"מסובך": אותנטית וכנה אך מוגבלת
די ברור שהסדרה החדשה של רן שריג מבוססת על חייו הפרטיים, אך דווקא הוא מתקשה לבטא בה את עצמו. סמדר שילוני צפתה ב"מסובך" וחרצה: "תחליף ל"רמזור" זה לא. ביקורת
פעם הייתה סדרה מצליחה שקראו לה "רמזור". אחרי ארבע עונות אבא אדיר מילר ואמא רן שריג התגרשו וכל אחד מהם הקים סדרה משלו. מילר את "צומת מילר" בה הוא מגלם את עצמו (סטנדאפיסט בעולם הבידור), ושריג את "מסובך", הסדרה החדשה שלו שעלתה בערוץ 10 (שבת, 22:20) ובה הוא מגלם את עצמו (תסריטאי גרוש עם ילדות).
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"מאסטר שף": רושפלד כועס, וזה לא נעים
"גירושים": גרסה עצובה לסקס והעיר הגדולה
"ווסטוורלד": התחליף החדש ל"משחקי הכס"
דורון אדר הוא תסריטאי גרוש בשנית עם שלוש ילדות משתי נשים. אנחנו מקבלים אותו כבר בשלב די מתקדם של הפוסט-גירושים, אחרי שלחץ על כפתור כסא המפלט בשתי מערכות יחסים. עכשיו אדר מנסה לתמרן – כספית ונפשית – בין האקסיות, הבנות שלו מהן, אמא שלו והנשים שהוא מתאהב בהן. וכן, איט'ס קומפליקייטד.
אנחנו חיים בתקופה מסובכת בכל מה שקשור ליחסי גברים נשים, ותעיד הנפיצות של הנושא בכל פעם שהוא עולה לסדר היום (עיתונאי בכיר, שחקן מוערך ומועמד לנשיאות ארה"ב נכנסים לבר. גם שריג עצמו הסתבך בראיון סוף השבוע עם שתי נשים מערוץ 10, והתנצל בפייסבוק). יכול להיות שכל העניין הוא פרשנות לא נכונה לסיטואציה, יכול להיות שסוף סוף מאדים ונוגה מלבנים את העניינים, מה שבטוח זה שמתהווה פה סדר חדש שלשני המינים לוקח זמן להפנים.
די ברור שהסדרה נחצבה מדם ליבו (ודם חשבון הבנק) של שריג, ושהיא מבוססת על ניסיון החיים הפרטי שלו. אבל אותנטית וכנה ככל שתהיה, "מסובך" סובלת מכמה מגבלות. הראשונה שבהן היא העובדה שרן שריג, שמגלם את הדמות הראשית והמובילה שלה ומופיע בכל סצנה, הוא לא שחקן. כתוצאה מזה, לא משנה כמה מורכבת ורגשית היתה ההתרחשות שעל פיה נכתבו הסצנות – ואני בטוחה שהיא היתה מורכבת – שריג מתקשה לבטא את הקשת הרגשית שלה.
לגלם את עצמך אמור להיות הג'וב הכי קל בעולם, אבל גם אז אדם עדיין צריך לדעת איך להחצין את ההתפתלויות של הדמות שלו, לספר את הסיפור, ממש כמו ב"מחוברים". שריג השחקן מצמצם את שריג התסריטאי, ולכן דורון אדר נע כה וכה כשב-90 אחוז מהזמן הוא על הסקפטרום שבין זעוף לזועם מאוד, נוזף באנשים שהוא פוגש ויורה עליהם תובנות מעובדות ומנוסחות היטב. אם "מסובך" היא דרמה, היא מקמצת מידי ברווח שבין הסדרה לצופה וכמעט לא משאירה לאחרון מרחב שבתוכו הוא יכול לפענח בעצמו את המהלך הרגשי.
"מסובך" מספקת הצצה לחייו של גבר שמנסה לשמור על המוג'ו שלו כשמאחוריו משתרך שובל של נשים שתובעות ממנו כסף ותשומת לב. אם זאת רונית (סנדי בר המצוינת), האקסית עם ה- OCD; אם זאת אילנה (עירית לינור המעולה), פמיניסטית לוחמנית שהקימה את האתר "כועסת", או אמא של אדר (ציפי פינס) שמאוכזבת מההבטחה הלא ממומשת שהיא הבן שלה ומעבירה עליו ביקורת גם כשהוא פונה אליה לעזרה. החברה הצעירה שלו (מור חן) חיה ביקום היפסטרי מקביל לשלו. הוא כלוא בין היותו אולד פאשן לעובדה שהדור שלו עצמו עדיין סובל מנרקסיזם ילדותי.
בבסיס של "מסובך" קיים רעיון מקורי וטוב – תסכולו של גבר גרוש שכלוא בין העולם הישן לחדש. יש גם ניסיון לגעת בסוגיות רגישות בהורות ויחסים – עד כמה שמאפשר הפוליטיקלי קורקט. וזה מלכוד, כי לא תמיד הוא מאפשר להתלונן על תופעות של הדרה גברית מבלי לתת לאף אחד סיבה להאשים אותך במיזוגניות או בהורות מקולקלת.
הבעיה השניה של "מסובך" חותרת כאן תחתיה – הדמויות הנשיות שלה הן אמנם רבות, והן אלו שמחזיקות בשוט, אבל הן מתקיימות בקרבה מסוכנת לחד מימדיות. בשביל קומדיה זה בסדר, בשביל דרמה קומית עם בשר זה לא תמיד מספיק. אם כל מה שקורה לך קורה באשמת הנשים בחייך, שמתעמרות בך ולא מבינות אותך – וזאת התחושה שעולה מצפיה ב"מסובך" – אז המורכבות שהופכת דרמה לטובה נשמטה בדרך.
"מסובך" היא לא תחליף ל"רמזור" – למרות שהסדרה ההיא צצה מידי פעם, בניסוחים, באבחנות, בפאנצ'ים (טרור הנקה, ברבי בוצ'ה), ולפעמים בתפקיד עצמה ("אתה כתבת את הקומדיה הכי טובה אבר!"). היא דרמה קומית שמספקת לנו הצצה על גבר אנלוגי בעולם דיגיטלי, רגע לפני המעבר לשעון חורף.
