אולי הילד שלך סובל מחרדת החמצה
הם מתקשים להתנתק מהמסך, בודקים בכל הזדמנות מה חדש ברשתות ופוחדים לפספס מפגש חברתי או חוויה חדשנית. נראה שכל הילדים מחוברים תמידית לרשתות החברתיות, אבל איך תדעו שלילד שלכם יש בעיה אמיתית? כל ההסברים על התופעה המדאיגה וגם פתרונות פשוטים ויעילים
באחד מימי שישי האחרונים, במסגרת סיירת לילה העוברת במקומות הבילוי של בני הנוער, פגשתי שני נערים בני 14 בכניסה לאחד המועדונים. הם עסקו בלצלם עצמם ממתינים בתור. עם הכניסה למסיבה, הצטלמו על רחבת הריקודים, מיינו את התמונות, הוסיפו עריכה קלה ופילטר תואם, העלו לאינסטגרם ויצאו מהמועדון. שאלתי אותם למה הם עוזבים אם רק הגיעו. הם הביטו עלי בפליאה וענו: "כי יש עוד שלוש מסיבות שאנחנו צריכים להגיע אליהן הערב".
אימא מודאגת התקשרה להתייעץ לגבי בתה בת ה-15. השתיים תכננו מזה זמן נסיעה משותפת לחו"ל. לקראת הנסיעה, הביעה הילדה הסתייגות מההיעדרות מהארץ למשך ארבעה ימים, מחשש להחמיץ את מה שיעשו חבריה באותו הזמן. גם לאורך הטיול, התקשתה מאוד להתנתק מהרשתות החברתיות ועסקה בהתעדכנות מתמדת לגבי מה עושים חבריה באותו זמן.
לא יכולים להיות לבד
החשש מהחמצה (FOMO - Fear Of Missing Out) היה כאן מאז ומתמיד אך התעצם והעמיק עם החדירה וההשתלטות של הרשתות החברתיות והטלפונים החכמים על חיינו. אנחנו מסמסים בזמן נהיגה, בגלל שאולי החיבור החברתי חשוב יותר מהחיים שלנו ובודקים את הפייסבוק בזמן בילוי עם חברים כי כנראה קורה משהו הרבה יותר מעניין במקום אחר.
ילדים ומתבגרים כל כך מחוברים אחד לשני באמצעות עדכונים בפייסבוק, אינסטגרם, ווטסאפ וסנאפצ'ט עד שהם כבר לא יכולים להיות לבד. הם בודקים את הרשתות עם היקיצה, לפני השינה, בזמן שיעורים וארוחות ותוך כדי נהיגה. רובם ישנים בממוצע שעתיים פחות בלילה בגלל הקושי להתנתק מהמסך. החשש להחמיץ משהו מהנה, טוב ומרגש יותר הוא כל כך גדול שאפילו כאשר החלטנו שלא נתחבר, אנחנו מתחברים רק עוד פעם אחת, כדי לוודא שלא החמצנו משהו.
לזה מתקשרות גם הדמויות המזויפות שאנחנו מציגים ברשתות החברתיות. מזויפות כי לרוב נציג רק את הצדדים הטובים בחיינו. אז רובינו מצנזרים, עורכים ומפלטרים את התמונות והפוסטים טרם עלייתם לרשת. נראה שאם פייסבוק היה אוסר על התרברבות והתפארות אז הפיד היה נשאר ריק.
הרצון להיות מאושרים יותר מאחרים
היכולת של ילדים לדחות סיפוקים אינה קיימת עוד. הם חשים שעליהם להיות זמינים 24/7, הם זקוקים לנחמה, תגובה, סיפוק מיידי. הכל "דחוף", אף אחד כבר לא יכול להמתין – לא בגלל שהוא לא מסוגל – אלא כי הוא לא צריך. החשש מהחמצה הוא רגש אמיתי אשר מחלחל למערכות היחסים שלנו.
אז מה זה FOMO? תחושת החשש מהחמצה היא תחושת מתח הנוצרת מדאגה כפייתית להפסיד מפגש חברתי או חוויה חדשנית. זה מייצר מעגל מרושע בו משתמשי הרשתות החברתיות חשים דיכאון ובדידות בגלל שהם מחליפים את הרשתות החברתיות בקשרים אנושיים, פנים אל פנים שרק מגבירים את תחושת הבידוד וכן הלאה.
מחקרים מראים על יחס ישר בין כמות השימוש ברשתות חברתיות לבין רמת האושר ושביעות הרצון מהחיים. ככל שאנו בודקים את הרשתות יותר פעמים במהלך היום, כך רמת הבדידות, הריקנות והעצב שאנו חווים עולה. הרשתות הן פלטפורמה מצוינת להשוואה חברתית שלעולם תייצר תסכול וקנאה. זה מגביר דיכאון - אם שני ילדים יבלו את אותו זמן עם חברים, פנים אל פנים, ורק אחד מהם יבלה גם יותר זמן במעבר על תמונות באינסטגרם, הוא זה שיהיה יותר בדיכאון. זאת מכיוון שאם רק היינו רוצים להיות מאושרים – זה בר השגה. אבל כשאנחנו רוצים להיות מאושרים יותר מאחרים – זה הרבה יותר מסובך כי אנחנו מאמינים שאחרים יותר מאושרים ממה שהם באמת.
