נתינה מכל הלב מכאן ועד הפיליפינים

אחרי חודשים עמוסים ואינטנסיביים של הכנות, מיונים, מפגשים, נסיעות, הדרכות, איסוף תרומות, תיאומים לוגיסטיים, סגירת טיסות, מערכים, ישיבות, פגישות, מיילים, המשלחת הופכת למציאות. הלב והראש מתמלאים בתערובת של חששות והתרגשות: איך יגיבו המקומיים? האם נצליח במשימות שלנו? האם נרגיש שהמאמצים שלנו היו מוצדקים?

זאת השנה השישית ברציפות בה אגודת הסטודנטים של המסלול האקדמי מכללה למינהל, מוציאה משלחת התנדבותית המורכבת מסטודנטים מפקולטות שונות כגון: תקשורת, משפטים, עיצוב, מדעי התנהגות, כלכלה, מנהל עסקים, חשבונאות ועוד. המשותף לכולם זה הרצון להפיץ אהבת חינם ופשוט לתת.

משלחת של 44 סטודנטים מלאים במוטיבציה, אנרגיות והמון רצון טוב עשתה מעבר חד מהעיר אל הכפר, ונחתה אל תוך כפר קטן ומרוחק בשם "Tigman village", שנמצא על האי פלאוון שבפיליפינים.

במסע הקצר שאורכו 3 שבועות נכנסנו לליבו של אותו כפר קטן ומרוחק, שאפילו פיליפינים ממנילה לא שמעו עליו. בעודנו נוסעים בוואן ישן משדה התעופה לבית המגורים בו התארחנו, יורדים מדי פעם גשמי מונסון, כאשר עצי קוקוס וריח של בריכות אורז מלווים אותנו במהלך הנסיעה.

חודשים ארוכים של ציפייה והכנות התנקזו אל רגע המפגש המרגש, ביננו לבין הילדים וצוות בתי הספר. התחלקנו לשתי קבוצות למשך שבוע, כשקבוצה אחת בנתה ספרייה ממלט, לבנים, חול והרבה כוח בידיים. בעוד הקבוצה השנייה העבירה פעילויות עם הילדים שכללו שיעורי אנגלית, ספורט, יצירה ומוזיקה.

אחרי נסיעה של 10 דקות מבית המגורים הגענו לבית הספר שבו התקיימה ההתנדבות. כבר בכניסה קיבלו את פנינו ילדים פיליפינים מחויכים. הילדים יצאו מהכיתות והתחילו לנופף עם הידיים ולרוץ לעברנו. זה היה רגע מאוד מרגש אבל קשה היה לומר מי מהצדדים התרגש יותר, אנחנו או הילדים. כשנכנסנו לכיתות זכינו לראות את העיניים של הילדים קורנות מאושר וכמה חום ואהבה הם צריכים - שזה הדבר הכי בסיסי באנושות שלנו.

"אתם הפנים של הישראלי היפה ואתם מביאים המון כבוד למדינה שלנו"

במסגרת המשלחת בנינו את ה-"Reading room" שנמצא בתוך הבית הספר. במטרה להקים חדר שישמש לחדר קריאה וחדר משחקים, מה שיעודד ילדים- לבוא, לקרוא וללמוד. החדר נבנה כולו מבמבוק, מה שהצריך מאיתנו מאמץ פיזי רב. כבר ביום הראשון הקיפו אותנו מלא עיניים סקרניות של ילדים פיליפינים שמחכים כבר לתוצאה הסופית של הבניה, מה שהביא תחושת סיפוק עוד לפני שסיימנו.

4 ימים לפני סיום ההתנדבות, הגיעו לביקור ב- Reading room שני בנד, ראש המשלחת; יושבת ראש אגודת הסטודנטים חן אברמוביץ; שגריר ישראל בפיליפינים, אפי בן-מתתיהו והקונסול הישראלי, יפית קצב. כבר אז הספקנו להבין איזה חותם השארנו בכפר הקטן הזה.

השגריר שהתרגש מהמעשה של הסטודנטים, הביע הערכה רבה כלפי חברי המשלחת ההומניטרית ואמר, ״אתם הפנים של הישראלי היפה ואתם מביאים המון כבוד למדינה שלנו״.

בסיום התקופה הרגשנו שסיימנו את ההתנדבות עם סיפוק שמילא כל אחד ואחת מאיתנו, אבל נשארנו עם טעם של עוד.

עכשיו, אחרי שחזרנו לישראל, הראש מתפנה כדי לעכל את מה שראינו ועשינו. אנחנו עדיין שומעים את הקולות בראש, של אינספור ילדים לבושים בבגדים מרופטים ושיער מבולגן, מסוג הדברים שרואים רק בסרטים, שמתרוצצים בינינו, מכנים אותנו "mom" או "sir", לבושים בבגדים מרופטים ושיער מבולגן, רודפים אחרינו בין הכיתות, בוהים בנו בעיני עגל סקרניות, מחלקים מכתבי תודה לסטודנטים, ומחכים לחום וחיבוק.

• הכותבות הן סטודנטיות לעיצוב במסלול האקדמי המכללה למינהל שיצאו לפיליפינים במסגרת משלחת הומניטרית.