אקדמאים בהסבה: "קריירה היא לא רק שכר"
חלקם באים מתחומי ההנדסה, ההיי-טק, הרפואה ומהצבא. באמצע החיים, ושנים אחרי סיום התואר הראשון, הם עושים הסבה לתחומי ההוראה והסיעוד: "לא הולכים ללמוד תחומים כאלה בשביל משכורת, זה קסום לעזור לאנשים"
על הרקע המשבר בשכר המורים, החלו אתמול (א') את לימודיהם הסטודנטים במכללת אורנים בקריית טבעון, המזוהה עם הכשרת מורים ואנשי חינוך בישראל. הסטודנטים שעמם דיברנו טרחו להדגיש שהם הגיעו ללימודי ההוראה לא בשביל כסף – אלא בגלל הערכים, התרומה לחברה וההזדמנות לחנך את הדור הצעיר. כל זה לא מפריע להם לשאוף שהתגמול עבור השעות הארוכות בכיתות, באסיפות ההורים, בבדיקת המבחנים ועוד, יהיה גבוה וראוי יותר.
בין התלמידים החדשים היו גם התאומות לירון ותהל דמתי ממושב אחיהוד בגליל המערבי. השתיים ילמדו יחד חינוך מיוחד ומתמטיקה ויתגוררו במעונות הסטודנטים במכללה. התאומות עשו שירות לאומי בבית ספר שבו לומדים ילדים על הספקטרום האוטיסטי ומצפות להמשיך לעסוק בחינוך מיוחד.
"אנחנו מאוד מחוברות לאותם תחומי עניין, אותו ראש", אומרות השתיים. "יש הרבה התרגשות. גם מהתמיכה מהמשפחה, גם מהמקום החדש והרצון להכיר חברים חדשים. לחזור ללמוד זה לא פשוט, אחרי שסיימנו את בית הספר לפני שנתיים. אנחנו עוברות לחיים יותר עצמאיים ויש לחץ, אבל יש לנו האחת את השנייה".
על העובדה שעיסוק בהוראה משמעו שכר מינימום – במקרה הטוב – הן אומרות כי לא השכר הוא הגורם המדרבן אותן לעסוק בחינוך. "לא הולכים ללמוד הוראה בשביל משכורת. אנחנו מאמינות בבניית העתיד של הדור", אומרת לירון ואחותה תהל מוסיפה: "זה מקצוע שצריך לאהוב אותו מאוד ולבוא בראש של שליחות".
אוהד מלדסי מנצרת עילית, יו"ר אגודת הסטודנטים במכללה, מתחיל את השנה הרביעית של לימודי היסטוריה ומקרא לחטיבת ביניים ותיכון. הוא אומר כי הוא וחבריו חולקים את הרצון לחנך ותחושת שליחות. "לא מגיעים לפה בשביל שכר", הוא אומר, אך לדבריו הבעיה הכלכלית משאירה רבים וטובים מחוץ למערכת.
"אני מקווה ליותר מורים גברים אבל מבין מה מונע את זה", אומר מלדסי. "יש עוד הרבה אנשים שרוצים להיות פה אבל לא יכולים בגלל התנאים הכלכליים. בנאדם רוצה לבוא ולתרום אבל אנחנו יודעים כמה עולים החיים היום. כמה עולה בית, כמה עולה המחיה. זה מה שקשה. יש מי שרוצה לבוא ולהשפיע על דור העתיד אבל הוא לא פה כי אין לו ברירה. המדינה צריכה בפירוש לאפשר לו".
עדן עייני מתחילה את השנה הרביעית בלימודי חינוך בלתי פורמלי ותקשורת, ומאמינה גם היא בערכים אבל מקווה שלא יתנפצו אל מול יוקר המחייה. "מי שבוחר ללמוד הוראה לא בא ממקום של מעמד או כסף. אני תמיד ידעתי שלא ארצה לעסוק במשהו רגיל, אלא במשהו שיחולל שינוי. כל מי שבחר לבוא לכאן עשה זאת כדי לחולל את השינוי הפנימי בבנאדם. בתור בוגרת של מערכת החינוך אני חושבת שיש מקום לחזק את הטוב ולתקן את הישן והטעון תיקון. אני מקווה שהמדינה תשכיל להבין שמדובר בדור מחנכי העתיד שלנו ואם לא יתייחסו אליו כראוי הוא יילך ויקטן יותר ויותר".
