די לאפליית משתקמי בריאות הנפש
כאלף מתמודדים, בני משפחות, ועובדים הגיעו אתמול (ג') להפגנה בירושלים מול משרד הבריאות ומול הכנסת, בדרישה לשפר את התנאים שניתנים לדיירי ההוסטלים של משרד הבריאות ולהשוות אותם לתנאים הניתנים בהוסטלים של משרד הרווחה. אבישי פריזדה דובר פורום בריאות הנפש ומנכ"ל רשת הוסטלים, מתרעם
גיל 18 מציין עבור רבים מאיתנו את המעבר לבגרות, חגיגות יום ההולדת בדרך כלל מתבטאות באיתות של המתבגר שמעכשיו צריך להתייחס אליו כמבוגר. מדובר, אם תרצו, בתאריך שהוא מספר ביומן בלבד עבור רוב האוכלוסייה - אבל עבור למעלה מ- 100 אלף מתמודדים עם קשיים נפשיים - גיל 18 מהווה צומת דרכים קריטי בחיים.
לצערי, אני לא מדבר על שינוי חיובי אלא מעמסה כספית לא הוגנת (באחריות המדינה) על כתפי בעלי המוגבלות הנפשית, מעמסה שמונעת מהם לחיות בכבוד וגרוע יותר, פשוט מרסקת את מאמצי השיקום ולמעשה מחזירה את המטופל כברת דרך אחורה.
קחו למשל את גילי המתמודד עם סכיזופרניה, גילי חגג לא מכבר את יום הולדתו ה-18 ועד לפני כשבועיים, התגורר בפנימייה פוסט אשפוזית לקטינים המתמודדים עם בעיות נפשיות ורגשיות בראשון לציון. המעטפת לה זכה גילי אפשרה לו מסגרת חיים רגילה ככל האפשר.
הפנימייה שלו הנמצאת באחריות משרד הרווחה, מימנה את כל צרכיו: דיור, מזון, חשבונות שונים, הוצאות המחייה, הסעות, ביגוד וכו'. כך למשל, לפני כ- 3 חודשים נשברו משקפיו ותוך זמן קצר הוא קיבל לשמחתו משקפיים חדשים. גם התרופות שגילי זקוק להן באופן קבוע מומנו עבורו מכספי משרד הרווחה, גילי עשה, בעזרת המטפלים הרבים בפנימייה כברת דרך ארוכה בתקופה שבה התגורר במקום, ויש לו סיכויים מצוינים להשתקם ולהשתלב בעבודה ובקהילה.
תמונות מההפגנה ביום ג'. צילום: שלומי כהן
לפני שבועיים מלאו לגילי 18, מזל טוב? לא כל כך ברור, גילי נאלץ לעבור להוסטל נפגעי נפש בגירים המצוי באחריות משרד הבריאות. אלא שהמעבר הזה, נוטל ממנו את כל הכלים הבסיסיים שקיבל כקטין: קצבת הנכות הקטנה שלו נלקחת למימון הוצאות המחייה השונות וזה עוד לפני שדיברנו על הוצאות בסיסיות נוספות.
החלום להיות חלק מהחברה הולך ומתרחק, והעתיד נראה אפור מתמיד
לראשונה בחייו הוא גם צריך לשלם מכיסו על התרופות שלו, ואם ישברו שוב משקפיו הוא יצטרך לשלם גם על התיקון. על מנת לרכוש בגדים חדשים שוב יאלץ לשלם מכיסו (והכל מהסכום של 2,342 שקלים לחודש בלבד). וחמור יותר - את תדירות הפגישות עם הפסיכולוג והעובד הסוציאלי הוא יאלץ לקצץ משמעותית.
על ריפוי בעיסוק בהוסטל החדש אין בכלל על מה לדבר. לטיולים יצא רק פעם בחודש וגם לכאלה שממש ישאירו אותו קרוב לסביבה שלו, כל אלה משפיעים באופן משמעותי על מצבו הנפשי. גילי רואה איך חלומו להיות חלק מהחברה הולך ומתרחק ממנו, והעתיד נראה אפור מתמיד.
נשמע אבסורד ולא מציאותי? אך לצערנו זאת התמודדות היום יומית הקשה שלי ושל הצוותים המקצועיים הפועלים בכל מערך השיקום של נפגעי נפש בקהילה.
תחום השיקום של מתמודדי הנפש של האוכלוסייה הבוגרת מעל גיל 18 מצוי תחת כנפי משרד הבריאות. מדובר בקבוצת אוכלוסייה המשתחררת מאשפוז בבתי חולים לבריאות הנפש, בעקבות אפיזודה המסמנת החמרה במצב הנפשי שלהם. ההוסטלים מעניקים למתמודדים את הסיכוי הטוב ביותר להשתלב בקהילה ולהימנע מאשפוזים חוזרים, אבל כדי להצליח בכך צריך להבטיח תמיכה מקצועית מתאימה ולאפשר למשתקמים לחיות בכבוד.
החוק מגדיר אילו שירותים צריכים להינתן במסגרת ההוסטלים והדיור המוגן של חולים נכי נפש. כמי שמנהל רשת הוסטלים למשתקמי נפש אני חשוף לעוול שנגרם למשתקמים העוברים את גיל הבגרות שכן ההבדלים הם משמעותיים ביותר בתנאי ההוסטלים המוצעים תחת משרד הבריאות מאלה של משרד הרווחה.
ההבדלים ניכרים בתנאים, בתקצוב של המטופלים, בשכר שמשרד הבריאות קובע לצוות המטפל, הנמוך לעתים משכר המינימום ועוד. העוול זועק לשמיים, במיוחד כשמדובר בקבוצת אנשים שלא מסוגלים לזעוק את זעקתם.
האבסורד הגדול מכולם שבמקום לשפר משרד הבריאות ממשיך להרע את התנאים. 13,000 מתמודדים נאלצים לבחור בין לרכוש תרופות, לבין לרכוש ביגוד, או לשלם על נסיעות למפעלים המוגנים.
עובדי ההוסטלים של משרד הבריאות דורשים להשוות את תנאי העבודה לאלה הניתנים ע"י משרד הרווחה, כשהפערים מגיעים עד ל 50%.
אמש בהפגנה אלף משתקמים הוכיחו למשרד הבריאות שהם לא מוכנים לקבל יותר את האפליה ארוכת השנים מול בעלי מוגבלויות אחרים. נמשיך לתמוך וללוות אותם במאבקם הצודק עד הגעה להישגים.
הכותב אבישי פריזדה, דובר פורום בריאות הנפש, ובעלים של קבוצת ג.י.א -רשת הוסטלים.
לפנייה לכתב/ת 
