תוכנית ההבראה של מכבי חיפה / "הכל מקצועי"

28 אלף הצופים בסמי עופר היו מלאי ציפייה למשהו חדש. עונה חדשה תמיד מביאה תקווה לעתיד טוב יותר, והמאזן המושלם בגביע הטוטו, בתוספת חזרתו של רוני לוי, שהוגדר אז, בתחילת עונת 2015/16, כרכש הכי טוב של מכבי חיפה, עשו את שלהם. פחות משעה עברה משריקת הפתיחה של העונה שעברה ובני־יהודה הובילה על הירוקים 0:3. בסיום היה אפשר לשמוע במקומות שונים באצטדיון שיחות דומות של אוהדים. "זה נראה בדיוק אותו דבר כמו קודם", הם אמרו.

לא רק ההפסד וההתרסקות החוזרת בשלב מוקדם של העונה הרגישו כמו בשנה שלפניה, וזו שלפניה, וזו שלפניה, אלא גם הבעיות המקצועיות. אותה תבוסה הציגה אותם מחדלים שהיו לפני ושיהיו אחרי. מצד אחד - טעויות נוראיות בהגנה ובקישור האחורי, מהצד האחר - אותה הנעת כדור סתמית, איטית וחסרת תכל'ס. חיפה רשמה במשחק ההוא 250 מסירות לצדדים או לאחור, שיא עונתי.

השינוי מתחיל מבפנים. רנה מולנסטיין(צילום: עוז מועלם)

עוד שנה עברה, והסיפור הפעם לא חוזר על עצמו. הציפיות, כרגיל, נשארו בשמיים, אבל זה כבר לא אותו דבר וגם אין שום געגוע, לפחות לא בחלק הראשון של קדנציית קרלסן־מולנסטיין. יש לא מעט היבטים באמצעותם ניסו להסביר את הנפילה של חיפה, אבל אם מחפשים מכנה משותף לעונות הרעות אפשר לשים אצבע על אותם שני פרמטרים מדוברים: בעיות במשחק ההגנה האישי והקבוצתי, ויציאה איטית ומהוססת מדי להתקפה.

מכבי חיפה הייתה חולה זמן רב. היום, אחרי שהיא סוף־סוף פותחת עונה בצורה ראויה, אלה בדיוק אותם שני תסמינים שנראים טוב יותר. שנותנים תחושה של הבראה. זו לא רק כמות השערים שספגה – חמישה בלבד – הנמוכה ביותר שלה בשמונת המחזורים הראשונים מאז 2008, אלא גם כמות הבעיטות למסגרת השער שלה נמוכה יותר מבשנים קודמות.

השיפור ההגנתי משפיע גם על מהירות היציאה להתקפה. ברגע שסופגים הרבה גם משחק ההתקפה הופך פחדני יותר, איטי יותר, שמרני יותר. זה מה שקרה אצל רוני לוי. היום אפשר לראות יציאה מהירה קדימה. בשמונת המשחקים הראשונים של העונה שחקני חיפה העבירו 879 מסירות "לא התקפיות", כלומר לצדדים או לאחור. בשנים הקודמות, כמו שאפשר לראות בטבלה המצורפת, המספרים היו גבוהים בהרבה. בפתיחת העונה של אריק בנאדו הכמות הייתה כמעט כפולה.

השער הראשון של חיפה בשבת מול אשקלון הגיע אחרי 15 שניות וחמש מסירות מהרגע שבו חידשה את המשחק במרכז המגרש. השער השני נכבש אחרי 16 שניות ושבע מסירות מרגע הוצאת חוץ. אפשר לטעון שהמספר הקטן של המסירות "ההגנתיות" העונה נובע מכך שחיפה שיחקה כבר מול מכבי ת"א ובאר־שבע, יריבות שמחזיקות המון בכדור, אבל גם בשלוש העונות הקודמות היא פגשה את השתיים בחודשיים הראשונים של העונה. ההבדל הוא שחיפה לא ניצחה באף אחד מאותם שישה משחקים בעבר. הפעם היא ניצחה בשני הניסיונות.

