שיטת TNT: מנצחים את כאבי הברכיים בעזרת המטרונום
סובלים מכאבים שנגרמים על ידי דלקות גידים? הכירו את השיטה המפתיעה שפותחה על ידי חוקרים אוסטרלים וכוללת הקשבה למקצב המטרונום. החידוש: התרגול כלל איננו מתרכז בשרירים ובגידים עצמם, אלא במרכזים במוח שאחראים על הפעלתם
הקשר בין קצב ביצוע התרגילים באימון גופני ובין קצב המוזיקה נקשר עד היום לשיעורי המחול השונים, לשעורי סטודיו ולספינינג. אולם לאחרונה, שיטה חדשה לטיפול בדלקות גידים שכוללת תרגול של כיווץ שרירים מתוזמן עם קצב המטרונום מראה תוצאות טיפול טובות יותר מאשר שיטות תרגול מקובלות.
ברך קופצים
דלקת בגידים, במיוחד בגיד הפיקה שבברך (Patellar tendonitis), היא תופעה נפוצה בקרב ספורטאים מקצוענים או ספורטאים חובבים שהאימונים שלהם כוללים ניתורים רבים וכוח מתפרץ, בהם שחקני כדורסל, כדורעף ומתאמני קרוספיט, ולכן אין זה פלא שזכתה לשם העממי "ברך קופצים" (jumpers' knee ).
עוד כתבות:
נקע וכאבי ברכיים: 9 פציעות שכל ספורטאי חייב להכיר
דלקת מפרקים: אבחון מוקדם יכול להציל חיים
המדריך הגדול: כך תטפלו בכל פציעת ספורט
הדלקת מאופינת בכאב שמופיע בקדמת הברך, קצת מתחת לפיקה. הכאב מופיע בתחילת או במהלך אימון שכולל ניתורים וריצה מהירה, וחולף במנוחה. הסיבה לכאב היא עומס יתר מכני שמופעל על גיד הפיקה במאמצים חוזרים ומהירים. כתוצאה מהעומס, שרירי קדמת הירך מתכווצים בעוצמה וגורמים למתיחה חזקה של הגיד, שמעביר את אנרגיית הכיווץ למפרק הברך על מנת לבצע את התנועה. כשמבצעים את הניתורים מספר פעמים רב ובעוצמה רבה הדבר גורם לפגיעה בסיבי הגיד ולהופעת דלקת.
בטווח הקצר גורם התהליך הדלקתי, בנוסף לכאב, לעלייה בנוקשות הגיד, ואילו בטווח הארוך הוא עלול לגרום לשינוי במבנה של סיבי הגיד ולפגוע באלסטיות שלו.
הדלקת אמנם אינה חמורה, אבל היא יכולה להיות מאוד מטרידה ומגבילה מכיוון שהשכיחות שלה עולה בעיקר בתקופות של עומס אימונים. כשהדלקת מופיעה אצל ספורטאים היא עלולה לפגוע בביצועים הספורטיביים שלהם.
תהליך ההתאוששות והחלמה מצריך תקופת מנוחה ארוכה של הימנעות ממאמצים שבצדם סיכוי גבוה לחזרה של הכאבים, עניין שעלול להיות בעייתי עבור ספורטאים מקצוענים וגם עבור ספורטאים חובבים שמעוניינים להמשיך לעסוק בשגרת הספורט.
הטיפול השמרני המקובל והשכיח כולל שיטות להפחתת הדלקת ולהורדת הכאב ובהן עיסוי מקומי, שימוש באולטרסאונד, טיפולי קירור ובעיקר תרגילים אקטיביים שמטרתם לגרום שינוי בתפקוד הגיד.
התרגול האקטיבי המקובל ביותר הוא תרגול אקצנטרי, שמשמעותו ביצוע כיווץ של שריר תוך כדי הארכה של השריר. לדוגמא בתרגיל עמידה על רגל אחת על מדרגה וביצוע כפיפה איטית של הברך וירידה מהמדרגה. אולם לעתים, ביצוע התרגול האקצנטרי עלול להגביר את הכאב באופן זמני, מצב שגורם לכך שרוב האנשים מתקשים להתמיד בתרגול.
הבעיה השנייה היא שהיעילות של התרגול כטיפול בדלקות בגיד הפיקה מוגבלת מאוד בהשוואה לדלקות בגידים אחרים כגון גיד אכילס, שם נמצא התרגול הזה יעיל הרבה יותר. לכן נוצר מצב שבו מופיעה דלקת כואבת וחוזרנית, שכרוכה בטיפול אקטיבי שהיעילות שלו מוגבלת, ושכרוך לעיתים בכאב.
מצב זה גורם לתסכול רב גם לספורטאים ולמתאמנים החובבים וגם לאנשי רפואת הספורט, רופאי ספורט ופיזיותרפיסטים, שמחפשים טיפול יעיל יותר.
