בנדיקט קמברבאץ': "שיניתי את גופי כדי לגלם גיבור אמריקני"
השחקן בנדיקט קמברבאץ' עשה קריירה מגילום גאונים מאותגרים חברתית ובראשם שרלוק הולמס. לאנדרדוג-העל של מארוול הוא התחבר דווקא בזכות מדיטציה וזיכרונות מקטמנדו - שכמעט עלו לו בחייו. בראיון לרגל צאת סרטו "ד"ר סטריינג'" הוא מספר על המעריצות האדוקות ("הצעתי להן את השם 'קמברבייבז'"), האבהות הטרייה ומה צופן העתיד לבלש ששבה את ליבנו
כשבנדיקט קמברבאץ' היה בן 19, הוא לקח שנת גשר לפני לימודיו באוניברסיטה, דבר שמאוד מקובל באנגליה, ונסע לכפר מרוחק ליד דרג'ילינג. שם, במנזר טיבטי קטן, הוא לימד חבורה של נזירים בודהיסטים אנגלית במשך חמישה חודשים וחצי. "היה שם שפע של תרבויות שלא פגשתי. עולם שונה לחלוטין מהחינוך המערבי האנגלי שהכרתי עד אז. החוויה הייתה כל מה שציפיתי ממנה ויותר. היא פתחה לי את הראש לתרבויות וחוויות חדשות". במסגרת שהותו שם, גם טייל בסביבה והגיע אף לקטמאנדו שהיוותה הבסיס ממנה יצא לטיולים יומיים.
התקופה במנזר מהווה את אחת הסיבות העיקריות בגינן התחבר קמברבאץ' לדמותו של דוקטור סטיבן סטריינג', גיבור הקומיקס והכוכב הקולנועי החדש של מארוול. ד"ר סטריינג' הוא לא אחד מהשמות הידועים והמובילים בעולם של מארוול. הוא לא מככב במרצ'נדייז ועד עכשיו לא היה ניתן למצוא את דמותו על יומנים או תיקי אוכל. דמותו של סטריינג' הייתה דמות נישתית שנולדה ב-1963 במוחו הקודח של של סטיב דיטקו, האיש שאחראי גם על ספיידרמן.
הסיפור שסטאן לי צירף לאיורים היה מצוין אבל האיורים החזקים והפסיכדליים של דיטקו הם שהיוו את האטרקציה המרכזית. תערובת המיסטיות האסייתית והוויז'ואלים המוטרפים ברוח של טריפ אל.אס.די הם שהפכו את המכשף העילאי לגיבור תרבות של מי שאימצו את העולם הרוחני השונה בשנות השישים, כמו הפינק פלויד והביטלס.
"אני לא שמעתי על ד"ר סטריינג", מודה קמברבאץ', "אף פעם לא הייתי אוהד קומיקס שרוף אבל את קפטן אמריקה, ספיידרמן ות'ור הכרתי. הפעם הראשונה בה שמעתי על סטריינג' הייתה דווקא כשעשיתי יחסי ציבור ל'מסע בין כוכבים'. אחד העיתונאים אמר לי שהוא חושב שאני יכול להתאים מאוד לדמות. דוקטור מי? שאלתי אותו. אחר כך הלכתי ובדקתי במי מדובר והסיפור שלו העיף אותי. זה פשוט ביזארי ברמות נפלאות. אחר כך הגיע טלפון מקווין פייגי ממארוול ולא עבר זמן רב ומצאתי את עצמי בבגדים של ד"ר סטריינג', מצלם בקטמנדו בה לא ביקרתי מגיל 19".
הסיפור עוקב אחר סטיבן סטריינג' (קמברבאץ'), נוירוכירורג סופר מצליח, שחייו משתנים לנצח אחרי תאונת דרכים נוראית השוללת ממנו את היכולת להשתמש בידיו. כשהרפואה המסורתית מאכזבת אותו הוא נאלץ לחפש רפואה ותקווה במקום יוצא דופן ומסתורי בקטמנדו הנקרא קאמאר-טאג'. לא מדובר רק במקום מרפא, אלא בחזית בקרב מול כוחות אופל בלתי נראים שמטרתם להשתלט ולהרוס את המציאות של עולמנו. תוך זמן קצר סטריינג' מוצא את עצמו בראש המאבק, כשהוא חמוש בקסמים וכוחות חדשים. את הסרט ביים סקוט דריקסון ומשתתפים בו טילדה סווינטון, צ'יוואטל אג'יפור, מדס מיקלסון ורייצ'ל מק'אדמס.
"דוקטור סטריינג' פותח דלת ליקום אחר ולסיפורים חדשים של מארוול" מסביר קמברבאץ', "הוא מתעסק במימדים מקבילים, מימדים חלופיים ועולמות מרובים. לדעתי אנשים יאהבו לראות איך הוא משתלב בהמשך בעולם של 'הנוקמים".
למה הוביל הנסיון שלך במנזר?
"למדיציה שאני מקפיד עליה עד היום. אז לא הייתי ציני כמו דוקטור סטריינג'. לא הייתי פגום, זקוק למרפא, הייתי פשוט סקרן. נכנסתי לשם בציפייה ועם עיניים פתוחות. שנינו באנו מתרבויות מערביות ומצאנו את עצמנו באמצע עולם מיסטי בפעם הראשונה בחיינו, אבל סטריינג' כל כך לא מוכן למה שהוא פוגש. אחד הדברים שלמדתי שם, וגם עולה מתוך הסרט, זה שלמוח יש כוח בעיצוב המציאות שלנו וזה גם מה שיוצא ממדיטציה. זו לא דת, זו פשוט דרך חיים. היכולת לשלוט על המחשבות שלך, הבנה יותר עמוקה של ה'אני' והסביבה, מודעות. בשנות השישים, כשהקומיקס הזה נכתב לראשונה, זה היה מאוד חדש. היום מלמדים את זה בארגונים, לא מדובר במשהו שמרוחק מאיתנו".
קמברבאץ' (40) נולד והתחנך באנגליה, בן להורים שחקנים. הוא קיבל את החינוך הטוב ביותר שיש לממלכה להציע בבית הספר לבנים 'הארו', באוניברסיטת מנצ'סטר ולאחר מכן ב'לאמדה' - האקדמיה למוזיקה ודרמה. המבט הספק חריף ספק מוזר בעיניו הכחולות והקרות, יכולת ההתבטאות שלו והעובדה שהוא משדר משהו קצת מורם מעם תייגו אותו כאחד שיכול לגלם גאונים מאותגרים חברתית, בעלי אישיות מורכבת ואיי קיו מאוד גבוה.
כך יצא שקמברבאץ' נכנס לנעליהם של סטיבן הוקינג, שרלוק הולמס, אלן טורינג וג'וליאן אסאנג'. סטריינג' גם הוא עומד בקריטריונים האלה, ובכל זאת היו שהרימו גבה על זה שהשחקן מצא את עצמו בעולם הסופר הירוז. "שרלוק הולמס הוא גם סופר הירו במידה מסוימת", מחזיר קמברבאץ' לטענת ה"ממך לא ציפינו". "חוץ מזה, אם מסתכלים על השחקנים שמארוול לוקחים, אז יש לנו את אנתוני הופקינס ('תור'), וגם את איאן מק'אלן ופטריק סטיוארט, בפרנצ'ייז אחר אמנם ('אקס-מן') - אבל בסופו של יום כולנו שחקנים ואנחנו באים לעבוד. התפקיד הזה משך אותי בגלל שהוא כל כך שונה. מדובר בסרט ענק ויש לזה משיכה, אבל גם קסם לי להיות גיבור פעולה, ללמוד קונג פו ופעלולים. עברתי טרנספורמציה בגוף שלי ובקול שלי ואני מגלם דמות שלא שיחקתי בעבר, גיבור אמריקני. לגלם מישהו שבנה את עצמו והפך להיות נוירוכירורג מעולה שהופך לסופר הירו ולומד תוך כדי שלא הכל סובב סביבו, זה פנטסטי. יחד עם הקומדיה והדרמה - זה היה משהו שלא יכולתי לסרב לו".
סטריינג' עבר חוויה ששינתה לו את החיים ועזרה לו לפקוח את עיניו. אתה עברת חוויה כזאת בחייך?
"כן, ולא אחת. סיפרתי לך על המנזר. היה גם מקרה בו הלכתי לאיבוד לכ-48 שעות בהרי ההימאליה עם כמה חברים. היו רגעים קשים שגרמו לנו לחשוב שאולי לא נשרוד. היינו רעבים והיה לנו קר וסבלנו מהזיות שהרגישו כמציאות. עוד מקרה היה ב-2005 בזמן טיול בדרום אפריקה, קבוצת מקומיים חטפו את המכונית שאני והחברים שלי נסענו בה. הפחד שלא נצא בחיים היה אמיתי. הבנתי שהזמן שלנו על פני האדמה הוא קצוב ושכל רגע יכול להיות הרגע האחרון. זה גרם לי לרצות לחיות חיים פחות רגילים. וכמובן ואולי הדבר החשוב ביותר, הפכתי לאחרונה לאבא ואשתי (במאית התיאטרון סופי האנטר - ש.ג.) בהריון שני. אין ספק שזו חוויה שמשנה לך את החיים ואת סדרי העדיפויות".
באיזה מובן האבהות שינתה אותך?
"בהרבה מובנים. אני מרגיש שמשהו בי רגוע יותר עכשיו, שיש לי יכולת טובה יותר להתמקד בעיקר. כל מי שהופך להורה יודע שמה שאתה מרגיש כלפי ההורים שלך מתעצם כשאתה הופך לאחד. לפתע אתה מבין אותם יותר ובמקרה שלי, אני לגמרי אסיר תודה להם. הבן שלי עזר לי להבין מה שהם עברו איתי. חווית ההורות לחלוטין מרחיבה אותך, מחדדת, לא מצמצמת. זה משפיע על הקריירה אבל לטובה. אני יודע שאני בר מזל עם הקריירה שלי אבל אני חושב שאפילו אנשים שנמצאים בעמדה יותר בעייתית, יותר מאתגרת בחיים שלהם, בסופו של דבר שואבים כוח והשראה מהילדים".
