הרבה לפני טראמפ: הספרים שהשמיצו את וושינגטון
יחסי האהבה-שנאה שמקיימים האמריקנים עם השלטון שלהם לא התחילו בקרב קלינטון וטראמפ. הדמוקרטיה הגדולה בעולם אוהבת לחשוד בעצמה, להתחשבן עם שערוריות המנהיגים ולפחד מקץ המדינה החופשית - וגם הספרות עסקה בכך לא פעם. קבלו כמה המלצות מעניינות
העולם עוקב בחודשים האחרונים אחרי הקרב האמריקני על כס הנשיאות, שמתבטא בקמפיין סוער ששובר את כל הגבולות המקובלים. נראה שמה שעומד על הפרק הפעם הם הערכים הבסיסיים ביותר של המעצמה ולא פחות מכך, האמון של האזרחים במסדרונות השלטון בוושינגטון.
גם הספרות האמריקנית עסקה בעשורים האחרונים בטיבו של המשטר ובדמוקרטיה שרואה עצמה כמגדלור לעולם הנאור. אבל מסתבר שלא פחות מכך, מטריד את הכותבים האמריקנים האיום על החוזק המוסרי של ארצות הברית והחופש האזרחי. בין אם אלה רומנים על חיסול הדמוקרטיה, עלילות שמבקשות לחשוף את פניו של המבנה השלטוני או מסות ביקורתיות על המועמדים לנשיאות - הספרות הציגה את זרמי המעמקים של מה שמתרחש באמריקה, ששבים ומציפים כעת את כל כולה. הנה חמשת הספרים שעשו זאת בהצלחה יתרה.
"הקנוניה נגד אמריקה" / פיליפ רות
פיליפ רות, אחד מהכותבים המוערכים של המחצית השנייה של המאה ה-20, ומי ששמו נזרק לא פעם כמועמד לפרס נובל לספרות, עסק לא רק בתסביכים היהודיים-אמריקניים. ב-2004, מעט אחרי "הכתם האנושי" שעסק גם הוא בלכלוך השלטוני, הוציא רות את "הקנוניה נגד אמריקה", רומן יוצא דופן שנשען על ז'אנר ספרותי של היסטוריה חלופית, אך עוסק גם באמריקה של ימינו. העלילה בנויה מתרחיש דמיוני, בו ב-1940 מביס המועמד הקיצוני לנשיאות, צ'רלס לינדברג, את פרנקלין רוזוולט ומדרדר את ארצות הברית במדרון אנטי דמוקרטי ומאיים.
גם כאן לא נפקדת הזווית היהודית. רות מתאר דרך עיניים יהודיות את הפיכתה של אמריקה תחת המנהיג לינדברג לאומה דמויית גרמניה הנאצית. העובדה כי לינדברג אכן היה פוליטיקאי שהוביל את הגוף הבדלני והשמרני באותן שנים, ואף זכה לתמיכתה של הצמרת הנאצית, תרמה לתחושה המאיימת של מציאות פשיסטית אפשרית באמריקה. יותר מכל, רות מבטא בספר את הפחד העמוק של אמריקנים רבים, בהם יהודים, משמיטת הקרקע הבטוחה תחת רגליהם. חשש זה התעורר שוב עם מועמדותו של דונלד טראמפ לנשיאות.
"תיק שקנאי" / ג'ון גרישם
גרישם הוא אולי הסופר האמריקני הפורה ביותר שנוהג לכתוב על שחיתות והריקבון המוסרי בארצות הברית, בעיקר בפן המשפטי. "תיק שקנאי" הוא מהיצירות המוכרות ביותר שלו, לא מעט בזכות העיבוד הקולנועי בכיכובם של ג'וליה רוברטס ודנזל וושינגטון. אבל זו לא הסיבה היחידה. הספר התקבל ברגשות מעורבים בארצות הברית, בעיקר כי השערורייה בו מתקרבת מאוד לבית הלבן ורומזת על מעורבות מושחתת בדרגות הגבוהות ביותר, ביניהן הנשיא עצמו.
הספר מגולל פרשת שחיתות ענקית המערבת נפט, כסף גדול וטיוח ממשלתי. סטודנטית מתנדבת לחקור את פרשת רציחתם של שני שופטי בית המשפט העליון, אליה מצטרף עיתונאי שניהל את השיחה האחרונה עם אחד מהנרצחים. השניים חושפים, תוך סיכון עצמי, את הקשרים שבין אילי ההון לבין השלטון, עד רמת הבית הלבן. שני השופטים מסתבר, היו קשורים לתיק שאיים על הכסף של איילי הנפט ולכן סולקו. כמו בספרים רבים אחרים שכתב, גרישם מבטא את המשאלה הכמוסה של האזרח הפשוט לשנות את המציאות בה פועלים מעל לראשו כוחות אדירים. במשחק שבין האזרח לשלטון כך מתגלה, רבים זקוקים לנחמה שבידיעה שהם יכולים לשלוט בגורלם, גם אם זה רק בספר בדיוני.
