"כל פעם שאישה פורצת מחסום חדש, היא עושה את זה עבור נשים רבות אחריה"
חופשייה על הבר: היא הייתה רק בת 19 כשעמדה לראשונה מאחורי הבר בגוואטמלה בניסיון להחזיר את חובה לבעל הבר, ומאז הפכה לברמנית מצליחה בניו יורק, נבחרה ב-2015 לברמנית הטובה בארצות הברית ואף הקימה תחרות בינלאומית לברמניות בלבד. אייבי מיקס הגיעה לישראל במסגרת פרויקט קולינרי ויש לה הרבה מה לומר. ראיון
כשהגיעה לניו יורק, היתה סצנת הקוקטיילים בשיאה. אם עד שנת 2004 ברוב הברים המקומיים עוד הגישו בעיקר "ג'ין אנד טוניק", הרי שבשנת 2009 הסיפור כבר היה שונה לגמרי. אייבי מיקס היתה רק בת 19 כשמצאה את עצמה לראשונה עומדת מאחורי הבר. זה היה בגוואטמלה והיא בסך הכול ניסתה להחזיר את חובה לבעל הבר, לאחר שהחשבון שצברה במקום יצא משליטה.
"חייתי בגוואטמלה, ובאותם ימים לא היה עוד פייסבוק או וואטסאפ בטלפון הסלולרי. זה נשמע קצת פרה-היסטורי, אבל כדי לפגוש אנשים פשוט לא הייתה ברירה אלה להגיע לבר המקומי בערב". לאחר כמה ימים של עבודה מאחורי הבר, היא הבינה שכברמנית היא נהנית משתי האהבות שלה - לשתות טוב ולהכיר אנשים חדשים. השכר מבחינתה היה כבר בונוס.
מכאן, כבר אף אחד לא יכול היה לעצור אותה. היא הגיעה לניו יורק בשנת 2005 והשתלבה כברמנית בכמה מהמקומות הלוהטים בעיר. כעבור מספר שנים הקימה בברוקלין את בר הקוקטיילים LEYANDA המתמחה במשקאות לטיניים, ובשנת 2015 כבר נבחרה על ידי איגוד "סיפיריטאוורדס" ופאנל של כמאה שופטים לתואר "הברמנית הטובה בארצות הברית".
לישראל היא הגיעה מטעם וודקת הסופר פרימיום גרייגוס במסגרת הפרוייקט הקולינרי "ראונד טייבלס ביי אמריקן אקספרס", שבמהלכו 13 מסעדות מובילות מארחות 13 שפים מובילים מכל העולם. תפקידה של מיקס הוא לבנות את תפריט הקוקטיילים המיוחד לכל אחת מהמסעדות, כמו גם ללמד את הברמנים איך להכין את הקוקטיילים כראוי.
סצינת הקוקטיילים העולמית עברה התפתחות משמעותית בעשור האחרון. איך היא נראית כיום בניו יורק?
"התחום עבר שינוי קיצוני למדי. כשהגעתי לניו יורק היה בו משהו נורא מתיימר ומתנשא, מעין סצנה חשאית כזאת ש'רק מי שמבין' מכיר אותה. הסטייל היה סוג של המשך לתקופת היובש בארה"ב, וברים של קוקטיילים נשאו שמות כמו 'speak easy' (כינוי לברים קטנים בתקופת יובש) או שמות כמו 'please don't tell'.
"אם מצאת מקום כזה זה היה ממש "קול" והיית צריך להגיד תודה שהברמן מתייחס אליך. היום יש ברים שמתמחים בקוקטיילים בכל פינה, והגישה הרבה יותר ידידותית וחברית. אני הרבה יותר מתחברת לזה".
איך זה להיות אישה בתחום שנשלט ברובו על ידי גברים?
"זה באמת תחום שנשלט ברובו על ידי גברים. למעשה הזכייה שלי בתחרות של "ספיריטאוורדס" היתה הפעם הראשונה שבה אישה זכתה במקום הראשון. זה קצת מטורף בעיניי שזה בכלל נושא, אבל זאת המציאות. כל פעם שאישה פורצת מחסום חדש, היא עושה את זה עבור נשים רבות אחריה. זה קשה אבל אני רואה בזה שליחות".
יזמת גם תחרות משלך שהפכה לבינלאומית, מה מייחד אותה?
"התחרות נקראת Speed Rack והיא מיועדת לנשים בלבד, במהלכה המתמודדות מתחרות אחת נגד השנייה מול קהל של 1000 איש בהכנה של קוקטיילים קלאסיים כמו מנהטן, מוחיטו, ומרגריטה, ומקבלות ניקוד על איכות ומהירות. בכוונה כיוונתי למקום של היסודות הקלאסיים שבהם צריך דווקא לדייק על פני ווירטואוזיות ושואו.
"הפרויקט הזה התרחב מאוד, וכיום הוא בהיקף של תשעה אירועים בשנה שמתרחשים בניו יורק, לונדון, טוקיו, ובעוד מקומות רבים, וכל ההכנסות הן תרומה למאבק בסרטן השד. בשנה האחרונה הצלחנו לגייס מעל חצי מיליון דולר לטובת הנושא, ולא פחות חשוב לקדם מאות נשים בתחום".