קמברבאץ' גם משתף שהוריו רצו את הטוב ביותר עבורו ולכן לא תמכו כל כך בהחלטה שלו ללכת בעקבותיהם וללמוד משחק. כמו רוב ההורים, הם קיוו שבנם יבחר קריירה עם יותר יציבות וביטחון. "ראיתי את כל הדברים הטובים שעולם המשחק מביא איתו אבל גם ראיתי את כל הדברים הרעים. ידעתי בדיוק לאיזה עולם אני נכנס. בעקבות הלחץ של הורי הייתה תקופה שלימודי המשפטים היו יותר הכיוון בשבילי, אבל גיליתי שככל שאתה מתקדם במקצוע הזה, אתה טוב בדיוק כמו התיק האחרון בו היית מעורב, שזה מקצוע שיכול להיות כפוי טובה וגם שיש המון עורכי דין מאוד טובים שנמצאים ללא עבודה. אז החלטתי שאם כבר לחטוף אגרוף, עדיף שזה יהיה עם העדיפות הראשונה, עם החלום ולא עם התחליף. למזלי גדלתי עם שני הורים שהיו בעלי קריירה מצליחה, זכו בהערכה וריספקט של הקולגות שלהם ותמיד הייתה להם עבודה. הם אהבו את מה שהם עשו. חיי המשפחה היו קשים לפעמים, אבל ראיתי את כל מה שהם עוברים ומשיגים וחשבתי תמיד שאם אצליח לעשות חצי מהעבודה הטובה שהם עושים אז אהיה בסדר".
תקופה ארוכה היה קמברבאץ' בסדר. הוא תמיד עבד. עשה טלוויזיה, תיאטרון, אם לא בתפקידים הראשיים אז בתפקידים משניים שנתנו לו סיפוק. ואז הגיעה שנת 2010 , הפרק הראשון של הסדרה "שרלוק" שודר בבריטניה ונצפה על ידי 7.5 מליון צופים והכל התפוצץ. הטלפון צלצל בלי סוף, ההצעות החלו לזרום, התפקידים השווים וגם המעריצים. יותר נכון, המעריצות. לפתע קמה לה קבוצה די קולנית של מעריצות שקראו לעצמן 'הקמברביצ'יות'. לא אחת הביע קמברבאץ' את מורת רוחו מהתהילה, אור הזרקורים וגם מהתנהגות המעריצות.
"אני מודע לעובדה שעכשיו עם התפקיד של ד"ר סטריינג' אור הזרקורים יהיה חזק יותר", הוא אומר. "אבל אין באמת מה לעשות, אתה פשוט ממשיך עם זה. אני אוהב את העבודה שאני עושה אז אני מתמודד עם ההשלכות שלה. את הקמברביצ'יות הקימו בנות מאוד אינטליגנטיות שהיו בנות 14 עד 23, וזה התחיל בתור בדיחה. הן חשבו שבאץ' וביץ' נשמע כמעט אותו דבר והחליטו לקחת את זה מפה. הן לא התכוונו שזה יהיה מעליב אבל הסיפור תפס תאוצה והיו שלא ראו את זה בעין יפה אז הצעתי להן שכדאי שיבהירו שמדובר בבדיחה, שזה מהלב, שלא מדובר באקט אגרסיבי או מרוע. היו אנשים שנפגעו. אני חושב שבסך הכל העניין נלקח בקלילות. הבנות פשוט נהנו ממה שאני עושה אז לא באמת הייתה לי בעיה גדולה עם זה, פשוט הצעתי שאולי כדאי שימצאו שם קצת יותר קל לעיכול, כמו קמברבייבז".
ומה עם המעריצים של שרלוק ששברת להם את הלב? זה נכון שאמרת שהוא לא יחזור שוב אחרי העונה הנוכחית?
"מעולם לא אמרתי את זה. תראי, עם המקצוע שלכם יש סכנות ויש צדדים לא אחראיים. יש עיתונאי שצמא לסקופ ולפעמים עורך לוחץ את העיתונאי יותר מדי. יש לי חברים עיתונאים ואני יודע שהעיתונות הכתובה נאבקת, שהיא בתקופה קשה ושיעשו המון כדי לייצר כותרות, כמו לקחת ראיון רגיל ולסובב אותו ככה שתהיה כותרת, גם אם היא לא נכונה וזה בדיוק מה שהיה. כשנשאלתי על שרלוק זה היה ממש בסיום הצילומים לעונה הנוכחית (העונה הרביעית ששידורה טרם החל - ש.ג). היינו עייפים ובלי ידע של איך העונה תתקבל. גם, כפי שתראו, העלילה הפעם עונה על כל מיני שאלות. אז מה שאמרתי היה שיכול להיות שיהיה מרווח גדול יותר בין העונה הנוכחית לבין זו שתבוא אחריה. הרי לשרלוק לא אומרים לא".
