בוחרים אלופה / ראש בראש
מההתחמשות המדאיגה של גולדן סטייט ועד ההשפעה של עומרי כספי על יחסי ישראל־ארה"ב. מהאינפלציה המשוגעת בשכר הבכירים ועד היציאה של קשישים כמו טים דאנקן משוק העבודה. ומתי סוף-סוף תאהבו את לברון. ליגת ה־NBA יוצאת לדרך, וזה בדיוק הזמן לעימות המסכם בין יאיר קטן לשרון דוידוביץ'
מרוץ החימוש
האם המעבר של דוראנט הרס את הספורטיביות בליגה?
יאיר קטן: מצביעים יקרים. עונה מיוחדת וגורלית מצפה לנו, כזו בה הליגה תבהיר לאן הולכות פניה – יצירה של מספר מונופולים שיאגדו את כל השחקנים הטובים וישאירו פירורים לאזרח הקטן, או שוק שוויוני שמעודד בנייה של כוחות חדשים. אפשר להיות ליברלי עד הסוף ולומר שדוראנט שבר את הכלים, אבל במקום לפרשן ממגדל השן שווה לרדת לעמקי נשמתו של השחקן. והוא חי במציאות שונה מאשר בשנות ה־90', מציאות נטולת תמימות.
בסרט הדוקומנטרי שצילם לפני מספר שנים אפשר היה לראות שדוראנט שופך דם כדי להפוך לשחקן הטוב ביותר שאפשר. אבל הוא יודע שגדולה אמיתית מגיעה רק עם תואר. הוא לא רוצה להיות פטריק יואינג או צ'ארלס בארקלי, בקטגוריית ה"ענק, אבל...". הוא לא האיש שהרס את הספורטיביות, היא נהרסה כבר מזמן בגלל הכסף הגדול והבעלים ששמים תוצאות לפני דרך. גם הקהל התרגל לזה. דוראנט רק התאים את עצמו לעולם. הוא ידע שאליפות תשדרג את המעמד שלו, ועשה את הצעד ההגיוני ביותר שיקרב אותו אליה. מספיק עם התמימות.
שרון דוידוביץ': דברייך, וכן המהלך של קווין דוראנט, שוללים את עצם קיומנו כליגה. במשך עשרות בשנים, כאשר מסביב משוטט הקפיטליזם והורס כל חלקה טובה בארה"ב, הצלחנו לשמר את החוקים הסוציאליסטים שלנו – אלה שנותנים המון לעשירים ולבעלי הקבוצות, וקצת לשחקנים – ועל הדרך משמרים את הספורטיביות. כל מהות החוקים הללו, תקרת שכר, שכר מקסימום, שכר מינימום, בחירות דראפט ועוד, היו על מנת למנוע בדיוק מהלך כמו זה של דוראנט: לייצר קבוצה מפלצתית, מסוג הקבוצות שניתן לייצר רק במשחקי המחשב. כעת, לא כל תוצאה מלבד אליפות לגולדן סטייט תהיה סנסציה, אלא כל תוצאה מלבד אליפות דורסנית והיסטורית תהיה הרת גורל. ודרך אגב – אל נא תזכיר את שם הפטריק יואינג לשווא, האיש שנשאר באותו מקום שנים רבות והפך לאחד הלוזרים הכי ווינרים שיש.
יחסי ארה"ב - ישראל
איך עומרי כספי יתפקד בשנת החוזה שלו? נפילה או התעלות?
דוידוביץ': מימי גולדה, דרך רבין ועד לימינו אנו עם נתניהו ואובמה, כולם יודעים שיחסי ארה"ב־ישראל לא באמת השתנו. הקשר איתן ויציב. אפילו סאגת דייויד בלאט לא שינתה דבר, ולא כשקבוצות ה־NBA סיפסלו ללא שום רגש ציוני את כספי או גל מקל על הספסלים הקרים. עם עונה 8 בפתח, הישג ציוני חסר תקדים, אתה יודע בדיוק מה תקבל. לא יותר מדי השתנה בסקרמנטו בסופו של דבר מבחינת הסגל וכספי נותר כאחת האופציות המובילות בספסל. כספי עצמו מראה בשנתיים האחרונות הפנמה של המצב אליו "נקלע", העובדה כי אם לא יילחם על כדורים אבודים, אם לא ייתן את האנרגיות שלו בליגה – ללא קשר לכמות הנקודות או השלשות שיצלוף – לא יהיה לו שום ערך. עומרי כספי לא יהיה גם השנה הייצוא הישראלי הכי משמעותי שלנו, אבל בהחלט אחד כזה שימשיך להסב לנו גאווה.