משתפר משבת לשבת

כדי לטפל במחלתה, חיפה נעזרה בתרופות שונות. רנה מולנסטיין משנה דברים ממשחק למשחק, מתאים עצמו ליריבה. נגד מכבי ת"א, למשל, הוא חילק משימות ברורות לשני הקשרים שלו, נטע לביא וקמיל ואצק. על הראשון הוטל התפקיד לסגור את חאריס מדוניאנין בכל פעם שהוא מקבל את הכדור, והשני נדרש למקם את עצמו נכון כדי למנוע את הכדרור של טל בן־חיים. מול אשקלון, בשיטת היהלום, למגינים היה מרחב פעולה, ושחקנים נדרשו להעביר במהירות כדור מצד לצד, דבר שהמאמן מאוד מאמין בו.

בנוסף, גילי ורמוט מוצב במרכז (על חשבון רועי קהת, דבר שפוגע בתפוקה של האחרון) כדי שיוכל לצאת במהירות קדימה עם הכדור.

פרסונלית, מרכז ההגנה של הקבוצה לא השתנה, אבל איכות השחקנים שעוזרים להם, הזרים שהביא קרלסן, השתדרגה. גארי קגלמאכר הוא מהמתקלים הטובים בליגה עד עכשיו, ואצק הוא אחד הקשרים שהכי דוחפים קדימה מעמדה אחורית (ראו טבלה למעלה).

מהמתקלים הטובים בליגה. קגלמאכר(צילום: עוז מועלם)

אבל מעבר לשניים האלה יש שחקן אחד שהיה בקבוצה גם בשנה שעברה ונמצא בצמרת הליגה בשני הנושאים המדוברים – עזרה להגנה ומבט קדימה בהתקפה. קוראים לו נטע לביא.

גם כששיחק בנוער תמיד אמרו על לביא שאחד הדברים הבולטים אצלו הוא שחרור הכדור קדימה. הילד בן ה-20, שממשיך להשתפר משבוע לשבוע, מתאים בדיוק לתוכנית ההבראה של מולנסטיין. נכון להיום, אחרי שהגענו כמעט לסוף הרבע הראשון של הליגה, לביא מוביל אותה במספר התיקולים המוצלחים ל-90 דקות (4.5). בנוסף, מבין כל הקשרים האחוריים והמרכזיים, הוא נמצא במקום השני אחרי גידי קאניוק ממכבי פ"ת ביחס בין כמות המסירות ההתקפיות ללא התקפיות. וקאניוק משחק בעמדה קדמית יותר מלביא, כך שהגיוני שימסור אחורה פחות.

בעצם, רק אחת מכל 6-5 מסירות של לביא היא אחורה או הצידה, מעט מאוד לשחקן בתפקידו. השילוב בין יכולת התיקול שלו לעובדה שהוא תמיד מחפש את המסירה קדימה ולא אחורה הוא בדיוק מה שמולנסטיין היה צריך.

בורג מרכזי בריפוי המחלות. נטע לביא(צילום: אורן אהרוני)

מה הלאה

מולנסטיין, אמרנו, משנה מערכים והוראות טקטיות משבוע לשבוע, והמשחקים הקרובים, מול יריבות שאינן בצמרת, יספקו לנו אפשרות לבחון מה התוכניות שלו קדימה וכמה גבוה חיפה יכולה להגיע. ככל שהזמן יעבור, קבוצות מרכז הטבלה ומטה יצופפו יותר את ההגנה מול חיפה, ילחצו פחות וינסו לגרור אותה למשחק מסירות ארוך ואיטי. אפשר להאמין שנראה זאת כבר בדרבי בשבת. אשקלון, שחטפה ממנה חמישייה במשחק האחרון, לא מהווה מדד במצבה.

פתרונות למשחקים כאלה צריכים לבוא בנוסף, לא במקום, למה שתוקן עד עכשיו. זה שלב ב', שעיקרו אמור להיות עבודה מול צפיפות. מולנסטיין יכול, למשל, להחליף מקומות בין קהת (עם יכולת התנועה המעולה שלו ללא כדור) לבין ורמוט. גם המיקום של אלירן עטר, שמול קבוצות קטנות יכול ליצור עוד מצבים דווקא באגף שמאל, ולא במרכז כפי שהוצב ע"י המאמן עד עכשיו, ישפיע.

חיפה, ככל הנראה, לא תתמודד על האליפות כבר העונה. היא הייתה במצב קשה, ותהליך ההחלמה יכול להיות ארוך ועם תקלות בדרך. לפחות הפרוצדורה הראשונה בניתוח, שאמור להחזיר אותה לחיים בריאים, עברה בהצלחה. עכשיו נראה לאן יוביל החלק השני.