חינוך לערכים, לא "פקידי חינוך"
ד"ר ניר מיכאלי, רקטור מכללת אורנים, אומר כי ייחודה של המכללה הוא בשילוב בין הוראה ברמה גבוהה בתחומי החינוך לבין פעילות חברתית ברמה גבוהה, מה שמייצר אנשי הוראה ערכיים ואיכותיים יותר, ולא מה שהוא מכנה "פקידי חינוך".
לדבריו, "בכל דור יש צעירים אידיאליסטים שמגיעים כי הם רוצים לעשות שינוי. הבעיות במעמד המורה היו משחר ההיסטוריה, בישראל ובעולם. ברור שיש הרבה מה לתקן גם בתחום החומרי וגם ביכולת התפקוד של המורים. מה שמשותף לכל מי שמגיע לפה היא ההבנה שהדרך לשינוי היא כניסה לתוך המערכת, לא לשבת בבית, לקטר ולצפות שמישהו יעשה. ככה נכנסים יותר אנשים איכותיים לחדרי המורים, פחות 'פקידי חינוך'. השילוב של אנשים כאלה במערכת יביא לשינוי".
אחד מה"מוסבים" הוא אייל בר דוד מחיפה, מי שהיה מנכ"ל חברת ההיי-טק קוואלקום, וכיום מורה למתמטיקה, מדעים וטכנולוגיה בחטיבה העליונה ביקנעם. בר דוד אומר כי בבסיס ההחלטה שלו עמד הצורך לתרום לחברה ולנוער. כאשר הוא נשאל על דוגמה משמעותית לשוני שבין המערכת המסחרית-פרטית לבין מערכת החינוך הממלכתית, הוא "מתפוצץ" על השכר שקוצץ למורים לאחרונה בגלל טעות או תקלה.
"לא נשמע שבמערכת האזרחית תהיה תופעה כזו, של איחור או 'טעות' בתשלום", אומר בר דוד. "בתפקיד שלי לא העזתי לאחר בתשלום אפילו ביום. העובדים והמורים קורעים את עצמם ועובדים נורא קשה, ואתה בא בראשון לחודש ועושה טעות של מאות ואלפי שקלים?"
נושא השכר מרחיק לדבריו מהמערכת אנשים איכותיים נוספים. "אם אתה מביא לתפקיד הוראה מהנדס שעבד 7-5 שנים, אולי גם עשר, הנפילה שלו היא גדולה. הוא מאבד חצי או שני שלישים מהמשכורת שלו. אם רמת השכר במערכת החינוך הייתה סבירה – לא מדובר בסכומי עתק אלא בסכום שיאפשר לאנשים להתקיים ברמת חיים סבירה - אנשים טובים היו הולכים להיות מורים. בגלל שהפער הוא כל כך גדול אנשים שיכולים להרשות לעצמם פשוט לא מגיעים למערכת החינוך אלא למערכת הפרטית".
שינוי ב-180 מעלות
ויש גם כאלה שאחרי סיום התואר הראשון שלהם בחרו לעשות שינוי של 180 מעלות ולעבור ללימודי סיעוד. לכאורה, מדובר כמעט במשימה בלתי-אפשרית. "תמיד ידעתי שהתחום הטיפולי זה הייעוד שלי בחיים", אמר אסף בלאו, סטודנט לסיעוד באוניברסיטת תל אביב.
בלאו כבר היה עמוק בתחום הטיפולי כשהחליט בגיל 39 לשנות את אורחות חייו וללמוד סיעוד. "אני עובד כפיזיותרפיסט כבר 15 שנה, אפשר להגיד שבצורה מסוימת זה מקצוע טיפולי בדומה לסיעוד אך בהיבטים אחרים הוא שונה לגמרי. היו לי הרבה שיקולים להחליף מקצוע באמצע החיים ואני החלטתי ששווה לי ללמוד שנתיים וחצי להתחיל קריירה חדשה במשהו מדהים".
אחד מהשיקולים שאותו ציין בלאו הוא הפן הכלכלי. לדבריו, "התחום של הפיזיותרפיה הוא מאוד מוגבל, זה מגביל אותי בימי העבודה ובשעות בהן אני יכול לעבוד, אין כל כך הרבה אפשרויות קידום, בנוסף אני אבא לשישה ילדים ולכן השיקול הכלכלי היה מאוד משמעותי בהחלטה שלי לשנות כיוון, האפשרויות לשחק עם המשמרות של העבודה כאשר אתה אבא בתחום הסיעוד הן אין סופיות, משמרות לילה כאשר הילדים ישנים למשל או תגבור משמרות בשבתות או טיפולים עבור חברות פרטיות זה מימון נוסף שאתה חושב עליו כדי לכלכל את המשפחה".
