הבא בתור: חוויית הקניות בסופר יכולה לנבא יכולות מתמטיות
מצליחים לנחש מאחורי מי הכי משתלם לעמוד עם העגלה, או תמיד נתקעים שעות בתור שחשבתם שיהיה הכי קצר? מחקר חדש קורא תיגר על ההנחה הרווחת שבני אדם נולדו עם חוש מתמטי
יום חמישי, השעה קצת אחרי 20:00 בערב. הגעתם לסופרמרקט המועדף עליכם כדי לקנות "רק כמה דברים קטנים", אבל מהר מאוד מתברר שכל אורגניזם אנושי שחי ברדיוס של שישה קילומטרים מכם, הגיע למסקנה הנחרצת שכדאי לקפוץ לסופר דווקא ביום חמישי אחרי העבודה. אתם מחליטים להיות יעילים: חולפים במהירות בין המעברים, חוטפים רק את מה שצריך, לא מתעכבים על זוטות כמו סקר שוק או בדיקת "פג תוקף" שגרתית. הזמן דוחק, הרשימה מתקצרת ואתם מתקרבים, אוחזים בטנא הקפיטליסטי, אל עבר שורת הקופות.
יש קופה מהירה עד עשרה מוצרים, קופה נגישה וקופה ראשית, את הקופאית שבדיוק מתחלפת, את ההיא שהלכה לחפש ברקוד וההוא שמחכה לאחראית. בין לבין משתרכים תורים ורגע ההכרעה מתקרב: מאחורי מי הכי משתלם לעמוד? מה יתברר כתור הכי קצר? וכמה פעמים מרפי יקפוץ לבקר וישאיר אתכם תקועים חצי שעה אחרי בחור עם שניים קוטג', רק כי יש לו קופון שאף אחד לא מכיר? האם התור בקופה הוא עבורכם סיוט מייגע, או שאתם מצליחים לנחש איזה תור יהיה הכי קצר? תהליך קבלת ההחלטות במסגרת התרחיש היומיומי הזה, יכול להגיד משהו מאוד משמעותי על היכולת המתמטית האנושית - כך מתברר.
"יש מחקר אדיר, רב ומעמיק על בעיות קריאה התפתחותיות אצל ילדים ומבוגרים - מה שנקרא דיסלקציה, אבל במשך שנים נוסח המחקר הזה לא תפס בתחום של מספרים", אומר פרופסור אבישי הניק מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. "ב-20-30 שנים האחרונות הדברים השתנו, והתחום של קוגניציה נומרית התחיל למשוך יותר ויותר חוקרים".
לטענת פרופ' הניק, הניסיון לבחון מהם אבני הבניין, היסודות שעליהם מתפתחות יכולות קוגניטיביות בתחום של מספרים - נסב במהלך השנים בעיקר סביב כל הנושא של המערכת הסימבולית. "התעסקות במספרים, במשתנים בדידים, בתהליכים בסיסיים של מנייה, זיהוי, הבנת המושג של קרדינליות - כל זה קורה כבר בגילאים מאוד צעירים ומכאן הגיעו למסקנה שאנחנו נולדים עם איזשהו 'חוש' למספרים. זה משהו טבעי, משהו שגם לבעלי חיים יש אותו. אבל אנחנו מציעים שהתמונה הזו לא שלמה".
במאמר שפורסם בכתב העת Behavioral and Brain Sciences, ונכתב על ידי ד"ר טלי ליבוביץ מאוניברסיטת ווסטרן אונטריו בקנדה, הדוקטורנטיות נעמה קצין ומעין הראל מאוניברסיטת בן גוריון ובשיתוף פרופ' הניק עצמו, נפרש הדיון הזה ומוצעת האלטרנטיבה - שחוש המספרים לא מבוסס רק על תהליכים של מנייה או השוואה, אלא גם על משתנים רציפים. "אנחנו יכולים לעשות השוואות באיזו כוס יש יותר מים, מה שוקל יותר, באיזו ערימה יש יותר חול, יש לנו יכולת לתפוס ולהעריך כמויות שהן לא ניתנות לספירה. גם כשאי אפשר למנות - אפשר להעריך גודל, ואנחנו טובים בזה. השאלה היא מה הגורמים האלה תורמים להתפתחות של קוגניציה נומרית".
הדוגמה של הערכת תורים בסופרמרקט, רלוונטית במיוחד לדיון מפני שהיא מביאה לידי ביטוי את המשתים הרציפים - גם כשאין לנו אפשרות למנות את מספר המוצרים שיש בעגלה, אנחנו מפעילים יכולת להעריך אחרת: האם יש מעט מוצרים בנפח גדול, או הרבה מאוד מוצרים בנפח קטן? "המאמר הזה שוקל את הוויכוח בתחום", אומר הניק, "אנחנו גדלים עם הבנה בסיסית לגבי גודל. למשל, פיל הוא גדול ועכבר הוא קטן. אלה חלק מהמאפיינים של הסביבה שלנו, וילדים לומדי לתפוש את זה כבר מגיל מאוד קטן".
ולסיום - מבחן ריסוק לעגלת קניות
לפנייה לכתב/ת 