קטן: התמיכה מהמזרח התיכון בסקרמנטו אינה מסויגת, ורק התגברה בשנה האחרונה בזכות העונה הטובה בקריירה של כספי. הפורוורד הפך למנהיג בוגר שנמצא לו תפקיד שתפור על מידותיו. עכשיו הוא בשנת חוזה, לקראת קיץ בו יהפוך לשחקן חופשי ויוכל להרוויח סכומים גבוהים בהרבה מה־3 מיליון דולר שיקבל העונה. אם היה הופך לשחקן חופשי כבר הקיץ, חשבון הבנק שלו היה משמיע צלילים של ג'קפוט במכונת מזל בווגאס. הבעיה היא שעכשיו הוא צריך לשחזר את אותה היכולת, וזה לא יהיה פשוט עם המאמן החדש, דייב ייגר. כספי הוא שחקן שחייב להרגיש בנוח, והאמון שקיבל מג'ורג' קארל הוציא ממנו את המיטב. אולי ייגר יפיק ממנו אפילו יותר, אבל כרגע הכל בסימן שאלה עד שהרוטציה תתבסס ונראה אם כספי מסוגל לספק המשכיות. הקריירה שלו ב־NBA לא הצטיינה בהיבט הזה, וסבלה מעליות וירידות. זו נקודה מדאיגה.
מדיניות פנים
מה היה המהלך המרגש של הקיץ?
קטן: זה כדורסל אמריקאי. אין יותר רגשות עמוקים. תשכחו מזה, לא תקבלו רומנטיקה, רק בידור. אבל גם בידור הוא רגש כלשהו, והקבוצה שתספק אותו בכמות הגבוהה ביותר היא שיקגו. בגלל הפציעות החוזרות ונשנות של דרק רוז והכישלון המקצועי, הבולס שידרו משהו מדכא למדי, וייב שלילי מאוד. ההיפך המוחלט עומד לקרות השנה, עם הקו האחורי הכי מטורף שיש בליגה – דוויין וויד שהגיע ממיאמי, ג'ימי באטלר שהפך לסופרסטאר של הקבוצה, ראז'ון רונדו ומייקל קרטר־וויליאמס. יש שם שילוב מושלם של חוסר אחריות, אגו ואישיות בעייתית, ניצוץ גאונות ופוטנציאל התפוצצות מאסיבי. זה יהיה קרקס שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים.
דוידוביץ': לא ציפיתי מאדם נטול רגשות, למצוא רגש בליגה הכי מרגשת בעולם. הסיפורים, הצבעים, הדמעות. באיזה עוד מקום הייתם רואים מולטי־מיליונר כמו לברון ג'יימס מתפרק על הרצפה ובוכה כאילו היה ילד קטן? ובדיוק בגלל זה, אחד הסיפורים הכי מעניינים ומרגשים של העונה יתרחש במקום הכי "פגוע" – בלבו של ראסל ווסטברוק. מי שהיה אמור להיות חצי מהצמד שישלוט בליגה בשנים הקרובות, נותר בגפו לאחר הנטישה של דוראנט. כעת, כשאוקלהומה סיטי שלו לגמרי, הוא יכול להיות הגיבור שתמיד רצה להיות, או "למות" בדרך לשם.
יחס לקשישים
האם הפרישה של דאנקן גמרה את העידן של סן־אנטוניו?
דוידוביץ': לא. מדוע? הרשה לי להסביר.
קטן: הקהל לא רוצה דמגוגיה, אנחנו רוצים מעשים!
דוידוביץ': אני לא הפרעתי לך, אז אתה לא תפריע לי!
קטן: ניפגש בקלפי.
דוידוביץ': כשמנסים להבדיל בין גדולתו של קובי בראיינט לגדולתו של טים דאנקן, יש להביט לא רק על הקדנציה שלהם בשלטון, אלא גם במה שהשאירו אחריהם. ובזמן שהלייקרס זו קבוצה שמנסה לקום מההריסות, סן אנטוניו היא מכונה שממשיכה כאילו כלום לא קרה. זו עדיין אחת משתי הקבוצות הכי טובות במערב ואחת משלוש הכי טובות בליגה, זו עדיין הקבוצה עם הסגל הכי חכם (ותודה לפאו גאסול שהצטרף) וזו עדיין הקבוצה של גרג פופוביץ'.
קטן: אפשר לדבר? לא חייבים לשפוך מילים כדי להבהיר נקודה. ההצלחה של הספרס הייתה תלויה בעיקר בשיטה, אבל אין שיטה בלי מי שיתפעל אותה. אפשר לגייס שחקנים חדשים שילמדו אותה, אבל הם לא מהווים תחליף למי שצמח איתה. סן־אנטוניו כבר לא תהיה סן־אנטוניו של פעם, ולו רק בגלל הנוכחות של טימי.
אימת המערב
מה עוד צריך לברון לעשות כדאי שתאהבו אותו?
