סטודנט צובר חוב של 15 אלף שקל בשנה
קשה ללמוד בישראל ללא מלגה או עזרה מההורים. סקר של התאחדות הסטודנטים מראה שהוצאותיו הממוצעות של סטודנט מסתכמות ב-5,120 שקל בחודש, כאשר משכורותו הממוצעת הינה 3,849 שקל בלבד
התשלום החודשי לדיור (שכר דירה/משכנתא) לשנת 2016 היה 1,279 שקל, עלייה של 6.2% לעומת שנת 2015. הסטודנט הממוצע הוציא על מזון 804 שקל כל חודש, עלייה של 11.3%. מנגד, ממוצע ההוצאות על נסיעות נותר זהה ועמד על 564 שקל.
הנתונים מצביעים על מגמה פרדוקסלית מתמשכת בין הרצון לרכוש השכלה גבוהה בישראל ובין היכולת לממן אותה. ההוצאה השנתית העיקרית לסטודנט היא כמובן שכר הלימוד, העומדת בממוצע של 13,152 שקל בשנת 2016, עלייה של 1,209 שקל (10.1%) לעומת 2015. נתון זה מוכיח מעבר של סטודנטים למוסדות פרטיים שאינם מתוקצבים, שאמנם יקרים יותר אך מאפשרים שילוב של עבודה ולימודים אקדמאיים.
40% מהסטודנטים גרים אצל ההורים או קרובי משפחה
83% מהסטודנטים הכריזו כי הם עובדים במהלך תקופת הלימודים, כאשר 67% מתוכם עובדים לאורך כל השנה, והשאר לסירוגין בחופשות. 17% דיווחו כי הם אינם עובדים כלל, כאשר 87% מתוכם דיווחו שהסיבה העיקרית לכך היא כיוון שהלימודים לא מאפשרים זאת / חוסר זמן. בסך הכול 40% מהסטודנטים גרים בבית הוריהם או אצל קרובי משפחה.
נתוני הסקר מראים כי ישנם הבדלים מובהקים ביחס למוסד הנלמד אל מול הכנסת ההורים:
אוניברסיטאות: שיעור הסטודנטים עולה, ככל שהכנסת ההורים עולה - 31% בקרב סטודנטים להורים בעלי הכנסה נמוכה, 41% בקרב בעלי הכנסה בינונית ו-58% בקרב בעלי הכנסה גבוהה.
מכללות מתוקצבות (הזוכות למימון מטעם המדינה): שיעור הסטודנטים יורד, ככל שהכנסת ההורים עולה - 31% בקרב סטודנטים להורים בעלי הכנסה נמוכה, 27% בקרב בעלי הכנסה בינונית ו-17% בקרב בעלי הכנסה גבוהה.
א. שכר נמוך (עד 2,000 שקל): מרוויחים כשליש מהסטודנטים העובדים (35%).
ב. שכר בינוני (2,001-5,000 שקל): מרוויחים 43% מהסטודנטים העובדים.
ג. שכר גבוה וגבוה מאוד (מעל 5,000 שקל): מרוויחים 22% מהסטודנטים העובדים.
יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל, גלעד ארדיטי: "הפער בין ההוצאות החודשיות וההכנסות הסבירות לסטודנטים עובדים, מוכיח כי ללא הישענות על כספי הורים או מלגות, תואר אקדמי הופך למשימה אפשרית אך מורכבת במיוחד. עלויות ההשכלה הגבוהה, יחד עם הקושי לממן אותה במקביל ללימודים, מייצרים מצב בו מי שידו משגת מרשה זאת לעצמו, ומי שלא, נדרש לעבוד כפליים".
ארדיטי מסביר כי קיים קשר עמוק בין איכות התואר ומידת ההשקעה של הסטודנטים לבין הזמן הפנוי שלהם. "במקום שכמדינה נדאג שלבאים בשערי ההשכלה הגבוהה יהיה מספיק זמן להעמיק ולחשוב, יש חוסר התקדמות משווע בנושא, כאשר דוגמא משמעותית היא אי יצירת תכנית לאומית להקמת עוד 20,000 מיטות במעונות שיוזילו בצורה ניכרת את יוקר המחייה".
לפנייה לכתב/ת 
