עונת יובש
הבצורת שעוברת על מכבי ת"א היא רק סימפטום למשבר במועדון, שמתבטא בניהול, בחדר ההלבשה ובצרות מכל כיוון. אין מבוגר אחראי או מנהיג בין השחקנים, גולדהאר כלל לא מגיע לישראל ואפילו ג'ורדי קרויף הוא כבר לא קונצנזוס
מתכונת השלט הרחוק, ההתקשרות דרך מיילים שהרתיחה לא אחת את המנהל המקצועי ג'ורדי קרויף, פעלה היטב במכבי ת"א עד לשנה שעברה. אלא שהשנה העסק מתנהל ללא מנהל משמרת, ונראה כי המניות נמצאות בקו ירידה מתמשך.
זה מתבטא בכל היבט, עוד לפני שמגיעים לעניין המקצועי עליו נדבר בהרחבה. כל מה שהצליחו במכבי לסנן בשנים האחרונות, חזר ובגדול. אפשר לקחת כדוגמה את הדלפת האסיפה הסוערת הראשונה של קרויף אחרי ההפסד לזניט. היא עדיין לא נשכחה, ועד היום ההולנדי מחפש מי עמד מאחורי המהלך.
גם שמות כל שחקני החיזוק (למעט סקריונה ופיליפנקה) זלגו לתקשורת. מעבר לכך, אין למכבי מנהיג בחדר ההלבשה, כמו ערן זהבי, שרן ייני, וינסנט אניימה או קרלוס גרסיה בעבר.
לצד זאת, האוהדים שזזו הצידה בשנים האחרונות חזרו לעניינים. אתמול בקריית-שלום הם אף התעמתו עם חלק מהשחקנים, במיוחד עם נוסא איגיבור אותו סימנו. שלושה מהאוהדים שנתפסו כשהם משתמשים באמצעי פירוטכניקה באלקמאר הורחקו עד סוף העונה, וכשאופ"א תפסוק עונש לקבוצה, ישקול המועדון המשך הליכים משפטיים על מנת לתבוע נזקים.
פתיחה חלשה
וכמובן, ישנה הנקודה המרכזית. אחרי רבע עונה, מכבי כבר בפיגור של חמש נקודות מבאר-שבע. היא איבדה עשר נקודות, הפתיחה החלשה בעידן קרויף, ולא הצליחה לנצח אף אחת מקבוצות הצמרת: הפסדים לבאר-שבע ולמכבי חיפה, תוצאות תיקו מול בית"ר ירושלים ומכבי פ"ת, והיא עוד אירחה שלושה מהמשחקים הללו.
גם באירופה המצב לא מזהיר. בבית עביר במיוחד, מכבי ניצחה רק במשחק אחד מארבעה. ומעל הכל מרחפת הבצורת של ארבעת המשחקים האחרונים, שאת העוצמה שלה אפשר לראות בנתונים המצורפים.
המדיניות של לגיון זרים בלבד, בצוות הניהולי והמקצועי, התנפצה לאנשי מכבי בפנים בשנה וחצי האחרונה, וזה בולט על רקע העובדה שהמערכת התחרותית האמיתית הראשונה שנוצרה בארץ בעידן קרויף פועלת על טהרת הישראלים: בעלים (אלונה ברקת), מנכ"ל (אסי רחמים) ומאמן (ברק בכר) שהצליח לדייק בשישה זרים. ועוד אין לו את ה"שם פותח הדלתות" של קרויף, שאמור היה להיות היתרון של ההולנדי, שדווקא מפספס באחוזים גבוהים בכל הקשור לזרים.
מי אחראי פה?
מאז העזיבה של המנכ"ל מרטין ביין לטובת הפרמייר-ליג, שהייתה ידועה מראש ויצאה לפועל לפני מספר חודשים, מכבי מתנהלת הכי רחוק מהניהול האירופי אליו חתרה. לג'ק אנגלידיס ולביין הייתה השפעה מכרעת בנקודות ציון ניהוליות, אבל למרות העזרה החברית הנקודתית של אנגלידיס כיום אין במועדון מי שממלא את התפקיד.
גולדהאר לא הגיע בעונה שעברה ובנוכחית לאף אחד ממשחקי הקבוצה. הוא מתעדכן מדי יום במיילים, אבל הנוכחות שלו כלל לא קיימת. תוסיפו לכך את ההתניידות המאסיבית של ג'ורדי קרויף לחו"ל, ותגלו שקריית-שלום הפך למתחם בלי נוכחות סמכותית.
זהבי עצמו העיד בסיום העונה שעברה כי אחת הסיבות לאובדן האליפות הייתה ההיעדרויות של קרויף, והפעם אין אפילו מנכ"ל או נציג בעלים בסביבה.
תחושת מיצוי?
השם שחוזר ועולה הוא של קרויף. ללא ספק, ההולנדי הוא אבי המהפכה במכבי. הוא הכניס למועדון סטנדרטים חדשים, סגר את קריית-שלום לתקשורת והוביל את הקבוצה לשלוש אליפויות, שלב הבתים בליגת האלופות ולשלב הנוקאאוט בליגה האירופית.
אלא ששחקנים בקבוצה מעידים כי קיימת אצלו תחושת מיצוי בעונת החוזה האחרונה שלו. קרויף שקל לעזוב כבר בקיץ האחרון, ולא ממש שידר על אותו הקו עם גולדהאר בעסקאות שרצה ולא קיבל כמו ארון שונפלד, טאלב טואטחה או זהבי, ונשאר באופן תדיר על הקו לאירופה.
