המדרון החלקלק של השקרים הלבנים
משקר קטן לשנים של בגידה: מחקר שאותו הובילה מדענית ישראלית גילה כי המוח שלנו מסתגל לשקרים במהירות. כך הם הוכיחו זאת
פוליטיקאי מסתבך בשקר קטנטן שמוביל לתיבת פנדורה שלמה? בעל אומר חצי אמת לגבי שעת חזרתו הביתה וממשיך לרומן ובגידה? מידע חלקי שמועבר לרשויות הופך להשתמטות ממס במשך שנים? עכשיו יש לכל אלו הסבר מדעי.
ד"ר טלי שרוט מסבירה על המחקר בראיון לעמית קוטלר באולפן ynet:
אמירת שקרים לבנים קטנים מובילה במדרון חלקלק לשקרים גדולים יותר, והמוח שלנו מסתגל להולכת השולל ההולכת וגדלה, כך שההונאה נעשית קלה יותר. זוהי השורה התחתונה של מחקר חדש, בהשתתפות חוקרת ישראלית מובילה.
מדעני מוח מהקולג' האוניברסיטאי של לונדון הציבו 80 איש בתרחישים שבהם יוכלו לשקר פעם אחר פעם, ולקבל תמורה כספית בהתאם לגודל השקרים שלהם. המדענים אמרו כי הם הראשונים להראות באופן אמפירי כי השקרים של האנשים גדלים ככל שהם מספרים יותר שקרים לבנים.
החוקרים השתמשו בסריקות מוח כדי להראות שהנקודה החמה הרגשית של המוח שלנו, האמיגדלה, הופכת לפחות רגישה עם העלייה בשיעור הולכת השולל. "אתם יכולים לחשוב על כך כעל מדרון חלקלק שמתחיל עם פעולות מרמה קטנות שמובילות לרמאויות גדולות בהרבה", אמר מוביל המחקר ניל גארט, מדען מוח מאוניברסיטת פרינסטון. “זה מראה את הסכנות הפוטנציאליות של רמאויות קטנות ויומיומיות, כי הן עלולות להוביל לדברים חמורים בהרבה בהמשך".
לפי חוקרת המוח הישראלית ד"ר טלי שרוט, אחת ממובילות המחקר, סריקות המוח הראו כי זרם הדם והפעילות באמיגדלה פחתו עם התרחבות השקרים. “ככל שאנחנו משקרים יותר, יש סיכוי קטן יותר שתהיה לנו תגובה אמוציונלית שתתלווה לכך, כמו למשל בושה או אשמה", הוסיפה ד"ר שרוט.
פרופ' רוברט פלדמן מאוניברסיטת מסצ'וסטס, שלא היה חלק מצוות החוקרים, הסביר על חשיבות המחקר, שפורסם השבוע במגזין “Nature Neuroscience”: "התוצאות נותנות לנו רמזים לאיך אנשים הופכים לשקרנים טובים יותר עם הזמן, ומראות בבירור את הסכנות של הסכמה לשקרים קטנים ולבנים, שיכולים להסלים לרמות יותר ויותר גדולות של הולכת שולל".
הניסוי
גארט, שרוט והקולגות שלהם ארגנו ש-80 איש יעברו ניסוי שבו יראו תמונת כד ובו מטבעות. בזמן סריקת מוח, כל אדם היה צריך להעביר את הערכתו לגבי סכום הכסף בכד לשותף שלו לניסוי, שהיה בחדר אחר - והיה למעשה שותף סוד במטרת הניסוי. מתוך אותם 80 איש שעברו את הניסוי, 25 שנבחרו באופן רנדומלי העבירו את הערכותיהם כשמכשיר MRI בוחן את מוחם.
לניסוי היו כמה וריאציות, שחלקן נועדו להמריץ את המשתתפים לשקר. באחת מהן נאמר למשתתפים כי הערכה מדויקת תסייע גם להם וגם לשותפים. באחרת, הערכה גבוהה יותר תסייע להם - אך לא לשותף, שהתמונה שניתנה לו הייתה מטושטשת ולכן לא היה יכול להעריך את סכום הכסף בכד. על פי הגרסה השלישית, הערכה גבוהה מהאמת תסייע לשניהם ועל פי הוריאציה הרביעית היא תסייע רק לשותף, ולא למשתתף בניסוי.
ד"ר טלי שרוט סיפרה כי בפעם הראשונה שהמשתתפים שיקרו בנוגע להערכה, הם מתחו רק במעט את האמת. בנוסף, האזור של האמיגדלה הואר היטב באותה עת. אבל בהמשך ההערכות הלכו וגדלו, ותגובה רגשית מוחית נראתה פחות ופחות. לדגומה, אדם שהחל בשקרים שהניבו לו ליש"ט אחד, סיים את הניסוי עם שקרים שהביאו לו 8 ליש”ט.
החוקר הישראלי ד"ר שאול שלוי אמר לסוכנות הידיעות רויטרס כי המדענים העריכו כבר זמן רב כי אותו מדרון חלקלק אכן קיים, אבל עד מחקר "אלגנטי וחשוב זה", כדבריו, לא היה לכך אימות אמפירי.
המחקר הראה כי יש גם אנשים שלא משקרים, אבל המדענים לא הצליחו לקבוע כמה נדירים הם אותם אנשים אמינים. בנוסף התברר במחקר כי אנשים היו מוכנים לשקר בקלות יתר כאשר הדבר סייע גם להם וגם לשותפיהם. ד"ר שרוט העריכה כי הסיבה לכך היא שהתועלת המשותפת מאפשרת להצדיק את השקר בקלות רבה יותר. “זה למעשה דבר טוב", אמרה החוקרת הישראלית.
לפנייה לכתב/ת 
