ערב הג'אז של אלי דג'יברי: מוזיקה טובה, בלי ריקודים

אמן הסקסופון אלי דג'יברי התקנא בדיוק אלינגטון, קווינסי ג'ונס, צ'רלס מינגוס, ג'ייסון לינדר ושאר מנהלי הרכבי הביג בנד הגדולים בהיסטוריה של הג'אז, והחליט שאם הם - אז גם הוא יכול. וכך הוא כינס סביבו חבורה של נשפנים מהשורה הראשונה, צירף אליהם נגן בס, מתופף ופסנתרן צעיר ומוכשר, הזמין כמה זמרים שחלקם כבר נגעו בג'אז בעבר, ואחרים שרק טבלו אצבע מהססת, והכריז על "מסיבת ג'אז חלומית", א-לה שנות ה-40 של המאה הקודמת.

דג'יברי(צילום: עומר שורץ)

אז זה לא קרה. מסיבת ריקודים לא הייתה שם. מה שכן היה זה מוזיקה. הרבה מוזיקה טובה ברוח ה"ביג בנד" של פעם, מדיזי גילספי וצ'ט בייקר ועד דיוק אלינגטון וג'ייסון לינדר, מלהיטים של פרנק סינטרה ונט קינג קול ועד נינה סימון ואלה פיצג'רלד. כשכל קטע מתחיל בקול תרועה של ההרכב כולו, ומשם עובר הזרקור לנגנים הסולנים המפגינים את יכולות הנגינה והאלתור שלהם, רק כדי לחזור ולהתחבר לגראנד-פינלה שהביא בעקבותיו מחיאות כפיים סוערות.

בין האורחים אפשר היה למצוא את אילן סאלם ואביחי אור-נוי על חלילים, שלומי שבן בפסנתר בגרסה עברית ל-"Together Alone" של צ'ט בייקר, אפרת גוש,

שדווקא כן הגיעה לבושה כאילו יצאה מסרט שחור-לבן משנות ה-20, והופיעה בדואט עם דג'יברי עצמו. ושניים מתלמידיו המוכשרים של דג'יברי. יחד איתם ביצע הביג בנד סטנדרטים ידועים ואהובים שהתחילו בקול תרועת "You Gotta Try" של קאונט בייסי והסתיימו ב-"In the Mood" הקופצני של גלן מילר. האנרגטיות שזרמה מהבמה לעבר הקהל רק הדגישה עוד יותר את האכזבה של מי שעמדה לידי בשמלת ערב ונעלי עקב, מוכנה לפצוח בצ'רלסטון סוער. "למה הם מזמינים למסיבת ריקודים, ולא מארגנים רחבה?", תהתה.

הכתבה פורסמה במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות".