עדיין עם הכתר
הריצה של אוחנה, הפספוס של איגיבור, הכניסה של ראדי, ההרמות של דסה, ההבדל באיכות ההגנה ובתגובות המאמנים - כל אלה השאירו את האלופה בארמון המלכותי שלה. אורי קופר עם ניתוח דו"ח הסקאוטינג של המשחק בין באר-שבע למכבי ת"א והנתונים שהכריעו אותו
את התפאורה שהדליקה את טרנר בחרו הפעם אוהדי באר-שבע לצבוע בשלטים ודגלים מזהב, נתנו לאצטדיון שעדיין לא ראה הפסד ליגה ביתי תחושה של ארמון מלכותי. הגיוני.
- לטבלת ליגת העל
- כמו אלופה אמיתית: 0:2 לב"ש על מכבי ת"א
- בזמן ההפסד, יחזקאל בילה עם שחקני הפועל
- מתיחות בין ארבלדזה ובן-חיים
- מתיחות בין ארבלדזה ובן-חיים
זו הפעם הראשונה שמכבי ת"א, הטוענת לכתר, מגיעה לבאר-שבע מאז כוכבת העיר התיישבה על חשבונה על כס המלכות. הרבה מחמאות נשפכו על האצטדיון בשנה האחרונה, ומבפנים, בתוספת האווירה, הוא בהחלט מזכיר בכל שבוע היכל של כבוד. אתמול הוא באמת הפך גם לארמון, והפועל באר-שבע, כבעלת הבית, נשארה עומדת עם הכתר על הראש.
המלכה הנוכחית, בניגוד לכל מיני קולות שנשמעו מסביב, וגם כפי שאמר שוטה ארבלדזה, לא נתנה נוק-אאוט מוחלט לדורשת התואר. זה אולי יכול להיראות ככה, כי ההפקרות בהגנה הצהובה הביאה בסיום לעוד כמה מצבים שהיו יכולים להגדיל את התוצאה, אבל באר-שבע עבדה קשה, ובעיקר חכם (מה שאי אפשר לומר על הצד השני) כדי לשמור על מעמדה. מה שכן, אין ספק שהמשחק הראה בבירור שכרגע הקבוצה של ברק בכר פשוט יעילה הרבה יותר. ועם יעילות מנצחים משחקי כדורגל.
היעילות הזו התבטאה בשני אופנים עיקריים – השינויים שעשו, או לא עשו, המאמנים במהלך המשחק ואיכות ההגנה של שתי הקבוצות. באר-שבע פתחה לא טוב את המשחק, רחוק מכך, אבל ההגנה השאירה אותה בשוויון. מיגל ויטור חטף לא פחות מעשרה כדורים אתמול, יותר מכל אחד אחר. מיחאי קורהוט, לדעתי שחקן ההגנה המרשים ביותר במשחק, הוסיף 9 חטיפות ורשם גם דיוק של 96 אחוזים במסירה שלו, יותר טוב מכל שחקן ובהחלט מספר מרשים מאוד למגן.
ואז הגיעו השינויים של בכר ושווה להתעכב עליהם. בדקה ה-20, המאמן סימן, והקבוצה עברה למשחק של שלושה בלמים. עוד קודם, מיכאל אוחנה, השחקן היצירתי ביותר במרכז המגרש של באר-שבע, נדרש לשחק יחסית מאחור למה שהוא רגיל, גם כדי לעזור בסגירה על חאריס מדוניאנין. אפשר לראות זאת בתמונה המצורפת, שמראה את העמדה הממוצעת של שחקני באר-שבע במחצית הראשונה. אוחנה ניסה לצאת עם הכדור מעמדה אחורית ואיבד אותו פעמיים, כשמקרה אחד היה ממש מסוכן עבור באר-שבע.
השינוי היה סוג של הימור כיוון שאוחנה נשאר לבד במרכז עם ג'ון אוגו, אבל בעקבותיו, היה לכישרון הצעיר עוד שחקן הגנה מאחוריו. אוחנה הוא האחראי הראשי לשער של בן שהר. הוא סובב את נוסא איגיבור, רץ כמה עשרות מטרים והכניס כדור למרכז הרחבה. שימו לב לתרשים שמראה איך נבנה השער – אוחנה רץ עם הכדור כמעט מרחבה לרחבה.
המהלך הטקטי של בכר הטה את הכף לטובתו, אבל למרות השער של אוחנה, הבין המאמן שהוא צריך להתחיל את המחצית השנייה אחרת. מהראן ראדי החליף את אוחנה וסיפק מחצית מצוינת. לא סתם בכר הילל אותו בסיום. הגרף המצורף מראה איך השתנתה החזקת הכדור במהלך המשחק. באר-שבע לא רצתה להחזיק הרבה בכדור, אבל כן עשתה זאת מתי שהייתה זקוקה לכך. מהכניסה של ראדי ועד לשער של מאור בוזגלו.
ההחלטה הבאה של בכר הגיעה בשער השני. ראדי רצה לבעוט, ממש התעקש, אבל מאור מליקסון התבקש על-ידי המאמן לדאוג שבוזגלו ייקח את הבעיטה. זאת כנראה הייתה ההחלטה הכי קלה של בכר. אגב, בלי קשר לשער הזה, בוזגלו היה שחקן ההתקפה הטוב ביותר של באר-שבע. השחקנים באדום הכניסו 6 כדורים מדויקים לרחבה של פרדרג ראיקוביץ' ובוזגלו אחראי למחצית מתוכם.
דומה מדי להפסד למכבי חיפה
מי שהיה אמור להיות שחקן ההתקפה המוביל בצד השני, זה של מכבי, הוא טל בן-חיים שנשאר על הספסל. האם מדובר בהחלטה מקצועית לגמרי? כנראה שלא, אבל לא משנה מה הסיבה ברור שבלעדיו למכבי אין אף שחקן אגף שיפתח את המשחק. התמונה שמראה את המסירות המסוכנות של מכבי במחצית הראשונה, לפני שבן-חיים נכנס, ברורה: אין יצירתיות מצד שמאל.
בסיום שחקני מכבי ניגשו ליציע, הודו לאוהדים וזרקו להם את חולצות המשחק. מי שהיה חסר גם שם הוא בן-חיים, שרץ מהר לחדר ההלבשה. זו הייתה ריצה הרבה יותר מהירה מזו שסיפק כשהיה צריך לעצור את בוזגלו, אחרי שהאחרון עבר אותו בקלילות במהלך המשחק.
מבחינת הצהובים, המשחק הזה היה דומה, דומה מדי, להפסד מול מכבי חיפה. שוב מחזיקים בכדור; שוב אוסקר סקריונה הוא זה שעובד ומגיע למצבים, אבל לא תמיד בועט בזמן; שוב סופגים במתפרצת; שוב ארבלדזה לא מגיב מספיק טוב. ומעבר להכל זו שוב ההגנה, זאת שכולם ידעו שתעשה למכבי צרות.
בשער הראשון אף אחד לא עצר את אוחנה שרץ חצי מגרש ואם איגיבור נותן לילד להסתובב עליו ככה, אין לו מה לחפש במגרש. איגיבור ניסה לתקל שחקן יריב שלוש פעמים במשחק ולא זכה בכדור באף אחד מהמקרים. העבירה שהובילה לשער השני הגיעה אחרי עוד בלבול של בן-חיים הבלם וגל אלברמן, ששוב לא היה טוב.
הבשורות הטובות אצל מכבי מגיעות מדור מיכה, השחקן הכי איכותי שלה אתמול. מיכה ביצע 10 דריבלים, הכי הרבה, ושמונה מהם היו מוצלחים. הוא נגע בכדור אפילו יותר ממדוניאנין אבל אחת הבעיות של מכבי הייתה שכאשר מיכה נכנס למרכז ופינה את השטח לאלי דסה, המגן לא הצליח לדייק. מכבי ניסתה להגביה 19 פעמים לרחבה של דודו גורש ורק 3 מההגבהות האלה הגיעו לשחק בצהוב. המאזן של דסה היה 1 מ-7.
זו פעם ראשונה אחרי 17 חודשים שמכבי מפסידה שני משחקי ליגה רצופים. הדרך ארוכה, היא אולי תתאושש ואף תחזור לפסגה יחסית במהירות, אבל לפחות כרגע, בעיקר בגלל ההגנה וקבעון השיטה, היא נשארת רק הטוענת לכתר, זה שעדיין נמצא על הראש של באר-שבע.
רוצים לקרוא עוד ניתוחי כדורגל? היכנס לדף הפייסבוק של "הכל מקצועי" ועקבו אחרי אורי קופר בטוויטר.
לפנייה לכתב/ת 
