שערוריית הכרטיסים ליורובאסקט
איגוד הכדורסל לא מציע למכירה מנוי לחמשת משחקי נבחרת ישראל, אלא רק לכל הטורניר בארץ, ובמחירים גבוהים. הנימוק: "זו החלטת פיב"א". אז למה אצל שלוש המארחות האחרות - טורקיה, רומניה ופינלנד - זה אפשרי?
הסוחרים
החבילה של חולדאי, הלוי ומזרחי
ארבע מדינות יארחו בשנה הבאה את שלב הבתים של אליפות אירופה בכדורסל – טורקיה, רומניה, פינלנד וישראל. בכל בית ישחקו שש נבחרות ולמרות קיום ההגרלה רק בחודש הבא, מכירת הכרטיסים כבר בעיצומה. גם השערורייה.
את הכרטיסים לטורניר שייערך בת"א מפיץ איגוד הכדורסל באמצעות משרד "לאן", ויש שתי אופציות: מנוי לכל משחקי הטורניר שיימשך חמישה ימים, או מנוי יומי. בשני המקרים תיאלצו לקנות כרטיס למשחקי הנבחרות האחרות. רוצים לשלם רק עבור משחקי נבחרת ישראל? בלתי אפשרי.
חייבים לשלם עבור כל 15 המשחקים שיתקיימו בארץ (שהוא בסך הכל שלב ביניים). מי לעזאזל ייקח חופש מהעבודה ויקדיש 6־7 שעות ביום כדי לראות שלושה משחקים ברצף, חלקם בין יריבות לא אטרקטיביות?
"זו החלטת פיב"א לשלב זה", נמסר אתמול מאיגוד הכדורסל. "ייתכן שתשתנה אחרי ההגרלה". מוזר. אם תיכנסו לאתר ההתאחדות האירופית, תגלו ששלוש המארחות האחרות דווקא מציעות כרטיסים למשחקי הנבחרת המקומית בלבד. אנטישמים.
עכשיו בואו נדבר על כסף. מנוי לכל משחקי הטורניר במרומי ההיכל עולה ב"לאן" 660 שקל (כ־157 יורו) ו־3,300 (787 יורו) למקום המשובח ביותר. מדוע כל כך הרבה? שאלתי, ובאיגוד השיבו: "אנחנו לא חושבים ש־600 ש"ח ל־15 משחקים זה מחיר גבוה, בטח לא ביחס לאירוע ספורט מסדר גודל כזה בארץ ובעולם ובטח לא אירועי בידור". כן, הם בחרו להתייחס רק לכרטיסים הזולים ביותר, התעלמו כמובן מהעמלה, ולא הזכירו שב־10 מתוך 15 המשחקים, תשלמו כדי לראות נבחרות זרות מתמודדות ביניהן.
בטורקיה מתרכזים כאמור רק בנבחרת שלהם. המנוי הזול ביותר לכל משחקיה עולה 42 יורו והיקר 630. יותר מכך, מי שרוכש מנוי כבר בימים אלה, מקבל 80 אחוז הנחה (!) ומשלם 8 יורו בלבד לחמישה משחקי נבחרתו. אצלנו, זה בערך מה שתשלמו עבור לחמניה ונקניקיה.
ברומניה המנוי הזול ל־15 משחקי הטורניר עולה 58 יורו בלבד והיקר 233 יורו. פחות משליש מתעריפי האיגוד שלנו, ואפשר בהחלט להסתפק במנוי למשחקי הנבחרת המקומית ולשלם אפילו פחות. בנוסף, מי שרוכש מנוי כבר עכשיו, מקבל 25 אחוזי הנחה. בישראל אין הנחות. אולי פיב"א לא מרשה?
אחרי שהוחלט להעניק לנו את אירוח אחד הבתים, ראש העיר המארחת וראשי האיגוד זימנו מסיבת עיתונאים, השיקו כוסיות וטפחו לעצמם על השכם. רון חולדאי יגזור עוד קופון פרסומי בנוסח "סובב טורקי"; יו"ר האיגוד עמירם הלוי ידבר בהתרגשות על משק כנפי ההיסטוריה, ואת המ"מ שמעון מזרחי, עם כל הכבוד לנבחרת של אדלשטיין, מטרידה בעיקר הקבוצה של המדינה. כמה ישלמו חובבי הכדורסל מעניין אותם פחות.
מה שכן, באיגוד שהמנכ"ל שלו הוא יעקב בן־שושן, שרימה את רשויות המס ונאלץ לשלם כופר, ויו"ר ועדת הנוער זה מוטי אמסלם, שהוכרז כפושט רגל אחרי שלקח הלוואות בלי להחזיר – אתם יכולים להיות רגועים. הכסף שלכם הולך לידיים טובות.
הביזיון
מכונית למכירת כרטיסים בלאומית
גם בכדורגל, הלקוח תמיד צועק. בשישי שעבר אירחה עירוני נשר את מכבי נתניה באצטדיון ר"ג, שזו בדיחה עצובה בפני עצמה: קבוצה (שלא קיבלה עונש רדיוס) מארחת במגרש שהרבה יותר קרוב לבית של יריבתה. אמנם התרגלנו שהקבוצות בארץ נודדות כמו ציפורים, אבל ככה עושים לנשר?
