להוציא תסכול בין 4 קירות: הכירו את "חדר הצעקות"
המצב הכלכלי הקשה, הביטחון הרעוע, התהפוכות השלטוניות ובעיות אחרות מפעילים מדי יום לחץ עצום על המצרים, בייחוד על הצעירים. שני בני דודים מצאו פתרון יצירתי לבעיית הלחץ והקימו "חדר צעקות" בתוך חנות הספרים שבבעלותם. בין תנאי הכניסה: להיות לבד ובלי פלאפון. זה עובד?
לא קל לחיות במצרים בשנים האחרונות. המצב הכלכלי קשה, הביטחון רעוע והתהפוכות השלטוניות מטלטלות. כל אלה ועוד בעיות רבות אחרות נערמים על שולחנם של אזרחי המדינה הערבית, ומפעילים עליהם לחץ עצום - בייחוד על הדור הצעיר. אז איך אפשר לחיות עם כל הלחץ הזה? הפתרון, כך מתברר, נמצא בתוך חנות ספרים.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
האידי רדוואן ועבד א-רחמן סעד, בני דודים שגרים בקהיר, הם הבעלים של חנות הספרים-קפה "באב א-דוניא" שנמצאת בשכונת שישה באוקטובר בבירה. השניים מצאו פתרון יצירתי ללחץ הגדול שבו שרויים צעירים מצרים רבים, והקימו בתוך חנות הספרים שלהם את הצעקה האחרונה. יותר נכון - "חדר צעקות". כל אדם שרוצה מוזמן להיכנס לתוך החדר, לצעוק כמה שהוא רוצה ובטונים הכי גבוהים שהוא יכול להגיע אליהם בתקווה שכך ישתחרר מהלחצים והמתחים היום-יומיים.
פעם הייתה כאן רק מערכת תופים
גודלו של "חדר הצעקות" המצרי, שבעבר שימש משכנה של מערכת תופים בלבד, שלושה מטרים על שני מטרים והוא ממוקם באחת הפינות של חנות הספרים. כדי להגיע כנראה לתוצאות אופטימליות יש כמה תנאים שצריך להקפיד עליהם לפני הכניסה פנימה: אסור להכניס פלאפונים, רק אדם אחד יכול לשהות בחדר, צילום תמונה למזכרת בתוך החדר מותנה באישור ובפיקוח מנהלי המקום, והזמן המוקצה לכל אדם בחדר עומד על עשר דקות.
"חדר הצעקות" בקהיר זוכה לפופולריות רבה ומושך אליו מבקרים רבים, שעל הדרך מנצלים את הזמן שלהם בחנות הספרים כדי לקרוא ספרים, להקשיב למוזיקה וגם לשתות קפה.
"לא ציפיתי שהרעיון יצליח כל כך", סיפרה אדריכלית הרעיון, האידי רדוואן, לעיתון "אל-ערב". כשהיא העלתה לראשונה את הרעיון ל"חדר צעקות" בעמוד הפייסבוק שלה היא קיבלה תגובות חיוביות לצד כאלה שלעגו לה וטענו שמדובר בהתנהגות שאינה מתאימה למדינות ערב ולתרבות המזרחית.
סעד, בן דודה של רדוואן ושותפה להקמת "חדר הצעקות", סיפר כי הרעיון להקים את החדר מצא חן בעיני מצרים רבים שבאו להתנסות בעצמם בצעקות. מאותו רגע החלו לזרום למקום עוד ועוד מבקרים. "ההרגשה היא כמו להיכנס לעולם אחר בלי הטלפון שלך ובלי שום דבר שיכול להשפיע עליך", סיפר אחמד שראף על החוויה שעבר ב"חדר הצעקות". "נכנסתי לחדר כשהייתי נתון תחת לחץ רב ויצאתי ממנו הרבה יותר רגוע", העיד מוחמד א-דבאבי, שהפך למבקר קבוע בחנות הספרים. הוא גם סיפר שהפתרונות לבעיות שלו הגיעו מרגע שהחל לצעוק בתוך החדר הקטן.
הבעלים של המקום, סעד, סיכם כי על רקע מצב הרוח הירוד בקרב העם המצרי ובייחוד בקרב הצעירים, חשוב מאוד לפתוח את הפה ופשוט לצעוק.
לפנייה לכתב/ת 
