דו"ח הפקרת הולכי הרגל: "הקורבנות לא מעניינים אף אחד"
מבקר המדינה קבע כי הרשויות כשלו בהגנה על הולכי הרגל. איתי, שאיבד את בתו אמור, מתקשה להוביל הצעה להצבת פסי האטה במעברי חציה: "מקווה שבת 4 לא הלכה לחינם". פיני, שבנו יועד נדרס למוות יומיים לפני גיל 7: "אחרי התאונה לא מדברים איתך, כאילו איבדת כלב". הדו"ח, המחדלים והייאוש
אמור מלכה נדרסה בנובמבר 2011 על ידי רכב פרטי במעבר חציה בתל אביב, ונפצעה באורח אנוש. במשך חמישה ימים היא נלחמה על חייה בבית החולים איכילוב, אולם למרות מאמצי הרופאים להצילה הם נאלצו לקבוע את מותה, בגיל ארבע וחצי בלבד. חמש שנים בדיוק אחרי האסון שפקד את משפחת מלכה - נראה כי הרשויות עדיין לא נתנו מענה ראוי לשמירת חייהם של הולכי הרגל. דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם אתמול (ג') קובע כי משרד התחבורה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים והמשטרה כשלו בטיפול בבעיה שממשיכה לגבות קורבנות רבים.
לעיון בדו"ח המלא של מבקר המדינה - לחצו כאן
לפי הדו"ח, ב-2014 נהרגו בכבישי ישראל 114 הולכי רגל (כמעט 30% מכלל ההרוגים בתאונות הדרכים באותה שנה), 32 מהם נהרגו בעת שחצו במעבר חציה. המבקר, השופט בדימוס יוסף שפירא, ציין כי המשטרה לא החלה לאכוף תקנות שתוקנו לגבי הרחבת זכות הקדימה של הולכי הרגל והן טרם נכללו בצו התעבורה שאמור לכלול בצדו קנסות.
עוד ציין המבקר בפרק "ליקויים בפעילות להפחתת הסיכונים בדרכים" כי למרות השיעור היחסי הגבוה של הולכי רגל שנפגעו בשנים 2014-2012, רק בשנת 2015 החליטה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לבצע ניסוי בשיתוף רשויות מקומיות לבחינת השפעת הסימון של קווי זיג-זג בסמוך למעברי חציה כדי להאט את מהירות נסיעתם של כלי הרכב המתקרבים למעבר החציה ולהפחית את מספר הפגיעות בהולכי הרגל החוצים.
בנוגע לתאונות דרכים שבהן היו מעורבים הולכי הרגל, ציין המבקר כי השיעור היחסי של ההרוגים הולכי הרגל מכלל ההרוגים בשנים 2014-2012 עמד על 30% עד 42% - שיעור גבוה לעומת הממוצע במדינות ה-OECD, שעמד באותן שנים על כ-20%. המבקר הוסיף כי גם שיעור הפצועים אנוש וקשה גבוה יותר בקרב הולכי רגל שנפגעו בתאונות דרכים.
יותר הרוגים במעבר חציה
מדו"ח המבקר עלה כי בשנים שנבדקו חל גידול ניכר במספר הולכי הרגל שנהרגו בעת שעברו במעבר חציה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2014, כ-1,800 מכלל הנהגים שעברו עבירת תנועה בעת תאונת דרכים לא נתנו זכות קדימה להולכי רגל וגרמו לתאונת דרכים עם נפגעים. לפי מכון גרטנר, בשנים 2013 ו-2014 חלה עלייה בתמותה בקרב מאושפזים שנפגעו כהולכי רגל בתאונות דרכים לעומת רוב השנים הקודמות.
מהנתונים המתייחסים לתאונות דרכים שאירעו במעבר חציה עולה כי בשנים 2014 ו-2015 נפגעו חלק ניכר מהולכי הרגל ההרוגים (64% עד 67% מהם) במרחב העירוני. בדו"ח המבקר צוין כי המכון לחקר תחבורה בטכניון ביצע בעבר מחקר בנושא פתרונות תשתית לשיפור בטיחותם של הולכי הרגל. ממצאי המחקר העלו כי על מנת להפחית במידה ניכרת את מספרם של הולכי הרגל הנפגעים בשטח עירוני יש לבחון את רשת הדרכים העירונית לצורך מזעור אזורי החיכוך בין הולכי הרגל לכלי הרכב ולשם מיתון מהירות הנסיעה של כלי הרכב באזורי הימצאות ופעילות של הולכי הרגל.
