"מאסטר שף": רושפלד כועס, וזה לא נעים
לא ברור למה החלו להשפיל מתמודדים בפתיחת העונה החדשה של "מאסטר שף" - השיימינג שעשה יונתן רושפלד היה מיותר, וכך גם הניסיונות לייצר טלנובלה מהסיפורים האישיים. נקווה שבהמשך לא יתחילו להשמיד משתתפים
וואו, ברוכים הבאים לעונה השישית של "מאסטר שף" או בשמה העדכני "הריאליטי בו השף יונתן רושפלד רעב ונכנס במתמודד אומלל באודישן". יכול להיות שמדובר במחסור חמור בחומצות אמינו שכידוע משפרות את הקשר העצבי, בין היתר בין הלב לפה.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"גירושים": גרסה עצובה לסקס והעיר הגדולה
"ווסטוורלד": התחליף החדש ל"משחקי הכס"
"כחולים": כשקוראים ליחסי ציבור "דוקו-אקשן"
זה לא היה הדבר העצוב היחיד בפרק הראשון לעונה הנוכחית, ששודר אתמול (ה') בזכיינית ערוץ 2 קשת, רחוק מזה. כמה רעננות הביאה איתה המתמודדת הראשונה שעברה לשלב הבא - בחורה עצבנית שהתקשתה לספק את הצורך התובעני של הפורמט בבשר למצלמות ("מה תפקיד האוכל בחייך?" – "לא יודעת"), והצהירה שאין לה שום סיפור חיים מעורר השראה להאכיל איתו את המפלצת. אבל אחר כך חזרו ימי הבכי והנהי – אלוהים, איזו טלנובלה זאת הייתה - והמנות היו מלוחות מדמעות במקום מאהבה. העולם מלא באנשים שההורים שלהם נטשו אותם או אכזבו אותם או לימדו אותם שנרות זה אוכל, ויש לי תחושה עמומה ש"מאסטר שף" לא פספסו אף אחד מהם בדרך לעונה השישית.
"מאסטר שף" היא פורמט ותיק, הוא שרד גם נפילות כמו עונת VIP עגומה ומתחרות מוצלחות כמו "משחקי השף". בשוק מגוון וגדול כמו ארה"ב למשל תוכן מהסוג הזה היה מרוויח את מנת הצופים הקבועה - גם אם הלא גבוהה – שלו, ונמשך עונות ארוכות עד שהיה דועך לאטו. בארץ הציפיות מתוכן כמו "מאסטר שף" הן להחזיק פריים טיים ולתפקד כפלדה הוולריאנית של לוח השידורים, ובהתאמה להעלות את הרף בכל עונה מחדש. זה אומר המון השקעה, המון יחסי ציבור (הייתם מאמינים שאנחנו רק בעונה השישית? זה מרגיש כמו 10 לפחות) וכן, המון ניסיונות להמציא את עצמו מחדש כדי להשאיר מולו קהל כמה שיותר רחב.
אני יודעת שזה אמור להשתפר ככל שנתקדם ואני יודעת שכן, העונה כבר צולמה. אני רק מקווה ש"מאסטר שף", שהיא בסך הכל תוכנית חביבה כשהיא נצמדת לאלמנט שלה, לא תתחיל להתחרפן ולהשמיד מתמודדים כמגמה. אם אי אפשר לטעום ואי אפשר להריח, לפחות תשאירו לנו את לשמוע ולראות.