קטן: להתגייר, לרכוש קבוצת NBA ולמלא אותה בשחקנים ישראלים בלבד, ולצד זאת לתרום לתזמורת האנדלוסית בזמן הקראת שיר של ארז ביטון. כנראה שזה כל מה שנותר לעשות אחרי הופעה מבריקה ששברה את קרח האליפויות של הקאבס.
דוידוביץ': לפרוש, לחכות 15 שנה ואז אולי תעריכו את מה שראיתם. האליפות האחרונה, עם כל מעלליה – החל מפיטורי בלאט, דרך הפיגור 3:1 ועד הטריפל דאבל במשחק מספר 7 – הינה הישג אישי גדול יותר מכל האליפויות של מייקל ג'ורדן בנפרד. והוא בדרכו לשם. לא למייקל, אבל הכי קרוב שאפשר. אם יזכה העונה בתואר ה־MVP ויעלה את מאזנו ל-5 כאלה, יחד עם קארים (6), ביל ראסל וג'ורדן, אתם כבר תהיו חייבים לאהוב אותו. וגם אם לא, זה לא ממש אכפת לו.
כלכלה
מייק קונלי מקבל 130 מיליון דולר. מה לא בסדר בליגה הזו?
קטן: מדיניות כלכלית על קצה המזלג. 130 מיליון דולר של היום הם 20 מיליון של לפני 20 שנה. כמו שפול פוגבה לא שווה באמת 120 מיליון יורו, או גונסאלו היגוואין 90 מיליון. הסכומים הם בסך הכל עלייה טבעית בענפים המצליחים ביותר, ולא משקפים את השווי האמיתי כמו שהם משקפים את המסוגלות של מי שמעניק אותם. עם עליית תקרת השכר אלו החוזים שאפשר להציע כדי לקבל את השחקנים המובילים. העניין פשוט – לא צריך להביט על המספרים האלה בהשוואה לעבר. צריך לקחת בחשבון שמדובר בשחקנים שלא מתעלים בהכרח על אחרים באופן ניכר, כדורגל או NBA, והשינוי היחיד לעומת פעם אינו הרמה שלהם שהשתפרה עם השנים, אלא היכולת הכלכלית של הקבוצה.
דוידוביץ': מדבריך נשמע שאין לך שום תוכנית כלכלית, שום חזון אמיתי שיוביל את הליגה הזו לכדורסל טוב יותר. האימפקט מיידי והוא שובר לרסיסים את אחד המושגים הקדושים ב־NBA – תקרת השכר. התקרה שאמורה להגן על ספורטיביות בליגה, וגם תמשיך לעשות זאת, אבל עם תקרה מתוצרת "פל־קל". גמישה במיוחד. מ־70 מיליון דולר קפצה הקיץ התקרה לאזור ה־94 מיליון. בקיץ הבא זה אמור להיות באזור ה־110-108. יאן מהינמי, הסנטר של אינדיאנה בארבע העונות האחרונות, הפליא בקריירה שלו עם 5.1 נק', 4.3 ריב' ו־0.7 חסימות למשחק. נחמד. בעונה האחרונה הוא אפילו הפך לשחקן חמישייה לא רע. אבל שום דבר שעשה בקריירה לא מצדיק את העובדה כי לקראת גיל 30 הוא ירוויח 16 מיליון דולר לעונה בוושינגטון ב־4 השנים הקרובות.
סקרים
מי תהיה אלופה?
קטן: הנה תשובה דיפלומטית כמסורת הפוליטיקאים: האלופה תהיה קליבלנד או גולדן סטייט. אה, חייבים לתת ספציפי? אז האינסטינקט אומר קליבלנד. הקאבס הצליחו להתמודד בשנתיים האחרונות עם כל היתרונות של הווריורס בסדרות הגמר, והפסידו בראשונה רק בגלל הפציעות. ההיגיון אומר שהתוספת של דוראנט תספיק כדי לשנות את מאזן הכוחות, אבל האמונה וההתלהבות עברו לאוהיו.
דוידוביץ': אדוני חכם בדיעבד. שוכח כיצד ביטל כליל את לברון ג'יימס לפני סדרת הגמר והכתיר את גולדן סטייט כאלופה, רק כדי לראות את נבואתו מתפוצצת לו בפנים. ובעוד אני, הבטחתי לבוחריי טבעת ראשונה לאוהיו – ועמדתי במילה. ואילו כעת, לא נותר לי אלא להשתומם אל מול הכוח הבלתי נגמר של גולדן סטייט ולומר בפה מלא – אם גולדן סטייט לא זוכה באליפות, מישהו פה כנראה השתגע.
קטן: הקפת את עצמך בצוות מלחכי פנכה שמחפשים לעקוץ במקום להציג מדיניות ברורה.
דוידוביץ': ההיסטוריה מדברת בעד עצמה, אני לא צריך יועצים.
קטן: חכה חכה לפלייאוף.
דוידוביץ': כולנו מחכים.
לפנייה לכתב/ת 
