אטרקציה חדשה בברלין: סיור בין הפליטים
פרויקט חדש מציע לתיירים לשכור מבקשי מקלט כמדריכי תיירים - ולהכיר את החצר האחורית של בירת גרמניה: מקלטים מאולתרים לפליטים, מסעדות סוריות שמפיגות את הגעגועים הביתה ושלטים שלמהגר טרי אין מושג איך לקרוא
כשמדריך התיירים פיראס זקרי לוקח אותך לסיור בברלין אל תצפה לראות את שער ברנדנבורג, את מגדל הטלוויזיה המפורסם או את האתרים הידועים האחרים של בירת גרמניה. זקרי אפילו לא פוגש את הקבוצות שהוא מדריך באזור המיטה החביב כל כך על תיירים – במקום זה נקודת הפתיחה של הסיור שלו היא רחוב פינתי ומפוקפק בשכונת מהגרים סואנת. כאן, בין דוכני הקבב, הפליט הסורי בן ה-34 מציג לך את ברלין האישית שלו.
זקרי הוא אחד מארבעה פליטים שהפכו למדריכי תיירים בפרויקט "querstadtein", פרויקט ללא מטרות רווח שבראשיתו הציע סיורים בברלין המועברים על-ידי הומלסים לשעבר. השנה, על רקע הגעת המוני המהגרים לגרמניה ב-2015, הוסיפה הקבוצה לשורותיה גם מבקשי מקלט ויצרה "סיור פליטים" חדש המאפשר לבקר במקלטים לפליטים, במסעדות סוריות ובאתרים רלוונטיים אחרים.
מטרה נוספת של הסיורים היא לשנות את נקודת המבט על-ידי כך שהמשתתפים בסיור מתבקשים לנסות לראות את ברלין בעיניהם של דייריה החדשים. לדברי הופקן, הסיורים האלה פופולריים כל כך עד שהנהלת הפרויקט מתכננת לשכור כעת פליטים נוספים שישמשו מדריכים.
אין כמו הקבב הסורי
זקרי הגיע לגרמניה ביוני 2015 – הוא היה אחד מ-890 אלף מבקשי מקלט שהגיעו למדינה אשתקד כדי למצוא מפלט ממלחמות ומקשיי החיים במדינות כמו סוריה, עיראק ואפגניסטן. הוא אינו מדבר גרמנית שוטפת, אבל בכל הנוגע להעברת סיורים קבוצתיים במקומות בברלין הנוגעים למבקשי מקלט – הוא כבר מומחה. "אני רוצה לעזור לאנשים לפקוח את העיניים ולהראות להם מי אנחנו, הפליטים, באמת", אומר זקרי, שמעביר את הסיורים באנגלית.
באחד הסיורים שקיים לאחרונה למעצבים, אמנים וסטודנטים ממדינות שונות, הציג להם זקרי כמה מהמקומות המשמעותיים ביותר עבור הפליטים בעיר: מסעדות סוריות טובות. "המהגרים הטורקים מוכרים כמובן קבב בעיר הזו כבר הרבה זמן", הוא אומר בחיוך, "אבל הוא פשוט לא טוב כמו הקבב הסורי".
המסעדות והמאפיות החדשות שצצו ברחבי שכונת נויקלן העמוסה במהגרים הן יעד מרכזי עבור אלפי מבקשי מקלט סורים המתגעגעים הביתה ונאלצים להתקיים מארוחות משעממות ותעשייתיות במקלטים לפליטים.
זקרי לוקח את התיירים למסעדת "שאם", שבה צעירים יושבים סביב שולחנות שעליהם צלחות חומות, טחינה והרבה שמן זית. לתיירים אין זמן לשבת לארוחה משום שזקרי התקדם כבר לתחנה הבאה: חנות כולבו לשעבר שהפכה למקלט מאולתר למאות מהגרים שהגיעו לגרמניה וביקשו בה מקלט. אחר כך פונה הקבוצה לרחוב אחורי וזקרי עוצר כדי לדבר על עצמו ולהסביר מה משמעות הדבר להיות פליט עבורו. הוא עומד בגשם ושולף תמונות שבהן נראה ביתו בעיר חלב. הוא מחזיק תמונה של קו הרקיע בעיר העתיקה וסוחרים מוכרים את מרכולתם בשוק שהיה מפורסם לפני שנהרס על-ידי פצצות מצרר ורקטות.
לו יכולתי - הייתי חוזר הלילה
"גם לי היו פעם חיים רגילים", הוא אומר לקבוצה. "עבדתי כמורה לאנגלית, אשתי עבדה בבנק, ויש לנו ילד קטן בבית. היו לנו חיים טובים". עכשיו, אחרי חמש שנים של מלחמה רצחנית בסוריה, ביתו הרוס. אשתו ובנו לא הצליחו לקבל ויזה גרמנית והם תקועים אצל קרובי משפחה בדובאי. לדבריו, אחרי יותר משנה בגרמניה בקשת המקלט שלו עצמו לא נבדקה עדיין. הוא אומר שאף אחד לא בוחר מרצון להפוך לפליט, ומכעיס אותו שמדביקים למהגרים תווית של טרוריסטים או טפילים.
ברחבי אירופה ובגרמניה בפרט יש עלייה בהתבטאויות ובפעולות נגד מהגרים, במיוחד מאז מתקפות הטרור שביצע דאעש באירופה ביולי האחרון. מפלגות שמנהלות קמפיינים נגד מוסלמים זכו לעלייה חדה בתמיכה בכמה אזורים בגרמניה. "אני אסיר תודה על כך שאני כאן", אומר זקרי, "אבל לו יכולתי – הייתי חוזר הביתה הלילה".
זקרי שולף ניירות לבנים קטנים שעליהם כתובות מילים בערבית ומחלק אותם לחברי הקבוצה. הוא מבקש מהם לחפש את המילים האלה בשלטים הצבעוניים של הקצביות האיסלאמיות הכשרות ושל בתי עסק ומקומות איסלאמיים אחרים באחד הרחובות הערביים ביותר של ברלין. התיירים מתקשים להתמודד עם הפתקים, וזקרי מסביר להם שכך בדיוק הוא הרגיש כשהגיע לגרמניה.
"לא ידעתי מה זה 'שטראסה'", הוא מסביר. הוא מספר שנדרשו לו כמעט שבועיים להצליח להבין את המילה המתארת את מעמדו הנוכחי כמבקש מקלט: "Aufenthaltsgestattung".
חלק מהמשתתפים בסיור מספרים שהוא עזר להם לפקוח עיניים כפי שזקרי הבטיח. "כשאתה שומע חלק מהסיפורים האלה אתה מבין שאין לך בעיות ושהחיים שלך קלים מאוד", אומרת אנקרולינה פלקאו, בת 25 מברזיל.
לפנייה לכתב/ת 
