למה נזכרתי בגיל 39 לחפש לעצמי אהבה
רגע לפני שהיא חוגגת 40, דפנה הגיעה לחדר האימונים של "נקודותיים" כדי לנסות ולהבין איך הזמן חמק לה מבין האצבעות והאם היא איחרה סופית את הרכבת
לדפנה זה קרה כשישבה מולי ובעיניים דומעות אמרה: "למה התעוררתי רק עכשיו, בגיל 39? כל החיים שלי חשבתי שזה פשוט יקרה מעצמו, והינה אני עוד רגע בת 40 וזה עדיין לא קרה! אני כל כך כועסת על עצמי שלא נזכרתי קודם לעשות את כל מה שאני עושה עכשיו". דפנה היא לא היחידה שהמחשבה על הגיל מעוררת בה התקף חרדה, ועל אף הנטייה לחשוב שהשעון הרחמי שלנו הוא זה שאחראי על הפאניקה, גם לא מעט גברים שאני פוגשת נתקפים בפחד דומה.
משהו בחוסר הקורלציה שבין התחושה האישית והזמן שעובר, יכול להביא למשברים בהם אנו חווים התעוררות למציאות שדופקת בדלת וגורמת לנו לתהות איזו דלת של רכבת פספסנו ומתי. זה יכול להיות מערכת יחסים שסיימנו ואנחנו מצרים על כישלונה, זה יכול להיות התנהלות שהובילה לסיום קשר משמעותי, וזה גם יכול להיות תקופה שבה לא באמת רצינו שום דבר רציני, אבל הזמן חלף לו עד שגילינו שכולם מסביבנו "התקדמו" ובנו משפחות, בזמן שאנחנו נותרנו לבד.
מקור השבר הוא תחושת הפספוס על משהו שלא עשינו "נכון", ורצון לחזור בזמן ולתקן. דפנה מונה בפני בפגישה את הזמנים בהם הרגישה מחוזרת ונחשקת, את הבחורים שרצו אותה והיא לא לקחה ברצינות, ואז מתכווצת ומוסיפה איך יותר מכל היא לא דמיינה שתגיע למצב הזה. "אני בקושי מצליחה לצאת לדייטים, לא חוזרים אליי באתר, ותאמיני לי, אני באמת מנסה".
תחושת האשמה נוכח המצב הקיים לא נתנה לדפנה מנוח. העבר היה פרוס במחשבותיה ועבר ניתוחים רבים שהביאו אותה לבדוק בפרופיל הפייסבוק של האקסים מה קורה איתם היום, במיוחד של אחד ספציפי. כמובן שזה רק גרם לסכין להסתובב עמוק יותר בלב,
על כן, השלב הראשון שלנו בטיפול היה לסלוח ולקבל את מה שהיה. אי אפשר להתקדם כשאנחנו מלאים באשמה וכעס. זה נכון לכל מערכת יחסים ובטח כשמדובר במערכת היחסים הכי חשובה - זאת שלנו עם עצמנו. הביקורת העצמית התמידית לא מקדמת ומניעה ובטח שלא בונה. זה ממש כמו לנהוג בכביש ולהסתכל כל הזמן במראה האחורית – הסיכוי שתהיה תאונה הוא כמעט מוחלט.
תסריט חייה
דפנה הסתובבה עם הרבה מאוד אקסיומות על איך חייה היו אמורים להיראות, וכדי לצאת מהלופ, היה צריך לפרק לחלקיקים את התפיסות שמלכדו אותה. הפתיחות בראש היא מפתח שמאפשר לחשב מסלול מחדש. דפנה הבינה שאת הדברים החשובים לה בזוגיות היא יכולה למצוא בגברים שמעולם לא ראתה בהם כאופציה, וזה הדהד והשפיע על ההחלטה האם לעשות ילד לבדה.
ההבנה החשובה של דפנה מה תלוי בה מיקדה ודייקה עבורה את האחריות שלה בתסריט חייה. המקום שתפסה האשמה התפנה, ואפשר מרחב חדש של עשייה. היא התגמשה במערכת החוקים והפסילות של הדייטים, ובחרה הרבה יותר ליהנות. כמובן שזה הביא למפגשים מפתיעים, שכל אחד מהם עורר בה מחדש את האמונה שהדלתות אכן מסתובבות ואף פעם לא מאוחר לפגוש באהבה.
הזמן תפקידו לאפשר את התנועה. אנחנו לא יכולים לעצור אותו ולכן חשוב שנלמד איך לצאת איתו לדרכים חדשות במקום לדשדש תדיר בעבר.
הכותבת מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
לפנייה לכתב/ת 