איתי מלכה, אביה של אמור שנדרסה למוות בעת שחצתה כביש עם אחותה והמטפלת שלה, סיפר כי מאז מות בתו הוא פעל רבות להצבת פסי האטה במקומות המועדים, אולם עד כה מאמציו לא צלחו. "הילדה שלי עברה במעבר חציה, שני כלי רכב נתנו לה לעבור והרכב השלישי פגע בה", סיפר מלכה. "אחרי חמישה ימים בטיפול נמרץ היא נפטרה. הילדה השנייה שלי, בת 11, והמטפלת היו איתה, אבל למרבה המזל לא קרה להן כלום, אפילו לא שריטה, חוץ מהטראומה שנשארה עד היום".
לאחר מותה של הפעוטה החלה משפחתה במאבק שלו קראו "חוק אמור", שמטרתו הצבת פסי האטה או הרעדה לפני כל מעבר חציה. לדברי האב, "היינו בכנסת ופעלנו, אבל כרגיל במדינת ישראל 'מושב חורף', 'מושב קיץ', בחירות, וכל פעם דוחים את זה הלאה ולא עושים עם זה שום דבר. משרד לוביסטים ניסה לעזור לנו לקדם את החוק, הבאנו רעיון גאוני, בלי עלויות גבוהות, פשוט לקרצף את הכביש במרווחים מסוימים, ולפני מעבר חציה נהג יוכל להרגיש הרעדה. עד שזה לא קורה בתוך המשפחה - לא מתייחסים. את הילדה שלי אני כבר איבדתי, אבל אני חושב שעם החוק הזה אפשר להציל אחרים".
עם זאת, מאבק אחר של משפחת מלכה כן הצליח. במקום שבו אירעה התאונה הקטלנית הוצב רמזור. אבי המשפחה סיפר כי "למרות שהיו לנו מכתבים מהעירייה שלא ניתן להציב שם רמזור, אחרי חודשיים של מלחמה התקינו רמזור". מלכה משוכנע שאפשר להצליח עם הצעת החוק שלו: "אני נותן פה פתרון שהוא הכי נכון והכי זול. לקרצף את הכביש לא עולה מיליארדים. שייפגשו איתי לפחות, שייתנו להכניס אותו למודעות. באיזשהו מקום כבר התייאשתי מלרדוף אחריהם, אבל אני רוצה להגיע למצב שהילדה שלי לא הלכה לחינם, שהיא תציל חיים כמו שהיא כבר מצילה עם הרמזור. בדם שלה התקינו את הרמזור הזה".
"בסוף הוא הלך למקום אחר"
גם מראד עאזם מטייבה איבד את בנו בתאונת דרכים. סנד, בנו של מראד, נדרס למוות לפני כשנה בגיל חמש. "לצערי, מבקר המדינה מוציא דו"חות ומותח ביקורת על מה שקורה בכבישים, אבל הרשויות לא מטפלות בכשלים. הם רק מדברים ואחרי כמה ימים כולם שוכחים. משרד התחבורה מזלזל בבטיחות בכבישים בתוך הערים ובכבישים ראשיים. את הבן היקר שלנו איבדנו כשהוא ניסה לחצות כביש שבכלל לא היה בו מעבר חציה".
עאזם הוסיף כי "חשבתי שאחרי המקרה שלנו ושל אחרים המדינה תשקיע בכבישים ובתשתיות כדי שישמרו על חיינו, אבל ככל הנראה הקורבנות שנהרגו לא מעניינים אף אחד. קשה לנו לשכוח את הבן שלנו, אין יום שעובר מבלי שניזכר בו. הוא היה כמו פרח של הבית, ואנחנו מאוד מתגעגעים אליו. הוא מאוד שמח לקראת כיתה א', חיכינו ליום הזה, אבל בסוף הוא הלך למקום אחר".
