטן בבתי החולים ברחבי הארץ ולפעול לטובת חולי הסרטן והמחלימים ולקידום זכויותיהם.

האגודה למלחמה בסרטן, פועלת לאורך כל השנה לעידוד אורח חיים בריא, מניעה, אבחון מוקדם וסיוע בטיפול ובשיקום חולים ומחלימים מכל מחלות הסרטן, בכל רחבי הארץ וקוראת לחולי הסרטן ובני משפחתם להתקשר למוקד הטלמידע של האגודה למלחמה בסרטן המאויש 24 שעות ביממה למענה על שאלות ולקבלת עלוני מידע ללא תשלום בנושא התמודדות עם מחלת הסרטן,

טיפולים, זכויות ושירותים, מחקרים קליניים, אירועים וימי עיון לחולים 1800-599-995 במסגרת המבצע עשרות אלפי בני נוער תלמידי בתי הספר, חניכי תנועות הנוער ומתנדבי האגודה למלחמה בסרטן, שיצאו לפקוד את בתי תושבי ישראל. האגודה פועלת בשיתוף פעולה הדוק עם מערכת החינוך ופרושה בכ-70 סניפים של מתנדבים בכל רחבי הארץ.

השאיפה היא לפקוד כל בית בישראל מצפון לדרום, כולל שגרירויות ברחבי העולם. הילדים יגיעו לכל הערים, הקיבוצים והמושבים ולכל מגזרי האוכלוסייה. במקביל ניתן לתרום גם שיחת טלפון חינם למחלקת תרומות: 1-800-35-46-46 וכן באופן מאובטח באמצעות כרטיס אשראי  

הטיפולים שקיימים לחולי סרטן