המועמד הנוסף שרוצה להפתיע את קלינטון וטראמפ
הוא הפך למרגל בעקבות שיחת 144 ל-CIA, הוא למד בישראל והתאהב בפלאפל - והסקרים מעניקים לו אפשרות ריאלית לניצחון ביוטה: אוון מקמלין, "המורמוני האלמוני", רוצה לעשות היסטוריה - ולהותיר לעצמו סיכוי תיאורטי להיות נשיא ארה"ב
בעוד פחות משבועיים לארצות הברית יהיה נשיא חדש. לפני הפתיחה מחדש של פרשת המיילים הובילה הילרי קלינטון בפער משמעותי ברוב הסקרים, אך בכל מקרה מהרגע הראשון לאחר סיום הפריימריז בשתי המפלגות הגדולות דבר אחד היה ברור – הנשיא הבא יהיה קלינטון או דונלד טראמפ. אבל פרט למועמדת הדמוקרטית ולמועמד הרפובליקני יש עוד אדם אחד שחולם על הבית הלבן, או לפחות על ניצחון היסטורי במדינה אחת.
לאיש הזה קוראים אוון מקמלין. על פי הסקרים הוא היחיד שיכול לנצח את קלינטון וטראמפ באחת מ-50 המדינות האמריקניות - וניצחון כזה יכול באופן תיאורטי להשאיר לו פתח לנשיאות. מקמלין, רק בן 40, היה בעבר קצין מבצעים ב-CIA. תנועת "לעצור את טראמפ" חיפשה במשך חודשים מועמד שיכול למנוע מאיש העסקים השנוי במחלוקת לזכות בבחירות, ובסופו של דבר מקמלין החליט לרוץ כאלטרנטיבה השמרנית לטראמפ. כנראה שגם הוא וגם הם לא האמינו שהתוצאות יהיו כאלה.
לפי שורת סקרים שנערכו ביוטה, מקמלין - רפובליקני שרץ כמועמד עצמאי - זוכה ליותר מ-20% תמיכה. בחלק הסקרים הוא גובר על קלינטון, ועל פי אחד האחרונים שנערכו הוא מנצח אפילו את טראמפ, במדינה שבוחרת כמעט תמיד את הרפובליקנים. אם אכן מקמלין ידהים ויזכה בבחירות ליוטה, הוא יהיה המועמד הלא רפובליקני ולא דמוקרטי הראשון מאז 1968 שמנצח באחת המדינות וזוכה באלקטורים.
"טראמפ הוא איום אמיתי על ארה"ב"
למקמלין, מורמוני תושב יוטה, אין שום סיכוי לנצח באחת המדינות האחרות. למעשה, בסקרים הכלל-ארציים הוא מפגר בהרבה גם אחרי שני המועמדים הנוספים, הליברטריאני גארי ג'ונסון ומועמדת הירוקים ג'יל סטיין. אבל השיטה האמריקנית, שלפיה המנצח בכל מדינה גורף את כל האלקטורים שלה, נותנת לו עדיפות עליהם. בניגוד אליו, לג'ונסון ולסטיין אין כלל סיכוי לניצחון באחת מ-50 המדינות השונות.
מורמונים רבים, שמצביעים באופן עקבי לרפובליקנים, מנסים להרחיק עצמם מטראמפ, שמייצג ערכים שונים לגמרי משלהם. והמיאוס משני המועמדים המובילים, ובעיקר מטראמפ, הוא שמביא את הקולות ל"מורמוני האלמוני", כינויו של מקמלין. המיאוס הזה נראה היטב בזינוק המטאורי של מקמלין בסקרים. רק ב-8 באוגוסט הוא נרשם כמועמד עצמאי, וההרשמה המאוחרת הזו מנעה ממנו את האפשרות להיבחר ברוב המדינות. פתקי מקמלין נמצאים רק ב-11 מדינות, ובחלק מהמקרים במקום שמה של הסגנית שבחר ברגע האחרון - מנדי פיין - מופיע לצדו חברו הקרוב, נתן ג'ונסון, שאין לו כלל קשר לפוליטיקה.
