אי אפשר להכריח ילד להכין שיעורים
"אני מנסה להסביר לו את חשיבות השיעורים, אבל לא כל כך מאמין בחשיבות שלהם בעצמי, אז איך אני יכול לבקש מהילד לעשות משהו שאני בעצמי לא מאמין בו?" אביב בורנשטיין על דילמת שיעורי הבית
אני זוכר את הימים שהייתי יושב להכין שיעורים. כמה שנאתי את זה. כמה פעמים הייתי מגיע לכיתה בלי שיעורי בית ומכין אותם מהר לפני השיעור או במקרים לא מעטים אפילו מעתיק אותם ממישהו אחר. אבל שלא תבינו לא נכון, גם ממני העתיקו לא פעם ולא פעמיים שיעורי בית. לא אכנס לגישה האם שיעורי בית הם דבר טוב או לא, אלא רק אספר על תופעה שהתחילה בערך מהיום שאמצעי הקשר כגון אימייל, מערכת סמארט-סקול, משוב, וואטסאפ, יונת דואר ועוד כל מיני צורות תקשורת שמשרד החינוך אימץ. מאותו הרגע בערך, אני מקבל מידע אם הילד שלי הכין שיעורים או לא.
ואז נשאלת השאלה מה אני עושה עם המידע הזה? עכשיו נתחיל בקביעת עובדה, הילד שלי חכם ממני (טוב זה לא חוכמה, כבר הבהרנו את הנקודה הזאת כשהתברר שלא מעניין אותו כדורגל), אבל לאורך כל השנים הממוצע שלו מאוד גבוה והוא גם עלה לחטיבה לכיתת סייבר, ככה שיש לו אינטליגנציה ויכולות למידה גבוהות שהתבטאו בציונים גבוהים.
אבל לפעמים הוא כמו כולם, לא מכין שיעורי בית, ואז אני מקבל על זה מידע וצריך להבין מה לעשות עם המידע הזה. אז אני שואל אותו - "למה לא הכנת שיעורים?" הוא מסתכל עליי, אם הוא מסתכל, מגיע השלב הזה בגיל ההתבגרות שהוא אפילו לא מסתכל לכיוון שלך (הילד בכיתה ז'). הוא כבר הולך לחדר ומלמל איזו תשובה. אין לי מושג ויש מצב שהוא בכלל לא ענה, אלא שלח לי ווטסאפ עם תשובה.
לפעמים הוא עונה לי "שכחתי", לפעמים הוא עונה לי "לא התחשק לי" או "לא ידעתי שיש". אז נשאלת השאלה - מה לעזאזל אני אמור לעשות עכשיו? להגיד לו "אם לא תעשה שיעורים יבוא שוטר?" אמרתי את זה על אוכל פעם. בחיים לא בא שוטר והוא לא מאמין לי וחוץ מזה הם לא באים על דברים רציניים, אז נראה לכם שעל אוכל או שיעורי בית יש ניידת שמסתובבת ומחפשת ילדים תמימים?
לטורים הקודמים:
- "הבת שלי מתגנבת כל לילה למיטה שלנו"
- "הבת שלי רוצה רק את אימא שלה"
אני מנסה להסביר לו את חשיבות השיעורים, אבל לא כל כך מאמין בחשיבות שלהם בעצמי, אז איך אני יכול לבקש מהילד לעשות משהו שאני בעצמי לא מאמין בו? לפעמים כשאני ממש מיואש אני משתמש במשפט הכי פולני בספר - "אני את השיעורים שלי כבר עשיתי". אומר אותו ודופק לעצמי על הראש בחוסר אמון. יכול להיות שאמרתי את זה עכשיו?
מה אני יכול לעשות עם המידע הזה? לסגור את המחשב? לסגור את הטלוויזיה? לקחת את הטלפון? האם משהו מזה יעזור? נניח אני אחזיר אותו לתקופת המערות, הוא לא מכין שיעורים ואני אקח לו את הסלולרי ואת המחשב והוא יצטרך לשבת בחדר, לבד בחושך, האם זה יגרום לו לעשות שיעורים? האם משהו מזה יעזור?
האם המורה שולחת לי את זה בשביל שאני אטפל בזה, או שאני אדע את זה? הרי המורה בעצמה יכולה להוריד ציון על אי הכנת שיעורים סדרתית וגם אז, זה ישפיע רק אם זה מזיז לילד.
אנחנו לא יכולים להכריח את הילד ללמוד. אני כאבא יכול להסביר לו שדרך שיעורי בית הוא בעצם חוזר על החומר, אבל גם אני הייתי ילד ומכיוון ואני גבר, אנחנו עדיין ילדים וסביר להניח שאם היו מחזירים את רובינו לבית ספר כתלמידים גם אחרי גיל 40, עדיין היינו מעתיקים שיעורים ולא מכינים אותם. למה? כי ככה אנחנו.
אז מזל שיש לי ילד טוב בסופו של דבר וקצת נדנודים והוא מסיים את השיעורים, אבל אני די משוכנע שהנוער של היום הוא בדיוק כמו שהיה פעם ומעתיקים אחד מהשני שיעורי בית וגם עושים אותם בהפסקה לפני השיעור. או שבמצב הטכנולוגי של היום ואולי זה מה שקורה שאתם שמים ילדים בכיתת סייבר, אולי הם בכלל עולים אחד מול השני בשיחת ועידה בסקייפ ועושים ביחד את השיעורים. אבל זה בצד הטוב של העסק. איך אני יודע שהוא עושה שיעורים במתמטיקה הוא לא נכנס לגוגל ורושם את התרגיל, או לאיזו קבוצת וואטסאפ שאומרים את התשובות לשיעורי בית. כן אני יודע השיעורים הם בשבילו.
איך עוזרים לילדים עם שיעורי בית? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