בלאו הוסיף כי הוא מודע להבדל בין טיפול באנשים שעוברים שיקום וזקוקים לטיפולי פיזיותרפיה לבין אנשים שזקוקים לטיפול סיעודי. "אני מודע לקושי הנפשי והמצב בו אנשים נמצאים בו המקבלים טיפול סיעודי, אני מוכן לזה ומקבל את זה בשמחה ואפילו מכוון להיות משיבוץ במחלקת טיפול נמרץ שהיא מחלקה לא פשוטה בכלל מבחינת הפציעות אבל אני מראש ידעתי שהתחום הטיפולי זה היעוד שלי בחיים".
נילי הררי, שלומדת במסלול המיוחד להסבת אקדמאים באוניברסיטת תל אביב, סיפרה: "כשסיימתי את התואר הראשון בעיצוב פנים כלל לא עבדתי במקצוע, הייתה לי טראומה מפרויקט הגמר ולא רציתי לעסוק במקצוע הזה. החיים התגלגלו וטסתי לאפריקה, שם התנדבתי והבנתי שזה זה, זה מה שאני רוצה לעשות בחיים, כשחזרתי נרשמתי ללימודי סיעוד ועוד מעט אני מסיימת".
בזמן התנדבותה בחו"ל הבינה הררי כי דאגה וטיפול בני אדם הוא נושא הקרוב ללבה. "נסעתי לחודש ונשארתי ארבעה חודשים, פשוט הבנתי שאני אוהבת לטפל בבני אדם, אני אוהבת אותם. דווקא הכי פחדתי מהמחלקה הפנימית בבתי החולים, ועכשיו זו המחלקה שאני הכי אוהבת, אני מעריכה ומעריצה מבוגרים וזה פשוט קסום לעזור להם".
משפחתה של הררי הופתעה משינוי הכיוון הקיצוני. "בהתחלה הם היו בשוק אבל אחר כך תמכו מאוד. בגיל 32 לעשות שינוי זה דרמטי אבל המשפחה שלי היא מדהימה. כרגע אני מאוד רוצה לעבוד במחלקה הפנימית כשאסיים, זה הכי מאתגר, זה קסום לעזור לאנשים וזו חוויה מדהימה".
הדס אבקסיס, אם לשלושה ואחת מ-170 אקדמאים שהחליטו לעשות שינוי והגיעו להסבת מקצוע בבית הספר לסיעוד של בית החולים אסף הרופא, אמרה: "יש מראות לא נעימים, אבל בסופו של יום אתה יוצא מלא. אני מרגישה שעשיתי משהו ושתרמתי למישהו. מספיק שישבתי ליד אשתו של הזקן ששוכב במיטה ועודדתי אותה, אני את שלי עשיתי".
אבקסיס עבדה במשרד ראש הממשלה כ-10 שנים ולאחר הלידה הראשונה הרגישה שקיבלה הארה. לדבריה, "התואר הראשון שלי הוא מדעי המדינה ומשאבי אנוש והייתה לי משרה מעולה במשרד ראש הממשלה אבל תמיד זה קונן בי והדחקתי את זה שאני צריכה לטפל באנשים. ילדתי באסף הרופא ומאוד התחברתי לכל הצוות הרפואי שם ופשוט הרגשתי שקיבלתי הארה לגבי מה אני אעשה בחיים, לאחר שתי לידות נוספות ולבטים עם הבעל עשיתי את השינוי. נכנסתי עם המון חששות לעולם חדש, יחד עם כל הקושי של לחזור ללימודים והחומר הנלמד לא קל אבל שאתה אוהב משהו אתה נלחם בשבילו".
אבקסיס הוסיפה כי התדמית שיש לאנשים על לימודי סיעוד אינה נכונה כלל והיא נתקלה בהערות כאלה כשהודיעה לקרוביה על הקריירה החדשה. "קיבלתי הרבה הערות כמו 'מה את הולכת להחליף חיתולים?'. זה עולם אחר אנשים מבחוץ לא מבינים איך זה באמת בפנים, זה רחוק משם, לך תסביר למישהו כמה אחות בחדר ניתוח שהיא יד ימינו של הרופא חשובה. החלום שלי זה להגיע להיות מיילדת לשם אני מכוונת אבל יש עוד דרך ארוכה".
לפנייה לכתב/ת 