לצד העבודה במכבי, קרויף ירש את כתיבת הטור השבועי של אביו ב"טלחראף" ההולנדי, עסוק מאוד במתן ראיונות, משווק את ספרו האוטוביוגרפי של אביו ומטפל בעידוד נושא הקרנות החברתיות של המשפחה.
"אני רוצה להגיע לברצלונה", הוא הציב לעצמו רף בשבוע שעבר, אבל מבחינה מקצועית הוא מאבד את הטאץ'. כל הקיץ הוא חיפש חיזוק ראוי להגנה ולא מצא, בעוד בכר, למשל, הביא בסכומים נמוכים יחסית שני אסים בדמות מיגל ויטור ומיהאי קורהוט. זה עוד לפני שדיברנו על אורלנדו סה שהגיע בתמורה ל-750 אלף יורו ושוחרר בחינם לסטנדארד ליאז', או גילי ורמוט שהגיע בתמורה לסכום זהה ושוחרר למכבי חיפה.
השנה, בשל הכסף הגדול שהגיע מהעלייה לצ'מפיונס ועבור זהבי, גולדהאר פתח את הכיס. אבל קרויף לא מסתדר גם עם זרים יקרים יותר. הוא הנחית את וידאר קיארטנסון ב-3.5 מיליון יורו, ובפועל מצא חלוץ שהבקיע שלושה שערי ליגה ונראה רחוק מאוד מהיכולת שלו בשוודיה. סוכנים כבר הסבירו כי בסכומים האלו ניתן היה להביא שחקנים ברמה גבוהה מהליגה הספרדית ולא שחקן מהסגל הרחב של איסלנד.
אוסקר סקריונה מרוויח כמיליון יורו לעונה ועדיין לא נראה טוב, וגם פרדראג ראיקוביץ' נראה לא יציב, ובסרביה טענו כי עשה טעות ענקית שהגיע למכבי. ההברקה היחידה היא חאריס מדוניאנין, אבל מה יגיד קרויף על חוק ששת הזרים שעזר לקדם, כאשר הקבוצה שלו משתמשת רק בחמישה בגלל היכולת הנמוכה של איגור פיליפנקה שלא משחק.
גם בשוק הישראלי לא היו הברקות, ולגיונרים רבים סירבו להגיע. השחרור של מהראן ראדי, או ההתבססות על גל אלברמן שנמצא בירידה, בדומה לאיתן טיבי, הראו היעדר חשיבה לטווח ארוך.
שני חדרי ההלבשה
במכבי התגאו בשנים האחרונות ביכולת של אנשי המועדון לנהל טאלנטים לאור הרוטציה. אלא שהשנה נוצרו שני חדרי הלבשה במכבי, של כאלו שמקבלים קרדיט מול הממורמרים.
יוסי בניון אמנם משדר עסקים כרגיל, אבל גם הוא לא האמין שיהיה עוד שחקן רוטציה. המעמד של ברק יצחקי ועדן בן-בסט ירוד. יובל שפונגין מבין שהוא לא חלק מהמועדון. דור מיכה לא נספר עד לפני שני מחזורים, ורק עכשיו מנסה לחזור ולעזור. השחקנים הבכירים מדברים בינם לבין עצמם, והם בעיקר חסרי אונים בגלל היעדר ההזדמנויות.
גם סדרת החינוך שניסה שוטה ארבלדזה להעביר לטל בן-חיים החלוץ לא הצליחה. הוא חזר ממנה חלוד מאוד, חסר ביטחון, ובעיקר - עם בטן מלאה על המאמן שלא נתן לו קרדיט במשחקי המאני-טיים.
ארבלדזה לא מאמין ברוטציה, כאמור. יש לו הרכב די ברור, עם שינויים קוסמטיים. אבל הוא לא מצליח לנהל את הסגל, להעניק לשחקנים מנוחה כשצריך כדי לתת דקות לאחרים בסגל הרחב. השחקנים עדיין לא התחברו אליו, וישנן ביקורות במועדון על ניהול משחק קלוקל ולא מובן שלו.
לצד זאת קיימת תחושה שצעירים כמו אליאל פרץ או דור פרץ הועלמו לחלוטין. הדוגמה של מיכאל אוחנה ושגיב יחזקאל ממחישה את ההבדל בין מכבי ת"א לבאר-שבע. בעוד אוחנה הפך לשחקן הרכב בדרום, יחזקאל לא מקבל קרדיט בכלל והפך מתוסכל ביותר.
גורם בכיר בקבוצה לא אהב לשמוע על התסכול: "יש פה שחקנים שאולי חושבים שהם מסי. חסר לנו זהבי, זה השינוי הגדול, אין היום מי שייקח את האחריות שלו. מאז הדרבי הם בירידה גדולה".
מתגעגעים לבית
וכן, יש עוד אלמנט שאי-אפשר להתעלם ממנו. מכבי לא תוכל לשחק במבצר שלה, בלומפילד, בשלוש השנים הקרובות. האוהדים נודדים בפקקי ענק לנתניה, ורבים מצביעים ברגליים. סביב הקבוצה כבר החל לחץ גדול להעביר את המשחקים בעונה הבאה לאצטדיון ר"ג.
אבל השורה התחתונה היא מה שומעים מהיציע, ולא איפה הוא ממוקם. ובמשחקים האחרונים שריקות הבוז חזרו בגדול. וזה אומר הכל.
לפנייה לכתב/ת 