ממהרים לשתף ברשת
סיכון נוסף, אשר אופייני למתבגרים וצעירים הוא צריכה מוגברת של אלכוהול. מחקרים מראים שככל שרמת ה-FOMO גבוהה יותר, הסיכון לצריכה לא מבוקרת של אלכוהול ולתוצאות שליליות כתוצאה משתייה, גבוהות יותר. הסיבה לכך היא שמתבגר הסובל מ-FOMO יבדוק את הרשתות החברתיות בתדירות רבה יותר, ייחשף ליותר אירועים חברתיים בהם צורכים אלכוהול ויפעל בהתאם לצו החברתי העולה מהם שזהו הלחץ החברתי של ימינו.
אז איך אדע אם הילד שלי סובל מהתופעה?
1. האם הוא חושש שלאחרים יש התנסויות מהנות יותר משלו?
2. האם הוא במתח כאשר הוא לא יודע מה חבריו עושים כעת?
3. האם כשהוא עושה משהו מהנה הוא ממהר לשתף ברשת?
4. האם בזמן בילוי משפחתי הוא בלחץ על מעקב אחרי מה חבריו עושים ברשת?
אם התשובה חיובית על רוב השאלות, אז כנראה שהילד סובל מחרדת החמצה.
אולי יעניין אותך גם:
- הבוס ביקש שתחזור לעבודה, האם חזרה יחד עם התינוק
- צפו: אתלטית בשבוע ה-39 להריון ממשיכה להתאמן
מה עושים?
הכירו בתחושות של הילד: דברו איתו על הקשיים במעגלים החברתיים שלו. אל תצמצמו את החשש שלו להחמיץ. הוא אמיתי. נסו לא לבקר או לשפוט.
הגדירו זמנים לרשתות חברתיות: ילדים מעתיקים את מה שהם רואים. אז אם אתם באופן מתמיד בודקים מיילים, ווטסאפים, פייסבוק, אז גם הם יעשו זאת. ניתן להגדיר זמנים קבועים במהלך היום, של 15 דקות בהם בודקים מה קורה ברשת. לא יותר משלוש פעמים בפרק זמן של שמונה שעות.
מרחבים נטולים טלפונים: זה יכול להיות בזמן ארוחות, נסיעה משפחתית או כל הגדרה אחרת שמתאימה לכלל המשפחה. זה מקדם תרבות משפחתית שבה יש מקומות לתקשורת פנים אל פנים. כדי להפחית את הפיתוי, הניחו את הטלפונים בחדר אחר.
הציעו אלטרנטיבה: תנו לילד לבחור כיצד ירצה לבלות אתכם את הזמן - במשחק, צפייה בסרט, בישול משותף. בזמן הבילוי, הזכירו לו שזה בילוי שהוא בחר ולכן כדאי להתרכז בו ולא במה אחרים עושים ברשתות.
הסבו את תשומת ליבם כאשר הם נהנים: כאשר אתם שמים לב שהם נהנים מפעילות שהם עושים הסבו את תשומת ליבם לכך: "תראה כמה אתה שמח כרגע. נראה שאתה מאוד נהנה". אם אתם כהורים "תראו" אותם, אז יהיה להם פחות צורך שאחרים יראו אותם ברשת.
התמקדו בהכרת תודה: ה-FOMO ניזון מתחושה של חרטה ועיסוק במה היה יכול להיות. זיהוי הדברים בחיים שעליהם אנחנו יכולים להוקיר תודה ושיש לנו יכול להסיט את המחשבה והתחושות מהחשש של ההחמצה לכיוון של שביעות רצון. לדוגמה: בזמן ארוחת הערב מקיימים סבב בו כל אחד מספר על משהו שהוא מודה עליו.
למדו את הילדים להשתמש בחושים שלהם במלואם: זה עוזר להתמקד במה קורה עכשיו ולא במה יכול היה להיות. לדוגמה: בזמן בישול ארוחת צהריים, בקשו מהם להריח את התבלינים ולשתף אתכם במה הם מריחים וכיצד זה גורם להם להרגיש. אם אתם נוסעים ברכב, עודדו אותם להיות בשקט למספר דקות ואז שאלו אותם מה הם שומעים – זה יכול להיות רעש המנוע, צפצופים ועוד.
הכותב הוא יועץ ארגוני, עובד סוציאלי ומנהל מכון מתבגרים
ואיך נדע שהילד עובר בריונות ברשת? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