גם באוהדי נתניה אין צורך לקנא. כשהללו הגיעו לאצטדיון העתיק, התברר להם שפתחו רק קופה אחת לכ־1,400 איש. המשחק כמובן החל, הברדק בחוץ הלך וגבר, כשלפתע הגיע למקום רכב פרטי. בתוכו ישב הבעלים של נשר, שלומי פרץ, שמכר כרטיסים אבל לא תמיד היה לו עודף.
איך הפך הבעלים של נשר לקופאי על גלגלים? מסתבר שמדובר באוטו־דידקט. "היה הסכם שיהיו שלוש קופות", סיפר פרץ. "20 דקות לפני המשחק באנו לקחת כרטיסים מהמכונית כדי להעביר אותם לקופה 5, וישר אוהדי נתניה התנפלו עלינו ודפקו על האוטו. כבעלים, רציתי למנוע אסון גדול והתחלתי למכור מהרכב. היו מקרים ספציפיים שהיה חסר עודף".
כל זה קרה כאמור באצטדיון הלאומי, מקום מושבם המרופד של ראשי ההתאחדות ולתפארת רפובליקת הבננות. אבל שמתם לב לתושייתו ולעוז רוחו של פרץ? כדי למנוע אסון, הבעלים מנשר שם נפשו בכפו והפך לקיוסק של כרטיסים. מי אמר ששיטת ה"גזלן" עובדת רק עם סנדוויצ'ים ושתייה?
כמה כרטיסים הוא מכר, כמה מקרים ספציפיים של עודף לא נתן, ומדוע לא הגיע לפחות שעתיים קודם כדי לוודא שפתחו מספיק קופות? שאלות כאלה לא שואלים באזור מועד לאסון. אבל עניין אחד מסקרן במיוחד: בהנחה שלפרץ לא היה רמקול עם מנגינה של אוטו־גלידה, איך ידעו אוהדי נתניה שדווקא במכונית שלו מוכרים כרטיסים? ואל תתפלאו אם תגלו בקרוב מודעה: "למכירה, יונדאי קופה".
המסית
שחם מחמם את הקהל
"אוהדים יקרים, כמוכם, גם אני התביישתי מאיך שהקבוצה שלנו נראתה היום, ות'אמת, מאיך שהיא נראית מתחילת העונה... אני גם שמח לראות שהקהל הכפר סבאי אומר את דברו ומביע את כעסו כשצריך, כי באמת צריך (בגבולות הטעם הטוב כמובן)".
את הפוסט הפוסט טראומטי הנ"ל לא כתב מנהיג הקומץ בטריבונה של הפועל כפר־סבא, אלא הבעלים סתיו שחם. ת'אמת? מגוחך.
ראשי קבוצות שהפכו את המאמן לסמרטוט לא חסרים כאן, אבל בעלים שמחמם נגדו את האוהדים זה חדש. מה עוד ששחם עצמו שהה בכלל בחו"ל ולא נכח במשחק. למחרת, כמה מפתיע, המאמן הפגוע שרון מימר הציע להיפרד, אך שחם הבהיר: "לא יודע מה הבנתם מהדברים שפרסמתי, אבל אני לא מתכוון לפטר אותו".
גם אני לא יודע מה אוהדי כפר־סבא הבינו, אבל למיטב הבנתי הבעלים שלהם חנפן ושפן, וכדאי שיעבירו לו את המסר הזה במשחק הבא (בגבולות הטעם הטוב כמובן).
הפוטושוק
הפנים האמיתיות של בניון
מי שחשף את הסקופ היה אבי נימני. "יוסי בניון החליט להתנתק", סיפר הסוכן הרב־ערוצי. "רק לארבעה אנשים יש את המספר החדש שלו". נימני לא פירט מי ארבעת המסווגים, אבל בהנחה שהוא אחד מהם, וגם רעייתו של יוסי וילדיו בסוד העניין, ייתכן שהקשר עם מכבי ת"א נעשה באמצעות יונת דואר או טלגרמה.
ואם לא די בכך, למחרת דיווח אחד האתרים כי הקשר ביצע התנתקות חד־צדדית מכל הרשתות החברתיות, כולל "סגירת חשבונות האינסטגרם והטוויטר". בניסיון נואש להתחקות על עקבותיו, מיהרתי לאתר ההתאחדות.
ואכן, גם שם התמונה השתנתה לחלוטין! במקום דיוקנו של בניון מופיע צילום של מישהו לא מוכר. בירור מעמיק גילה כי מדובר בעידן וקסלמן, שוער בנוער של הפועל הוד־השרון, כלומר בהתאחדות החליטו כנראה לשתף פעולה עם קפטן הנבחרת בעבר, בדרכו לאלמוניות.
וזה כבר שירות חדש אצלם. בנובמבר אשתקד, כשביקשתי לברר מדוע מופיעות באתר שלהם תמונות של כדורגלנים מימי הגנון, נמסר לי מההתאחדות כי "האתר אמור לעבור בשנה הקרובה שדרוג משמעותי מבחינה טכנולוגית ותוכנית, כדי שדברים מעין אלה לא יהיו חלק מחוויית הגולשים".
היום, התמונות הילדותיות הן עדיין חלק מחוויית הגלישה. אצל דוד קלטינס למשל מופיעה תמונה של זאטוט אבל הטכנולוגיה ממש מדהימה. באיזה עוד אתר של התאחדות בעולם אפשר להסתכל בתמונות של כל אחד משחקני הליגה, ולגלות אם הוא דו־פרצופי?
לפנייה לכתב/ת 