"אמריקה אמריקה" / איתן קיינין
הרומן של איתן קיינין מ-2008 הוא אחד השרידים האחרונים לספרים בז'אנר שאפשר לקרוא לו "גילויי השחיתות הפוליטית". בעיקר אחרי הקמפיין הנוכחי, בו הרפש הפוליטי, זהותם של המועמדים וגם מה שמותר להם להגיד לא נותרים בחדרי חדרים, אלא נאמרים מעל כל מיקרופון רענן. הגיבור של "אמריקה אמריקה", קורי סיפטר, הוא צעיר הנכנס לעסקי הפוליטיקה זך וטהור ויוצא מהם שרוט וחבול. הימים הם ימי שנות ה-70 בעת שלטונו של ריצארד ניקסון, וסיפטר מתחיל לעבוד אצל איש עסקים שקשור בקשרים לא כשרים לסנטור שעתיד לרוץ לנשיאות מול ניקסון.
"אמריקה אמריקה" מעניין בעיקר בקריאה חוזרת, כנקודת מבחן אמיתית לאמריקה שאולי כבר השתנתה - האם פרשת "ווטרגייט" עדיין עומדת כתמרור אזהרה מוסרי, או שמא האומה האמריקנית כבר נמצאת הרבה מעבר לנקודת השיא הזו? נראה שמה שיקרה ביום שאחרי ה-7 בנובמבר יענה על לא מעט מהשאלות שנחשפו בקמפיין של שני המועמדים.
"אקספרס הדיבור הישיר" / דייוויד פוסטר וואלאס
פוסטר וואלאס, אחד קולות הצעירים הכי משמעותיים בספרות האמריקנית בעשורים האחרונים, הספיק להשאיר לפני מותו לא מעט טקסטים שקראו בצורה מבריקה את החברה האמריקנית, אבל ב"אקספרס הדיבור הישיר" הוא התקרב בצורה החשופה ביותר למערכת המשומנת של הפוליטיקה האמריקנית - וחזר כדי לספר. הטקסט של וואלאס הוא מסמך שחציו דיווחי חציו פילוסופי, מתוך התקופה בה הצטרף לאוטובוס של הסנטור ג'ון מקיין במסע של 2000 לכיבוש המפלגה הרפובליקנית. וואלאס, כדרכו, לא שופט ומנתח בצורה גסה את המציאות כפי שהיא נחשפת לפניו. במקום זה הוא נותן למציאות הגרוטסקית, הבלתי תאומן, לדבר בשמו.
ההיצמדות של וואלאס למקיין לאורך שבוע של מסע בחצר האחורית של אמריקה מתחדד באופן מדהים ב-2016, שכן הוא משמש כמו אות מבשר למה שיתפוצץ עם דרכו של טראמפ לנשיאות. מקיין בישר אז, בתחילת האלף החדש, את הטקטיקה של דיבור ישיר עם הבוחרים, בגובה העיניים. מקיין מצייר את עצמו כפוליטיקאי שהוא "אחד מהעם", לא חלון גבוה בוושינגטון. למרות זאת, וואלאס חושף, מתוך התבוננות בלבד, את הריקנות של הפוליטיקה האמריקנית ואת המפעל הענק שהאזרחים בו הם רק שמן, או לחילופין גוף המחובר ליד ששמה פתק בקלפי.
"American Hero" / לארי ביינהארט
ואי אפשר לדבר על בחירות וממשל בלי לפחות קוספירציה אחת טובה. התרבות האמריקנית מלאה בהן והספרות לא יוצאת דופן. רבים כנראה לא היו שומעים על ספרו של ביינהארט מ-1993, אלמלא עובד לסרט ההוליוודי "לכשכש בכלב". ביינהארט לקח את ריקבון הממשל לרמות חדשות כאשר תיאר כיצד נרקחה שם מלחמה (התואמת את התרחשויות מלחמת המפרץ ב-1991) - אירוע שאמור להביא לבחירתו של ג'ורג' בוש האב לכהונה שנייה בבית הלבן. העלילה מרחיקת הלכת שמציג הספר העלתה שלל שאלות - החל מיכולתו של השלטון להשתמש בכלים דיגיטליים כדי להוליך שולל את האזרחים ועד הצייתנות האזרחית גם תחת הדמוקרטיה הגדולה בעולם.
ביינהארט לא היה היחיד שהעלה ספקות לגבי המניעים למלחמה והאמת שאולי הוסתרה מהאזרחים. הפילוסוף הצרפתי ז'אן בודריאר, הידוע בחיבתו לתהייה במציאות מול דמיון, פרסם כבר במהלך המלחמה את "מלחמת המפרץ לא התרחשה" - אסופת מאמרים שדנה בשאלה האם מלחמה שמתנהלת ברובה מאחורי מסכים (מצדן של המעצמות) מתרחשת באמת או שהיא ייצוג של מלחמה. כך או כך, תקופת כהונתו של בוש האב העלתה שוב את רמת החששות על הולכת שולל מצד השלטון האמריקני. במילים אחרות, העם מרגיש שמשקרים לו, בעיקר במהלכים שנעשים בשמו. האם הבחירות הקרובות הן סמן לשבר חדש ביחסי וושינגטון עם האזרח הקטן? התשובה תגיע כנראה, הרבה אחרי שיושבע הנשיא/ה הבא/ה.
