"אמריקן האני": עדינות באמריקה של טראמפ

המסע של במאי זר בארצות הברית נושא פוטנציאל למפגש מסקרן בין תרבויות ורגישויות אסתטיות. הטריטוריה האמריקנית מזוהה עם ייצוגה הקולנועי, ולכן יש בתנועה בתוכה, ובניסיון ללכוד אותה סוג של חזרה לבית שבו היוצר מעולם לא היה. מנגד, המרחב האדיר, המקום בו קיימת תרבות שאינה באמת שלך, מאתגר את היוצר במתח שבין הגדרה מחדש וסכנת אובדן הזהות.

במיטבם, מפגשים אלו מולידים השתקפות של ארה"ב דרך עדשה ייחודית ומסקרנת. כך היה ב"נקודת זבריצקי" מ-1970 של מיכאלאנג'לו אנטוניוני, "אליס בערים" מ-1974 של וים ונדרס, "סטורשק" מ-1977 של ורנר הרצוג, "Leningrad Cowboys Go America" מ-1989 של אקי קאוריסמקי, או "29 דקלים" מ-2003 של ברונו דומון.

ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:

• "אבינו": כמו סרט של סקורסזה, רק בעברית
• "דוקטור סטריינג'": הקסם המוצלח של מארוול
• "הסרבן": הגאולה הנוצרית של מל גיבסון
• "פסטורלה אמריקנית": רזה יותר מהספר
  

לרשימה מכובדת זו מצטרפת הבימאית הבריטית המוכשרת אנדראה ארנולד בסרטה הרביעי "אמריקן האני" ("American Honey") - סרט מסע שהוא גם סרט התבגרות של נערה אמריקנית. שם הסרט לקוח משירה של שלישיית הקאנטרי ליידי אנטבלום, ומילותיו מבטאות הרהור נוסטלגי ממרחק השנים אודות תמימותה של נערה אמריקנית "שכבר לא יכולה לחכות עד שתצא / אבל עדיין לא לגמרי מוכנה לעזוב". הפלייליסט המשובח של הסרט, הנובע מתוך עולמן של הדמויות הצעירות, מהדהד את השאיפות שהדמויות לא תמיד מסוגלות לנסח, ומאפשר לעצב את מצב הביניים של תנופה רומנטית עם תנועה מתסכלת במעגלים.

האפשרות העלובה למדי לברוח (אך הקסומה ורומנטית לעיניה של סטאר) מתגלה באותו סניף של וולמארט. חבורת צעירים תוססת שבראשה עומד ג'ייק (שיה לה-באף) המבוגר יותר, רוקדת לצלילי We Found Love של ריהאנה. יש חילופי מבטים בין סטאר לג'ייק - הוא עושה לכבודה הצגה טווסית, והיא נשבית בהבטחה לחופש. הצעירים עובדים במכירת מנויים למגזינים, לשם כך הם מתנייעים בוואן ממקום למקום, ישנים במוטלים בצד הדרך, עושים שטויות של ילדים ומגשימים סוג מסוים של חופש מבלבל.

מכל עבודותיה הקודמות של ארנולד נדמה כי "אמריקן האני" הוא חזרה לדמותה של מיה ב"מחוץ למים" (2009), הנערה ממזרח לונדון המשתוקקת לברוח מעליבות חייה בתחתית הסולם המעמדי (גם כאן היה גבר המנצל אותה מינית). אך בעוד ש"מחוץ למים" מסתיים באקט העזיבה, זהו המקום בו "אמריקן האני" מתחיל. המרחבים האמריקניים מציעים את אפשרות הבריחה שלא מומשה בסרט הקודם. בשני הסרטים ארנולד מרבה להשתמש בסמלים הקשורים לנוכחותם של חיות. סוס כלוא והרעיון של דג באקווריום בסרט הקודם, וכאן דימוי החיות מציעים מגוון רחב יותר – מהברוטאלי עד הבלחות של קסם רומנטי כפי שחווה אותו הגיבורה.

בתוך מסגרת הקולנוע האמריקני "אמריקן האני" מזכיר ייצוגים קודמים של צעירים וצעירות שמגלים את המימד המפתה והמסוכן של החופש. בעיקר את שיתוף הפעולה של התסריטאי הרמוני קורין והבימאי לארי קלארק ב-"Kids" מ-1995  ויותר מכך עבודתו של קורין עצמו ב"ספרינג ברייקרס" מ-2013. בהתאם לכך הסרט כולל רגעים פרובוקטיביים מבחינה מינית, ורגעים שבנויים על המתח הנמצא באוויר, פוטנציאל ההתפתחות של סיטואציות ומפגשים למקומות מאוד לא נעימים.

הסרט ארוך, דורש סבלנות ויותר מכך - ויתור מודע על תנופה עלילתית לטובת השתהות חושית. סרטה הקודם של ארנולד היה עיבוד פראי, יצרי ל"אנקת גבהים" מ-2011 של אמילי ברונטה. פראי במובן שאינו סרט של מילים ואפילו לא של מעמדים דרמטיים אלא של חושניות בהתעכבות על פעולות מגע, בהצגת המרקמים של הטבע, הבגדים וגוף בגוף. גישה זו ניכרת גם בסרט הנוכחי בעודו מחליף את ערבות יורקשייר במרחבים הפתוחים – היפים והמוזנחים, האמידים והמרופטים בליבה של ארצות הברית.

"אמריקן האני" (ארצות הברית) - במאית: אנדראה ארנולד. שחקנים ראשיים: סשה ליין, שיה לה-בוף וריילי קיו. אורך הסרט: 163 דקות.