מחקר: הסטודנט הישראלי מעתיק יותר ומלשין פחות
מחקר שהשווה בין סטודנטים ישראלים לאמריקנים מצא כי מחצית מהסטודנטים הישראלים הודו בהעתקה במבחנים לעומת 32 אחוזים בקרב הסטודנטים האמריקנים. למרבה הפליאה, הנטייה לרמות לא גדלה דווקא בשיעורים שבהם נעזרים במחשב מהבית
במחקר השתתפו 2,357 סטודנטים מישראל ומארה"ב, ומטרתו לבחון יושרה אקדמית של סטודנטים למדעי החברה, תוך השוואה בין קורסים שבהם מתקיימת למידה באופן מסורתי, כשהסטודנטים יושבים בחדר מול המרצה, לבין קורסים מתוקשבים של למידה מרחוק - כל סטודנט נחשף לחומר הנלמד לבד בזמנו החופשי.
במחקר התבררו עד כמה ניכרים הבדלים תרבותיים בין ישראל לארה"ב ביחס הסטודנטים להעתקות במבחנים. בישראל רק שליש (34%) סבורים כי חברם הטוב היה מגנה אותם אם היה נודע לו שהעתיקו במבחן, לעומת 60% מהסטודנטים בארה"ב.
רמת היושרה בארה"ב היא 75 מתוך 100. כ-26 אחוזים מהנבחנים בארה"ב השתמשו בחומר לא מאושר בבחינה לעומת 44 אחוזים בישראל. בנוסף, 32 אחוזים בארה"ב הודו שרימו בדרך כלשהי בבחינה לעומת לא פחות מחמישים אחוזים בישראל.
גם בנוגע לטיפול המוסדות בתופעת ההעתקה קיימים הבדלים בין המדינות. בעוד שבישראל רק כשליש מהסטודנטים (37%) סבורים שייענשו בצורה חמורה אם ייתפסו מעתיקים במהלך בחינה, בארה"ב יותר ממחצית מהסטודנטים סבורים כך.
ניתן היה לצפות שככל שגובר השימוש ברשת האינטרנט ומתרחבת הלמידה מרחוק, כך גדל מגוון ההזדמנויות והאפשרויות לרמות, אך בפועל המחקר מצא כי בקורסים פרונטליים, שבהם יש השפעה רבה יותר של קבוצת השווים (החברים), קיימת פעילות גבוהה יותר של רמייה והעתקה.
עורך המחקר יובב עשת, שזכה בפרס המאמר המצטיין בכנס המתמקד בחינוך מתוקשב בהולנד, ניסה להסביר את הסיבות לקלות שבה סטודנטים בישראל מעתיקים במבחנים. "הדבר הראשון שבדקנו הוא מוטיבציה. ראינו שיש כאלה שבאים ללמוד ויש כאלה שבאים לקבל תואר, והאחוז שלהם גבוה יותר בישראל לעומת ארה"ב". לדבריו, אחוז הסטודנטים המעתיקים בישראל גבוה ב-20% מזה שבארה"ב, ולכך יש כמה סיבות: "הראשונה היא צורת הלמידה. בישראל לא מתחרים מול מי שאיתך בכיתה, אלא מול ממוצע כללי. בארה"ב, על התעודה שלך כתוב 'סיים מקום שני מתוך 200', וגם בראיון העבודה שואלים לאיזה מקום הגעת, ולכן התחרות האישית היא עצומה". הסיבה השנייה לדעתו נעוצה ב"תרבות הסטודנט. בישראל זה נחשב לא לויאלי 'להלשין' על רמאות. בארה"ב זה בכלל לא נחשב הלשנה, אלא דיווח".
הוא הצביע על תרבות ענישה שונה לחלוטין בשתי המדינות. "בישראל הענישה נתונה לשיקול דעתה של ועדת המשמעת של המוסד האקדמי, ונתמכת בתקנון המוסד. היא נעה בין אזהרה או נזיפה, פסילת בחינה, איסור לגשת למועד מסוים, ביטול השתתפות בקורס, והחמור ביותר - הרחקה מהאוניברסיטה לתקופה מוגדרת או לצמיתות – מה שקורה לעתים רחוקות מאוד. בישראל יותר סטודנטים אומרים 'יאללה אני אנסה, מה כבר יעשו לי?' בגלל שהענישה לא דרמטית".
במחקר השתתפו 801 משתתפים משני מוסדות אקדמיים אמריקניים, ו-1,556 משתתפים מארבעה מוסדות אקדמיים בישראל. כשני שלישים (66%) היו נשים ושליש (34%) גברים. הגיל נע בין 17 ל-64. כמחצית מהמשתתפים (47%) היו יהודים, 30% היו נוצרים, ו-23% מוסלמים.
לפנייה לכתב/ת 