יועד איפרגן נדרס למוות בבאר שבע יומיים לפני יום הולדתו השביעי. אביו פיני סיפר כי "הוא הלך לקנות קלפים בקיוסק, חצה את הכביש בין שני כלי רכב מסחריים שפרקו סחורה והסתירו את הכביש, ואז בא רכב והעיף אותו. הוא נהרג במקום. שללו לנהג הפוגע את הרישיון למשך 30 יום ובזה זה נגמר. אפילו לא עצרו את הנהג, והוא גם לא בא להתנצל. הרגת לי את הילד, לא תבוא ותתנצל?".
על רקע פרסום דו"ח מבקר המדינה אמר איפרגן כי "אחרי התאונה לא מדברים איתך, כאילו איבדת כלב. אני רואה מה הולך במעברי חציה, גם אני נהג. יש בעיות בשילוט, רמזורים. התאונה של הבן שלי הייתה מחדל. זה היה כביש בבנייה, בלי מעברי חציה, בלי כלום. הכביש הזה גבה כבר את חייהם של כמה אנשים. אני מצפה שהמדינה תיכנס לבתי הספר ותעשה יותר הסברה לילדים. וכמובן שצריך לתקן את הליקויים בכבישים, לא מגנים מספיק על הולכי הרגל".
על הבן שאיבד סיפר איפרגן כי "הוא היה ילד מקסים וכל הזמן אמר שהוא יהיה שחקן או זמר. האובדן קשה מאוד, אי אפשר להבין את זה ואי אפשר להשלים עם זה. הבית של אימא שלו (בני הזוג גרושים) כולו עדיין באבל, מלא בתמונות של יועד". היום תתקיים אזכרה במלאות ארבע שנים למותו של יועד. "אף אחד לא תומך או שואל. אם לא הייתה התקשורת, אף אחד לא היה מרים טלפון לבדוק מה קורה עם המשפחות של הקורבנות".
ב-8 בספטמבר 2015 הייתה רות רוטשטיין מכרמיאל בדרכה מהמספרה לביתה. בעת שחצתה את הכביש בשכונת רמת רבין בעיר במעבר חציה פגע בה אוטובוס. היא נפצעה אנושות ונפטרה יומיים אחר כך בבית החולים. רות, בת 45 במותה, הייתה חתומה על כרטיס אדי, ובני המשפחה אישרו לתרום את איבריה, שהצילו את חייהם של ארבעה בני אדם.
"החיים שלך משתנים ב-180 מעלות", אמר אתמול האלמן, ירון רוטשטיין, שנותר עם שלוש הבנות, כיום בנות 20, 16 ו-11. "החיים לא חוזרים לאחור, ואנחנו חיים עם זה. לעבור זה לא עובר, הזמן לא עושה את שלו, כמו שאומרים. אתה חי עם זה".
רות שיחקה כדורשת בקבוצת מאמאנט והקבוצה בכרמיאל נקראת כיום על שמה. חברותיה ערכו טורניר לזכרה וגם מרוץ. "אני בעצמי ערכתי ערב לזכרה עם קריוקי, אלה הדברים שהיא אהבה. אני לא מכניס להנצחה שלה את נושא תאונות הדרכים", אמר ירון. הוא סיפר כי תיק החקירה של התאונה נמצא כבר תקופה ארוכה בפרקליטות, ועדיין לא הוגש כתב אישום נגד הנהג, והתיק לא הגיע לבית המשפט. "מאגד לא יצרו איתי קשר בכלל", אמר, "לא התקשרו אפילו לנחם".
ירון ציין כי לא עיין בדו"ח המבקר, וכי הוא משתדל להוסיף ולנהוג בצורה אחראית. "כשאני רואה בן אדם שעומד ליד מעבר חציה אני עוצר לו כדי שהוא יעבור. מה שגרם לתאונה זה חוסר זהירות. לצערנו זה יכול לקרות לכל אחד, גם לנהג וגם להולך רגל. תמיד היום יש משהו שמוציא אותך לרגע אחד מהריכוז. זה עניין של שבריר שנייה. וזה רק הגורם האנושי. מי שיגיד לי שהוא לא ראה, שהראות לא הייתה בסדר, שהכביש היה עקום, זה בולשיט. זה רק הגורם האנושי".