בכל מקרה, מקמלין לא יגיע ל-270 האלקטורים שזקוקים כדי להיבחר לנשיאות ארצות הברית. למעשה, אם יזכה ב-6 האלקטורים שמחלקת יוטה יהיה זה הישג כביר. אבל ניצחון כזה, לצד מרוץ צמוד בין קלינטון לטראמפ - שעוד יכול להתרחש בעקבות דרמת המיילים - עשוי להוביל למאורע חסר תקדים. במקרה כזה, קיימת אפשרות שאף אחד מהמועמדים לא יצבור 270 אלקטורים, ואז נציגי בית הנבחרים הם שיבחרו את הנשיא ה-45 - מבין שלושת המועמדים שקיבלו את מספר האלקטורים הגבוה ביותר. או אז, מקמלין יהיה ברשימה הזו, והוא מקווה שהאיבה של רבים בוושינגטון לקלינטון ולטראמפ תוביל אותם להצביע עבורו.
כל זה תיאורטי לחלוטין, אבל ההצלחה של מקמלין ביוטה היא בהחלט מציאותית. בראיון לאתר "יאהו" השבוע הוא סיפר על ההחלטה המפתיעה לרוץ לנשיאות. לדבריו, הוא שקל לנסות להיבחר למשרה ציבורית ביוטה, ואולי בהמשך לקונגרס - ואז הוא ראה את הוועידה הרפובליקנית: "קיוויתי שהנציגים ינסו למרוד. הם עשו זאת, אבל הם נחסמו. כאשר טראמפ נבחר, אמרתי - 'אוקיי, הזמן לפעול הוא עכשיו'". לדבריו, "טראמפ הוא איום אמיתי על המדינה, הרבה מעבר למה שהאמריקנים ראו אי פעם".
"אף פעם לא אסרב לחומוס, פלאפל ושווארמה"
מקמלין היה רק בן 27 כשהוצב לראשונה כמרגל ב-2003. ואיך הוא הגיע לסוכנות הביון? זה כבר סיפור נהדר. בעת שהיה תלמיד תיכון, שנים לפני עידן הסמארטפונים וגוגל, מקמלין חייג 411 - ה-144 האמריקני - וביקש שיקשרו אותו עם ה-CIA. הוא רצה לעבוד שם מאז שראה את הסרט "שלושת ימי הקונדור", מותחן ריגול בכיכובו של רוברט רדפורד.
בראיון הסביר מקמלין כי ידע מספיק על ה-CIA כדי לבקש להגיע למרכז ההשמה שלהם. העקשנות שלו הובילה לשיחה עם אדם "שקרא לעצמו ארתור דילייני, אבל אני בטוח שזה לא שמו האמיתי", ואחרי שהשניים היו בקשר כמה שנים, הצטרף מקמלין רשמית לסוכנות הביון. אחרי כמה הצבות, שעליהן אסור לו כמובן להרחיב, הוא עזב את ה-CIA ב-2010. לאחר מכן שימש כיועץ בכיר לביטחון לאומי של הרפובליקנים בבית הנבחרים, משרה שאותה עזב לצורך ההתמודדות בבחירות 2016. מקמלין המורמוני עדיין רווק, והוא בן לאם לסבית.
ל"ג'ואיש ג'ורנל", העיתון היהודי הגדול בארצות הברית, סיפר מקמלין על הקשר עם ישראל. בזמן לימודיו באוניברסיטה, הוא למד ערבית במשך סמסטר שלם בארץ, במהלך האינתיפאדה השנייה: "היו לי כמה חודשים טובים בישראל, חוץ מהחלקים הכואבים של הקונפליקט, שמהם איש לא נהנה. למדתי הרבה וזו הייתה הזדמנות נהדרת לקשר עם המדינה". שנים אחר כך הגיע לירדן ושימש בהתנדבות כנציג של האו"ם למחנות הפליטים.
הוא אמר שהוא מעריך מנהיגים כמו ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש ממשלת יפן שינזו אבה, וכמו נתניהו גם הוא התנגד להסכם הגרעין עם איראן, שאותו כינה "עסקה נוראית". באותו ראיון נשאל מהו המאכל הישראלי המועדף עליו. "קשה לבחור אחד", ענה. "אני אף פעם לא אסרב למנת חומוס, פלאפל או שווארמה. מה שבאמת אהבתי בישראל הוא שבאותו זמן הייתי יכול לקנות כל כך הרבה פירות וירקות במחירים זולים מאוד. אני לא יודע איך זה היה כל כך זול, אבל כך זה היה אז, ואכלתי בריא מאוד בעת שהייתי שם, וזה היה נפלא".
לפנייה לכתב/ת 