התחום של הקוקטיילים נראה בשנים האחרונות כמו פרץ של יצירתיות שאינו פוסק, ובמקרים רבים קוקטייל הופך לאלטרנטיבה למנה במסעדה. את מתחברת לזה?
"זה חלק בלתי נפרד מההתפתחות של הסצנה, ומה שהביא אותה למקום שבו היא נמצאת היום. זאת בדיוק הנקודה שיצרה את אפשרות הבחירה לצאת לבלות בבר קוקטיילים על פני מסעדה. הרעיון הוא להכניס לכוס חוויה שלמה שביחד עם מוזיקה טובה וברמן שנעים להיות לידו, תהפוך לבילוי מושלם ומהנה.
"כמו בכל דבר יש את אלה שלוקחים את זה רחוק מידי. בעיניי חייבת להיות התאמה בין מה שאתה רואה למה שאתה טועם. אם תקבל כוס מפלצתית עם מופע שלם שמתרחש בתוכה ובסוף הטעם יהיה פחות מיוחד ומרשים, תיווצר אכזבה. אני תמיד אעדיף קצת פחות שואו על פני הכנה של קוקטייל מאוזן ומדויק, שמתאים לאוכל ולאווירה של המקום".
איך את מתרשמת מהסצנה של ברי הקוקטיילים בישראל?
"זה תחום צעיר בישראל, אבל הוא מתפתח ממש מהר. נראה שזה מה שמאפיין באופן כללי את הסצנה הקולינרית בישראל - היא צעירה ומתקדמת במהירות מטורפת. אם היום תספר לחבר בניו יורק שאתה נוסע לתל אביב, הדבר הראשון שהוא יתייחס אליו הם המסעדות והברים שאסור לפספס. תל אביב הופכת להיות יעד קולינרי עולמי, וזה קורה בקצב די מדהים.
"בתחום של הקוקטיילים יש בתל אביב מקומות כמו "אימפריאל ו"סושיאל קלאב", שהם כבר שמות "חמים" בניו יורק. מהצד השני אני רואה גם מגבלות מסוימות וזה בא ליד ביטוי בעיקר בחומר הגלם. בניו יורק יש לברמן מבחר אין סופי של אפשרויות. אצלי בבר, לדוגמה, יש 29 סוגים שונים רק של מסקל. זה לא משהו שאפשר להשיג בישראל, וזה קצת כובל את הידיים באפשרויות הסופיות".
איך הייתה העבודה המשותפת עם השפים הישראלים לקראת האירוע?
זה היה תהליך מאוד מיוחד שבו עשינו התאמה של עשרות קוקטיילים, כולם על בסיס של וודקה, למטבח מאוד מגוון. השפים והברמנים סופר מקצועיים וזאת חוויה מיוחדת. ממש מרגש לעשות פרויקט בסדר גודל כזה עם כל כך הרבה אנשי מקצוע מעולים".
את בסך הכל בת 31. מה לדעתך הגורם שמניע אותך להגיע להספק כל כך גדול ביחס לגילך?
"שתייה ואוכל זה משהו שכולם יודעים ליהנות ממנו. לא צריך לדבר או להבין שפה שונה כדי לדעת שהאדם שמולך יהנה ממה שהוא שותה או אוכל. דרך האוכל והשתייה אני יכולה ללמוד ולהבין תרבויות חדשות ועולמות אחרים. זה מה שמושך אותי כל כך לתחום וגורם לי להנאה שלא נגמרת. אני אוהבת אנשים. אני אוהבת להתחבר לאנשים חדשים. בשבילי כל ערב מאחורי הבר הוא חוויה של מפגשים מרתקים והנאה משותפת, והסיפוק מהחיבור הזה עם אנשים הוא מה שנותן לי את האנרגיה. אני רוצה שאנשים יתגעגעו אלי וירצו לבוא לבר שלי שוב ושוב כדי שנפגש".
לסיום, איך את מגדירה את עצמך - ברמנית או מיקסולוגית?
"אני יודעת שמיקסולוג זה מונח שהתחיל להשתרש בתחום בשנים האחרונות. לא כל כך מתחברת לזה. אם אני צריכה לבחור אז אני ברמנית".
GREY GOOSE ROUND TABLES
הסרטון צולם במסעדת "קופי בר"
המצרכים:
30 מ"ל וודקה גרייגוס
22.5 מ"ל מרטיני ביאנקו
15 מ"ל מרטיני ביטר
7.5 מ"ל סן ג'רמיין (ליקר פרח אלדרפלאוור)
30 מ"ל שמפניה
לקישוט-
קליפת אשכולית
אופן ההכנה:
- מערבבים את כל המרכיבים מלבד השמפניה בכוס עם קרח, ומוזגים לכוס שמפניה.
- מוסיפים פנימה את השמפניה, ומקשטים בקליפת אשכולית.
