להתנהל כמו אברהם: כך לא תיגררו לחוב

ההיכרות הראשונה שלנו עם אברהם (אברם כפי שמופיע בתחילת הפרשה) מגיעה אלינו כפתיחת דף חדש. אברהם מקבל הנחיה ללכת אל ארץ לא נודעת שם יהפוך לאימפריה, כפי שמתואר בפתחילת הפרשה (פרק יב, פסוק א): וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: אברם מתחיל את מסעו אל ארץ לא נודעת, יחד עם משפחתו ועם לוט.

לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית

אחד היסודות המופיעים כאן לאורך הפרשה הוא היסוד של נקיון כפיים. ניקיון כפיים במובן של האחריות האדם על עצמו ללא תלות באחרים, של ניקיון שבא לידי ביטוי בדברים החדשים הנקיים מהעבר. כבר במסר הראשון של הקב"ה הוא מורה לאברם לעזוב את הרגליו הקודמים וללכת למחוזות אחרים להקים משהו חדש לחלוטין. אברם מגיע למצרים, ושם פרעה מלמד אותו תוכחה על מסר זה, ומבקש ממנו לקיים את דבר ה' ולהיות נקי כפיים ולא לבא ברמזים או בשקרים לבנים – כדי שלא תבוא תקלה על ידו.

אברם מסמל את הקפיטליזם, את העושר הרב שיש לו ואת חוסר התלות שלו בחברה - הוא בעצמו גומל חסד עם החברה והסביבה. כאשר רועי לוט ורועי אברם מגיעים למריבה ביניהם, אברם מעדיף לא להיות החזק והמנצח, אלא המגשר ומבקש מלוט לבחור לעצמו חלקת ארץ שם ישב והוא ישב בחלק השני: וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ: הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה: וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר: וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו: אברם מבקש את הנקיות, את המרחב האישי של כל אחד להתפתח בדרכו, ואולי גם – אברם מבקש לא להיות חייב. לא להיכנס למריבה שתביא צד אחד להיות חייב לצד אחר.

(צילום: shutterstock)

גישה זו נמצאת באופן מובהק בסיפור מלחמת 4 המלכים ב-5 המלכים בו אברם מנצח בקרב הגדול, כאשר במפגש שלו עם מלך סדום הוא מקבל הצעה, אך דוחה אותה על הסף בטוענה של "לא מעוניין להיות חייב לאיש". וכפי המתואר: וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם. אברם לא מוכן להיות חייב למלך סדום. אברם מלמד אותנו יסוד מאד חשוב בהתנהלות מול אנשים, גם בהתייחסות כללית לאנשים, אך כאשר מדובר בכלכלה ובכסף – הלקח חשוב יותר.

כאשר אדם לוקח הלוואה מכל גורם שהוא – בנק, חברים, משפחה, מקום עבודה – הוא בעצם משעבד את עצמו למלווה. ועל זה נאמר בספר משלי (פרק כב) "עבד לווה לאיש מלווה". השיעבוד אינו פיזי כעבד, אך השיעבוד הינו בעיקר נפשי. כאשר יש לאדם חוב כלפי אדם או גורם אחר, הוא מאבד חלק גדול מעצמאותו.

כאשר אנו בוחנים את המושג ה"מפתה" – עצמאות כלכלית, שייתכן ונשמע כמו אותם אנשים אמידים שיש להם לכאורה כל מה שהם רוצים, המציאות אינה כך. עצמאות כלכלית היא המקום שבו האדם תלוי ועומד רק על עצמו ולא באחרים. זוהי העצמאות. לכן, ככלל – אם יש לאדם חוב, כל שקל פנוי שיש לו – צריך לשים בצד לטובת סגירת החוב. לא להישאר חייב הוא יסוד חשוב מאוד בהתנהלות כלכלית נכונה.

כולנו רוצים עצמאות כלכלית, אך האם אנחנו פועלים שכך יהיה? האם אנחנו באמת מחשבים שכל שקל פנוי אנחנו סוגרים איתו חוב? אם לא, אברם מזכיר לנו שלעצמאות כלכלית יש יתרון מאד גדול של עוצמה, בחירה, הגשמת חזון. החוב אינו כורח המציאות. הוא תוצר של החלטות שלנו. ואת זה ניתן לשנות.

הכותב הוא מנהל מחוז מרכז והדרום בארגון פעמונים