פיצוצים ודובת גריזלי: יום הבוחר נוסח הוליווד
דונלד טראמפ זכה להשוואות לדובת הגריזלי שתקפה את ליאונרדו דיקפריו בסרט "האיש שנולד מחדש". הילרי קלינטון מצדה קושרה לקו קלוקס קלן ותוארה כפושעת שהפקירה חיילים אמריקנים בשטח. המירוץ לנשיאות גרסת 2016 כולל השמצות ולכלוכים חסרי תקדים, וכך גם בכל הנוגע לסרטים
זה עוד מעט קורה: הבחירות בארצות הברית. רגע האמת יגיע מחר (ג') בלילה. מיליוני אמריקאים ינהרו בהמוניהם באוטובוסים, רכבות, סאבוויי, או בהקלקה על המחשב. זה יהיה זמנם של האזרחים עצמם שיתבקשו להצביע, אבל בחודשים האחרונים השתלטו על השיח הציבורי מנהלי הקמפיין, הפרסומאים והאסטרטגים הפוליטיים הערמומים מצד אחד והסלבריטאים הקולניים מצד שני. תעמולת בחירות, מסיבות עיתונאים, ראיונות סנסציוניים, עימותים פומביים, והמון המון פרודיות - הכל התערבב לבליל טלוויזיוני מבעבע ומבדר. ההצעה הכי טובה בעיר. ומה לגבי הקולנוע?
בניגוד למהדורות החדשות, תשדירי הבחירות, והטייק של הקומיקאים עליהם ב"סאטרדיי נייט לייב", תהליכי הכתיבה וההפקה של סרטים יותר ארוכים. הרבה יותר ארוכים. קשה עד בלתי אפשרי להגיב לקצב האירועים היומיומיים, השבועיים, אפילו החודשיים. זהו מירוץ אבוד מראש. אבל לעתים הקולנוענים עצמם שמקדישים את היצירות שלהם לטובת מטרה נעלה מבחינתם - לטובת הילרי קלינטון או דונלד טראמפ. ולפעמים אלו הקמפיינרים למיניהם שמנצלים את ההזדמנות לרתום סרטים לצרכים התעמולתיים שלהם.
קחו למשל את ניוט גינגריץ', מוותיקי המפלגה הרפובליקנית, יו"ר בית הנבחרים לשעבר ותומך דונלד טראמפ נלהב. הוא בחר לשבח את כישורי ההתדיינות של המועמד החביב עליו באמצעות השוואה לדובת הגריזלי מהסרט "האיש שנולד מחדש" בכיכובו של ליאונרדו דיקפריו. כזכור, בסצנה הידועה ביותר מתוך דרמת ההישרדות של אלחנדרו גונסאלס אינייריטו המכסיקני, דובת גריזלי זועמת מסתערת על דיקפריו ופוצעת אותו אנושות.
"טראמפ הוא כמו הדובה מ'האיש שנולד מחדש'", אמר גינגריץ' בראיון ל"האפינגטון פוסט" במרס השנה (קצת אחרי טקס האוסקר), "כשאתה פוגע בה, היא טורפת. היא לא יכולה לעצור את עצמה". כזכור, לפני יציאתו של הסרט לאקרנים היו מי שהעלו השערה כי דובת הגריזלי בעצם אונסת את דיקפריו, שהוא אגב תומך נלהב של קלינטון. אחרי הפרשיות האחרונות שנקשרו בטראמפ ומעלליו המטרידניים מינית, אותה סצנה יכולה להיות מוצגת באור אחר לגמרי.
גינגריץ' ביקש לנצל את הסרט ואת ההילה התקשורתית הזוהרת סביבו. הוא רצה לברך, ויצא מקלל. אבל ככה זה במירוץ לנשיאות גרסת 2016, כשההשמצות והלכלוכים מגיעים לשיא - או יותר נכון שפל - חדש. וכך גם בכל הנוגע לסרטים. אלו שנוצרים מלכתחילה כסרטי תעמולה, או אלו שמגויסים ככאלה בדיעבד.