השיטה שמתרכזת במוח ולא בשריר
שיטת תרגול חדשה לטיפול בדלקות הפיקה, שכבר רושמת תוצאות קליניות מבטיחות, עשויה להיות הפתרון. השיטה, שנקראת Tendon Neuroplastic Training (אימון נוירופלסטי לגידים), או בראשי תיבות TNT, פותחה על ידי קבוצת חוקרים באוסטרליה בראשותה של ד"ר אבוני ריו ופורסמה במאמר בולט שסיכם את איסוף הנתונים בירחון הבריטי לרפואת ספורט (BMJ).
הבסיס הפיזיולוגי שעליו עומדת השיטה הוא ההבחנה שהמקור לבעיה אינו טמון במבנה לא תקין של הגיד, אלא דווקא בפעילות יתר במרכזים במוח שאחראים על ויסות פעולת השרירים. פעילות היתר הזו גורמת לאות עצבי מוגבר לעבור לשרירים, שמגיבים בפעילות יתר (טונוס) בזמן כיווץ והרפיה, שבתורה גורמת להופעת הדלקת. לכן, בזמן התרגול בשיטת TNT יש להשתמש באמצעים שיתזמנו ויווסתו את פעולת המרכזים במוח, במקום להתרכז רק בשרירים ובגידים עצמם.
מספר גורמים הובילו את החוקרים למסקנה הזו: ראשית, העובדה שהכאבים בברכיים מופיעים לרוב בשתי הברכיים, בו זמנית או לסירוגין. הגורם השני הוא האבחנה שכאבים בברכיים אופייניים דווקא לספורטאים בעלי יכולת ניתור טובה ושרירים חזקים, כך שפעילות יתר של השרירים ולא חולשה שלהם היא הגורמת להופעת הכאב.
הגורם השלישי והמשמעותי ביותר הוא שכשהחוקרים ביצעו בדיקות הדמיה למוח בזמן ביצוע כיווץ השרירים, הם מצאו כי בקרב ספורטאים שסבלו מדלקת בפיקה נמדדה בזמן הכיווץ פעילות יתר גם של המרכזים שאחראים על כיווץ השרירים וגם של אלו שאחראים על הרפייתם.
למה הדבר דומה? לנהג שנוסע ברכב במהירות קבועה ולוחץ על דוושת הבלמים ועל דוושת הגז בו זמנית, וכך נגרם עומס מוגבר על מערכות הרכב. לכן, המטרה הראשונית בטיפול היא לגרום לפעולה מתוזמנת של המוח, שבזמן כיווץ יפעלו רק המרכזים של הכיווץ ובזמן הרפיה של השריר יפעלו רק המרכזים האחראים על הרפיה.
כך, כדי לאמן גם את המוח, ביקש צוות החוקרים מהנבדקים לבצע את התרגילים בקצב לאות קולי חיצוני (מטרונום), וזאת בניגוד לתרגול המקובל כיום, שבו קצב התרגול נקבע באופן עצמאי על ידי המתרגל.
בתחילה ביקשו מהנבדקים לבצע כיווץ איזומטרי (ללא תנועה) בזווית של 60 מעלות בברך למשך כ-45 שניות, ל-8 חזרות בשלוש מערכות, זאת על בסיס העובדה שמחקרים קודמים מראים שתרגול זה יעיל מאוד בהפחתת הכאב בטווח הקצר. לאחר שבועיים, שונה סוג הכיווץ לתרגול עם תנועה בקצב חיצוני של 3 שניות כיווץ (קונצנטרי) ו-4 שניות שחרור (אקצנטרי). 10 חזרות בשלוש מערכות בהתאם לקצב המטרונום.
לאחר כחודש של תוכנית תרגול נמדדה הקלה משמעותית בכאב, ובמקביל נמדדה ירידה משמעותית בפעילות המרכזים שאחראים על הרפיית השרירים בזמן כיווץ השריר. כל אלה מראים שהשיטה החדשה היא יעילה יותר בהשוואה לשיטות תרגול אחרות.
למרות יעילות התרגול בשיטה זו, חשוב להדגיש שהיא עדיין לא נבדקה על גידים אחרים בגוף דוגמת גיד אכילס, או על דלקות במרפק או בגידים בכתף, אזורים בהם שיטות תרגול אחרות כן נמצאו יעילות.
אבל היא בהחלט מהווה פתרון אפשרי לאותם ספורטאים, ומקצוענים או חובבים, שסובלים מדלקות בגיד הפיקה.
הכותב הוא פיזיולוג ופיזיותרפיסט מכון פיזילייף בהרצליה לפיזיותרפיה שיקום וכושר אישי
לפנייה לכתב/ת 
