תפסיקי לפחד מהפחד מהזוגיות

"תגידי", שאל אותי מישהו, "כל הדייטים שלך על הפנים? כל הגברים דפוקים? איך מישהי כמוך לא מוצאת מישהו?"... בואו נתעכב רגע על המישהי כמוך – אותו אחד שאמר את זה התכוון להחמיא לי, אבל הוא פגע בנקודה רגישה. אני נראית לא רע, אני מתפרנסת בכבוד, הילדים שלי גדולים (ואני מסתפקת בהם בשמחה), אני אופטימית וטובת לב.

אז איפה הבעיה? הו, בדיוק כאן. אני נפסלת על רוב התכונות שמניתי, ואם אני עוברת את האודישן, כנראה שהגבר ייכשל בו על אותם סעיפים בדיוק. בהכללה גסה אך מדויקת, גברים מפחדים מנשים חזקות, עצמאיות, שיודעות מה הן רוצות. הם קוראים לנו "מפחידות", "מסרסות", "גבריות".

קראו עוד

אל תתני לייאוש לחלחל. אופטימיות זה שם המשחק

רע לך על הנשמה? פשוט תצחקי על זה

איזה גבר אני מחפשת?

לפני כמה זמן כתבתי פוסט נרגש בפייסבוק שבו חשפתי את הרגישות והפגיעות שלי מתחת לכל השכבות הבלונדיניות, ובתגובה כתב לי גבר "יש בך עוצמה מסרסת". מי שמרגיש מאוים מאשה הוא גבר קטן, וכאן אני עוברת לחלק השני של למה זה לא מצליח – אני מחפשת גבר גדול.

אחד כזה שהוא משכמו ומעלה, מוצלח ומשעשע ומבין עניין. לצערי, הנפילות הכי כואבות שלי היו כשלא השכלתי לראות שהתכונות האלה חיפו על מכלול של פחדים ואמונות מגבילות. הם לא היו חזקים בכלל, נמשכתי אליהם בגלל כריזמה שהסתירה תכונות שלא התאימו לי.

אז לא, לא כל הדייטים שלי על הפנים ולא כל הגברים דפוקים, ממש לא. מי שדפוקה פה זאת אני. אני – שחיפשתי אותם לפי צ'ק ליסט וכשכבר הגיע הגבר הנכון כל כך פחדתי להידפק שוב, שמיד הקמתי לתחייה את מנגנוני ההישרדות שלי וגרמתי לקשר להתפרק.

לא הבנתי למה הגברים הטובים עוזבים אותי, לא קלטתי שאני מרחיקה אותם עד שאין להם ברירה. לא נתתי להם צ'אנס להוכיח שהם נהדרים, כי בכל פעם מצאתי משהו שהפריע לי והתבייתתי עליו כמו קרן לייזר ממוקדת, חרכתי אותו עד שלא היתה לו ברירה אלא להיעלם.

הפחד שאכשל שוב במערכת יחסים, שאתאהב ויישבר לי הלב, ניהל אותי במקום שאני אנהל אותו. באותה מידה שפחדתי להיכשל, פחדתי מהצלחה. מה יהיה אם הקשר באמת יצליח? נגור באותה דירה? נתחתן? אני אצטרך להכיר את הילדים שלו ולהכיר אותם לילדים שלי? הוא ישתלט על הטלוויזיה בסלון? על השירותים? יגיד לי שאני יוצאת יותר מדי? לא יהיה לי זמן לעצמי? יעיר על איך שאני נראית? ומה יהיה עם תחושת החופש שאני כל כך חייבת? לא, לא בא לי, עדיף להרוס את הקשר הזה מעכשיו.

לא הייתי מודעת לסט המחשבות שניהל אותי. הייתי בטוחה שאני שולטת במצב, לא היה לי מושג שתת המודע שלי צוחק כל הדרך לבנק הגברים ומסדר לי שם הלוואה על המינוס. המוח שלנו הוא איבר ערמומי.

כשאנחנו מנסות משהו ולא מצליחות בו, למרות שהשקענו ונתנו מעצמנו, הוא שולח איתותים 'נשמה, בשביל מה, עזבי אותך, את לא מספיק טובה בזה'. את מקשיבה למוח ואומרת ללב – אל תתאמץ כי תיפגע, רסיסים זה כואב.

המוח שלנו ממיין במהירות את התחומים בהם אנחנו טובים, ואת התחומים בהם אנחנו פחות טובים - אבל האם זה נכון, שנועדנו לחוסר הצלחה? ברור שלא. המוח רוצה שיעזבו אותו בשקט, שלא יטרידו את מנוחתו ולכן הוא שם אותנו באזור הנוחות – ככה הוא מנמנם בזמן שאנחנו לא עושות מאמץ לצאת מהרוטינה של מה שאנחנו מכירות. אנחנו הולכות על בטוח (בטוח זה לא יעבוד), והתוצאה ידועה מראש.

ברגע שקלטתי שאני חוששת מאינטימיות, הבנתי ש"הם" בדיוק כמוני. החלטתי לתת יותר צ'אנסים, לפתוח את מרחב המודעות שלי ולהיפתח לסוג גברים שאולי אינם בהתאם לצ'ק ליסט שלי אבל הם מפוצצים בתכונות שמתלבשות עליי בול.

זה לא אומר שכל הגברים נפלאים (גם לא כל הנשים), אבל עם התבוננות אמיתית על הפחדים שלנו, נוכל לסלק אותם בבעיטה קלה ולהכניס במקומם התרגשויות משמחות לחיים שלנו.

לפחות עד הדייט הבא.

שלך,

גאיה קורן

מנטורית אני מלכה לשינוי חיובי בחיים, מרצה בחוגי בית וארגונים, עיתונאית בידיעות אחרונות וגרושה באושר