אם תשאלו את הרפובליקנים ותומכיהם, או את דונלד טראמפ ובנו, סרט השנה הוא "13 שעות: החיילים הסודיים מבנגאזי", עלילת אקשן לא מרשימה במיוחד של הבמאי המושמץ מייקל ביי, שלא טלטלה את טבלת שוברי הקופות עם יציאתה בינואר (הסרט גרף כ-53 מיליון דולר בלבד). הסרט משחזר את אירוע הטרור בקונסוליית ארצות הברית בבנגאזי שבלוב ב-11 בספטמבר 2012, מתקפה של ארגון איסלמיסטי שגבתה את חיי ארבעה אמריקנים, ביניהם השגריר ג'יי. כריסטופר סטיבנס. מול גבורת מאבטחים מילואימניקים שפעלו בשטח, מובלטת בסרט אוזלת ידם של הפוליטיקאים. קצת כמו ב"רמבו" מהאייטיז.
תקרית בנגאזי הייתה כתם דם גדול ברזומה של קלינטון בימיה כשרת חוץ. רבים ראו בה אשמה בתקרית שמצאה את שירותי הביטחון האמריקנים לא מוכנים. מתנגדיה של קלינטון לא סלחו לה ולנשיא ברק אובמה על תגובותיהם הנרפות לאירוע, ושבו והציפו מחדש את הפרשה (שהייתה התחמושת החיה ביותר עבור הרפובליקנים לפני פרשת האימיילים). על הרקע הזה, ולא בגלל איכויותיו של הסרט, הורעפו המלצות חמות על הסרט מצד ימין של המפה הפוליטית. מפרשני פוקס, דרך טד קרוז ומקורבי טראמפ - כולם קראו לציבור האמריקני: "לכו להצביע!" - אבל לפני זה צפו ב"13 שעות".
טראמפ עצמו גייס את הסרט לקמפיין שלו ואירח הקרנה מוקדמת של הסרט אותה מימן מכספו. "מר טראמפ רוצה שכל האמריקנים ידעו את האמת בנוגע למה שקרה בבנגאזי", נמסר מהמטה שלו. השאלה לגבי מושג האמת במותחן אקשן עלילתי שכזה, כמובן אינה רלוונטית פה. למרות שקלינטון לא מוזכרת כלל בסרט, המסר די ברור: המאבטחים היו מכריעים את המערכה, לולא ההוראות הפחדניות מהבית הלבן. תנו ל-CIA לנצח. "יצאתי זועם", הודה הבן אריק טראמפ, "היא הותירה את החבר'ה האלה על גג באמצע בנגאזי כשהם חשופים לירי ופצצות מרגמה מכיוון שהיא לא הרימה את הטלפון באמצע הלילה. אני חושב שכדי להצביע בבחירות הבאות, עליכם לצפות בסרט הזה".
לביקורת הקולנוע של טראמפ הבן הצטרף גם היריב הפוליטי דאז, טד קרוז, שהתמודד על ראשות המפלגה הרפובליקנית. "מחר בבוקר סרט חדש יוצג בבכורה על גבורתם של גברים שלחמו להצלת חיים בבנגאזי והפוליטיקאים שנטשו אותם", המליץ קרוז על הסרט ערב יציאתו לבתי הקולנוע. ברשת פוקס הקדישו לקידומו שלוש שעות, והמגישה מייגן קלי הגדירה אותו: "סרט חדש ומרתק שעשוי להוות איום על הילרי קלינטון בבית הלבן". הקולגה אנדראה טנטרוס הוסיפה: "אם מישהו רואה את הסרט הזה ואז הולך להצביע להילרי קלינטון, אז הוא עבריין".
אגב, אם תשאלו את ביי עצמו, לסרט אין כל אג'נדה פוליטית - כך לפחות הוא טען לתקשורת. חד יותר היה הכוכב הראשי ג'ון קרסינסקי, חברם הקרוב של מאט דיימון ובן אפלק הברורים מאוד בתמיכתם בקלינטון והמפלגה הדמוקרטית. "אני חושב שזה עצוב שמנצלים סרט כזה למשחק פוליטי", אמר, "זה תמים לחשוב שאנשים לא ייקחו את זה לכיוון פוליטי. אם זו האג'נדה שלך ורצית לראות את הסרט מנקודת המבט שלך, אתה יכול לעשות איתו מה שאתה רוצה. זו זכותך. אבל זה עצוב, ואפילו לא מכבד את הגיבורים. הם ראויים להכרה וכשזה הופך לתעמולה פוליטית, אתה שולל זאת מהם".
