דברים שלא רואים בסטטיסטיקה / "המשקיף"
מינהלת הליגות חשפה נתנונים סטטיסטיים חדשים על ליגת העל בקול רעש גדול. אולי כדאי שהמדענים וההייטקיסטים מהמינהלת יבדקו ויספקו לציבור תשובות על עוד כמה שאלות סטטיסטיות חשובות, כמו למשל: כמה שעות לוקח למצוא חניה בטדי? מי הבעלים שלא משלם משכורות הכי הרבה חודשים בשנה, ומה הזמן הממוצע שלוקח למאמן כושל להפוך לפרשן - ולהפך? עמיר פלג עם התשובות
תחושת גאווה כזאת מהכדורגל שלנו לא חוויתי מעולם. במסיבת עיתונאים חגיגית שכינסה מינהלת הליגות נחשפו הנתונים הסטטיסטיים של מחזורי הפתיחה בליגה העל. והמספרים? לא ייאמן כי ייספר!
שימו לב. קשרינו וחלוצינו גומאים מדי שבוע מרחק של יותר מ-10 ק"מ. אחמד עאבד מקריית שמונה שבר את שיא המהירות, כשהגיע ל-34.96 קמ"ש במפגש המסחרר מול הפועל ת"א. מה הייתה מהירות הכדור בפנדל האומלל שבעט אתמול מול בני יהודה עדיין לא ידוע, אבל דומה ששם נשבר שיא עולמי. לא במהירות אלא ביהירות.
בין עשרת הסילונים בהם התברכה הליגה שלנו, תוכלו למצוא שמות כמו מרקו יובאנוביץ' מבני יהודה, אוראל דגני מהפועל ת"א, מהראן לאלה מהפועל חיפה ומאוויס צ'יבוטה מכפר סבא. חלוץ מכבי ת"א טל בן חיים לא בעשירייה הפותחת, על אף שבדרבי הוא הסתדר לא רע בכלל עם הספרינטר המדהים דגני.
לא רק מכמונת מהירות חדישה יש למינהלת - המערכת המדעית שלה מנפקת עוד כמה נתונים אמפיריים. דידייה ברוסו מקריית שמונה, למשל, הוכתר כ"שחקן הכי מסוכן", משום שבששת המחזורים הראשונים של העונה הוא איים הכי הרבה פעמים על השער (21). פרט שולי שלא נכלל במצגת: דרוסו כבש רק פעם אחת. בית"ר ירושלים היא הקבוצה שרצה הכי הרבה בליגה – 109.2 ק"מ בממוצע למשחק – נתון שמציב אותה במרכז הפרמייר-ליג האנגלית. בני יהודה, לעומת זאת, רצה כמו מנצ'סטר יונייטד, מה שמסביר בהחלט מדוע נציג הבעלים נזף לא מזמן בשחקנים: "שיחקתם כמו שרמ...". ז'וזה מוריניו לא היה מנסח זאת טוב יותר.
"אנחנו בין המובילים בעולם בפיתוחים, ומבחינתנו זו פריצה משמעותית קדימה", הכריז מנכ"ל המינהלת, אורן חסון, באירוע שנערך במתחם הסינמה סיטי ברמת השרון. אין מקום מתאים מזה לאנשים שחיים בסרט.
הנתונים הסטטיסטיים אכן מרשימים, אבל עם כל הכבוד למהירות ולמרחק, הרבה יותר חשוב הכיוון של הריצה. אצלנו הוא בדרך כלל לרוחב. את מהירות הכדור בדקו, רק חבל שברוב המקרים
הוא אינו מגיע לכתובת הנכונה. כנראה בעיה של מיקוד.
ואחרי שגילינו כמה אנחנו דומים למולדת הכדורגל, אולי כדאי שהמדענים וההייטקיסטים מהמינהלת יבדקו ויציגו לציבור עוד כמה סטטיסטיקות חשובות. כמו למשל: מי הבעלים שלא משלם משכורות הכי הרבה חודשים בשנה? כמה זמן בממוצע לוקח לעמוד בפקקים לאצטדיון בנתניה, ואחר כך בקופות, ואיפה אנו עומדים (תרתי משמע) ביחס למצב באולד טראפורד? כמה שעות לוקח למצוא חנייה בטדי? כמה מאמנים עם תעודת פרו יושבים על הספסל כדי לכסות על מאמנים בלי תעודה כזו? ומה הזמן הממוצע שלוקח למאמן כושל להפוך לפרשן – ולהפך?
כדי לקבל תשובות לכל אלה נצטרך, כנראה, לחכות למסיבת העיתונאים הבאה של המינהלת. להתראות בסינמה סיטי.
המנג'ר של המנג'ר באשדוד
וכדי להבין כמה הכדורגל שלנו מתקדם ואירופי, אין כמו המשחק שנערך אמש באשדוד. הפעם הכוונה אינה רק למתקן המרשים, שאף הוא מזכיר את הבריטים (בתקופת המנדט), אלא לקרקס על הקווים.
בצד של הפועל ת"א ניצב נחוש ואנרגטי כתמיד גיא לוזון. הוא בעט בשלט הפרסומת, חבט בסככה שלצד הספסל, ופעם אחת אפילו חדר לתחומי המגרש כדי להביא כדור ולחסוך זמן. אי שם ביציע השקיף על ההתרחשויות הוד מנג'ריותו, אלי גוטמן, בהבעת פנים קפואה, שלא לומר מנותקת.
מנגד, באשדוד, עמד על הקו רוני אוואט, שמדי פעם ניגש לירכתי הספסל. שם, ממש מבעד לסככה, ישב על כיסא נפרד המנג'ר שחזר מן הכפור, יוסי מזרחי, בפוזה שהזכירה את שמעון מזרחי. בדקות הסיום הלחוצות מזרחי מהכדורגל נעמד וחילק הוראות בעצמו, כך ששני אנשים התרוצצו על הקווים ונופפו בידיהם.
אבל הכי מצחיק היה כשאוואט ניגש פעם אחת כדי להיוועץ במזרחי, והמנג'ר מיהר לגדר כדי לקבל הנחיות מג'קי בן זקן, מנג'ר-העל שייכנס בקרוב לכלא בגלל הרצת מניות. עכשיו לך תדע של מי המניות בניצחון הבכורה.
אולי המדענים מהמינהלת יואילו להציג לציבור עוד כמה סטטיסטיקות חשובות: כמה עבריינים מורשעים מנהלים קבוצות בליגת העל? כמה זמן בממוצע ממשיך אדם שנשלח למאסר לתפקד כבעל הבית?
לפנייה לכתב/ת 