ליז אייאש מכפר סבא, שבתה חן נהרגה בגיל 17 בעת שחצתה כביש במעבר חציה, אמרה: "אם היו עושים את מה שצריך זה היה מונע את האסון שנפל עלינו. לפני חמש שנים חצתה חן את רחוב ויצמן בכפר סבא ורכב פרטי שחלף במקום פגע בה. לאחר הפגיעה היא אושפזה במשך שבוע במצב קשה מאוד עד שנקבע מותה. לאחר מכן החליטו ההורים לתרום את איבריה.
בתגובה לדו"ח מבקר המדינה אמרה אייאש: "הבעיה של המדינה שלנו היא שרק אחרי שהרבה אנשים נהרגים מתחילים להתעורר. כל מה שקורה במדינה לא בסדר, לא האכיפה ולא הענישה. רצו לעשות עם הנהג הסדר טיעון כדי שירצה עבודות שירות. נלחמתי נגד זה ואמרתי 'על גופתי'. בסוף הוא קיבל שבעה חודשי מאסר. האם זו ענישה? אם הייתה ענישה חמורה יותר, נהגים היו נזהרים יותר. הוא כבר השתחרר ואנחנו עדיין משלמים את המחיר הכבד וחיים בצלו של המוות".
האם לא תולה תקוות רבות בדו"ח. לדבריה, "חמש שנים עברו והכאב מלווה אותנו כל הזמן ולא פוחת. הכול שחור אצלנו. הרשויות לא עושות וגם לא יעשו ושום דבר לא ישתנה. ככה זה אצלנו במדינה, אף אחד לא יעשה כלום. משהו ייעשה רק ברגע שמי שאחראי על הנושא יעבור חלילה את מה שעברנו ואת מה שאנחנו עוברים. אנחנו מדינה אטומה, אין חוק, הכול ברדק".
פחות תקציב להסברה לקשישים
דו"ח המבקר מייחד פרק שלם לתאונות דרכים שבהן היו מעורבים הולכי רגל קשישים. הדו"ח מצביע על כך ששיעור הולכי הרגל הנפגעים בקבוצות הגיל 65 ויותר גדול יחסית לשיעורם באוכלוסייה. כך למשל, 27% מסך הולכי הרגל שנהרגו בשנת 2015 נמנו עם קבוצת גיל זו. עוד נמצא כי למרות שיעור הנפגעים הגדול בקרב אוכלוסייה זו, תקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לביצוע פעולות ההסברה המיועדות לה פחת מ-100 אלף שקל בשנה בשנת 2014 ל-70 אלף שקל בשנת 2015.
בדו"ח המבקר הומלץ לבחון בניסויי שטח מבוקרים בתנאי הארץ פתרונות תשתית למיתון מהירות הנסיעה לפני מעברי חציה. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הודיעה בתשובתה כי יישמה חלק מהפתרונות וחלקם בשלבי יישום. המשטרה ציינה בתשובתה כי היא מבצעת סקירות הנדסיות ובטיחותיות במעברי חציה בסמוך לבתי ספר, מתריעה על ליקויי תשתית ומגישה לרשויות המלצות לטיפול.
מנתונים שאספה עמותת "אור ירוק" עולה כי הנזק הכלכלי שגובות תאונות הדרכים שבהן נפגעים הולכי רגל מסתכם ב-2.4 מיליארד שקלים בממוצע בכל שנה. שמואל אבואב, מנכ"ל העמותה, אמר כי "מסוכן ללכת ברגל במדינת ישראל. הפכנו למדינה שנמצאת במקום הראשון בשיעור הולכי הרגל ההרוגים בתאונות דרכים מקרב המדינות המתקדמות. חציית כביש הפכה למשימה מפחידה, כשברוב התאונות הנהגים לא נותנים זכות קדימה להולכי הרגל".
הוא אמר עוד כי "האחריות היא של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים לאתר את אותם מעברי חציה אדומים ומסוכנים, להתקין לפניהם פסי האטה או להגביה אותם כדי לרסן את מהירות הנסיעה ולצמצם את הסיכון לתאונה. במקביל המשטרה חייבת להגביר את האכיפה נגד נהגים שלא נותנים זכות קדימה להולכי הרגל ומסכנים את החיים שלהם".
לפנייה לכתב/ת 