מי שלא בחל מעולם בשום דבר בכל דבר כשמדובר בהילרי קלינטון, וגם אובמה לצורך העניין, הוא היוצר השנוי במחלוקת דינש דיסוזה. העיתונאי האמריקני ממוצא הודי חבר למפיק הוותיק ג'ראלד ר. מולן ("רשימת שינדלר") ערב בחירות 2012 עם הסרט "2016: אמריקה של אובמה", בו ניסה לשרטט תסריט אימים לגבי הקדנציה השנייה של אובמה, זאת בהסתמך על יחסיו עם בני משפחתו בארצות הברית ובאפריקה.
אנחנו כבר עמוק ב-2016 ונבואת הזעם של דיסוזה לא התממשה, מה שלא מנע ממנו ליצור דוקו נוסף לקראת הבחירות הנוכחיות "אמריקה של הילארי: ההיסטוריה הסודית של המפלגה הדמוקרטית". ובעצם למה לא? הסרט על אובמה היה הצלחה קופתית מסחררת ליצירה תיעודית. וכך גם הסיקוול. הפעם הבמאי יצא לחקור את קורות המפלגה הדמוקרטית, מימי האב המייסד אנדרו ג'קסון (נשיא ארה"ב בין 1929 ל-1937) ועד הילרי קלינטון כיום. הוא קושר את מנהיגיה עם הקו קלוקס קלן ומייחס להם כוונות נסתרות ומושחתות. הסרט יצא הקיץ וזכה לביקורות נוראיות, ולמרות זאת גרף כ-13 מיליון דולר.
התאום הקולנועי של דיסוזה - מהצד השני של המפה הפוליטית, הוא מייקל מור. למעשה, דיסוזה רואה בו סוג של מקור להשראה. ב-2004 הוא אף לקח חלק בדוקו "מייקל מור שונא את אמריקה" של מייקל ווילסון. כמובן שמור הפרובוקטיבי לא יכול היה להישאר מחוץ לחגיגה הצבעונית הזו שנקראת הבחירות לנשיאות. הוא אמנם לא תכנן שום דבר, אבל ברגע האחרון אילתר סרט. אמרנו שתהליכי הפקה לוקחים זמן? לא אצל הדוקומנטריסט הנמרץ הזה שיצא לעיר ווילמינגטון שבאוהיו כדי להופיע בפני קהל מעורב של דמוקרטים ורפובליקנים.
"מייקל מור בטראמפלנד" צץ במפתיע בניו יורק, וזכה לתהודה תקשורתית לה מורגל הבמאי. אולם קשה להגיד שמדובר בסרט קולנוע של ממש. למעשה זהו מופע מתועד, שמתיימר להיות ניסוי חברתי, בו ביקש הדוקומנטריסט להדגים את יכולותיו כסטנדאפיסט מול הקהל הרחב. הוא ניצל את הנוכחים כדי להדגים באופן מקורי את השבטיות האמריקנית, והדרך בה טראמפ מנצל אותה לטובתו. האם זה עובד? לא בטוח, לבטח לא כחוויה קולנועית.
ובינתיים ברשת NBC מתכוננים לליל הבחירות הגדול השבוע - כמו כל שאר רשתות הטלוויזיה האמריקניות. כחלק מההכנות, נדחה לשידור פרק של הסדרה "חוק וסדר: היחידה לקורבנות מיוחדים" מה-26 באוקטובר לתאריך עתידי אחרי הבחירות. למה שונה לוח השידורים? בעיקר בגלל החשד המוצדק כי עלילת הפרק "Unstoppable" ("בלתי ניתן לעצירה") מזכירה מדי את ההסתבכות של דונלד טראמפ בענייני הטרדות מיניות.
זמן קצר אחרי חשיפת הקלטת הלוהטת של טראמפ ו-וידוייו על גינוניו המיניים (מאחורי הקלעים של התוכנית "Access Hollywood" מבית NBC), נודע כי בפרק המדובר יגלם השחקן גארי קול דמות של מיליונר פוחז שמכריז על רצונו להתמודד על נשיאות ארצות הברית. תלונות שמתקבלות אצל הצוות המשטרתי של הסדרה מביאות לחקירה נגדו בחשד לאונס. על פי הידוע, התסריטאים עיצבו את הפרק בהשראת תביעתה של קייטי ג'ונסון נגד טראמפ שטענה שהוא אנס אותה כשהיה בת 13. עתה אחרי שהיא הסירה את תביעתה, רק טבעי שגם הפרק יידחה - לאחרי הבחירות.
