המהנדסות מדברות: "הרווחתי פחות מגבר רק כי אני אישה"
מתוך 4,000 חברים באיגוד המהנדסים, רק 20% מהם נשים. המהנדסות טוענות כי ישנם קשיים מיוחדים בענף: "לעתים צריך ללוות עבודות באמצע הלילה". ומסבירות כיצד ניתן למשוך יותר נשים לתחום: "יש לעודד בנות ללימודים טכנולוגיים כבר ברמת התיכון. להראות את הצמיחה והפיתוח שקיימים בארץ ולתת לבנות את ההרגשה שהן יכולות להיות חלק מזה"
באיגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות חברים כ-4,000 מהנדסים, אך רק 20% מהן נשים. ולפי בדיקה שערך השנה משרד האוצר, הדבר לא הולך להשתנות: מספר הסטודנטיות לתואר ראשון במקצועות ריאליים, דוגמת הנדסה ומתמטיקה, עומד על כ-30% ולא השתנה ב-20 השנים האחרונות. זאת למרות שסטודנטיות מהוות למעלה ממחצית הסטודנטים לתואר ראשון.
כתבות נוספות בערוץ הקריירה
קללת הקניונים של ב"ש? "עסקים קורסים"
שקר העבודה בעגלות: "לא מגרדים את ה-1,000 דולר בחודש"
מוסכניקים, לא מה שחשבתם: מחשב ולא גריז
בסימה מג'אלי מזאווי, שותפה בכירה בחברת ארם מהנדסים וחברה בפורום המהנדסות של איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות, מספרת כי עצם הבחירה שלה בתחום ההנדסה הייתה מעשה חריג: "אני מגיעה מהמגזר הערבי, שם זה פחות מקובל. נשים הולכות ללמוד מקצועות יותר ביתיים שמאפשרים חיי משפחה. אבל אני גדלתי במשפחה שתמכה בי ובמיוחד אמא שלי, שלימדה אותי שאין גבולות".
.JPG "מקור: משרד האוצר")
לקום בהריון בארבע בבוקר
"רציתי לחפש עבודה באזור המגורים שלי, נצרת, אבל בגלל שאני גם אישה וגם ערביה, לא הצלחתי למצוא עבודה. לכן הלכתי לחברה בתל אביב ועבדתי שם במשך ארבע שנים עם נסיעות ארוכות", מספרת מזאווי, שעובדת כ-17 שנה בענף.
מדוע אין הרבה נשים במקצועות ההנדסה?
"הרבה חברות שלמדו איתי את התואר נשרו מהמקצוע כי מדובר בשעות ארוכות. בנוסף, יש דברים לא סימפטיים. כשהייתי בחודש שביעי הייתי צריכה לנסוע לדרום כדי ללוות פרויקט. יצאתי מהבית בארבע בבוקר. לפעמים צריך לבחון פרויקט בלילה, מה שמצריך לצאת מהבית בעשר בערב ולחזור בארבע בבוקר. בנוסף, בתחילת הקריירה שמעתי הערות שובניסטיות כשישבתי בישיבות".
יחד עם זאת, מזאווי חושבת שהבעיה מתחילה הרבה לפני העבודה: "כנשים, אין לנו מודעות ליכולות שלנו. צריך לעודד ילדות כבר בגיל החטיבה ובתיכון להאמין בעצמן, אנחנו יכולות לבצע כמה דברים בו-זמנית, ונשים נמצאות באותה עמדה של הגברים שכשיש להן יותר יכולות מהם. התחלתי בחברה שהיו בה שלושה שותפים גברים יהודים, התקדמתי וכיום אני שותפה ועובדת איתם בשיתוף פעולה, זה מראה שהכול אפשרי".
.JPG "בסימה מג'אלי מזאווי")
"הרווחתי פחות מגברים באותו המקצוע"
ד"ר גלית אגרנטי, מרצה בכירה בטכניון בהנדסה אזרחית, חברת סגל במכללה להנדסה סמי שמעון ויו"ר תא חומרים באיגוד המהנדסים לבניה ולתשתיות, מספרת: "בשבילי הנדסה היה דבר טבעי, אבא שלי הוא מהנדס אזרחי, וכששאלו אותי איזו הנדסה אפילו לא ידעתי שיש הנדסה אחרת חוץ מבניין".
אגרנטי עובדת למעלה מ-20 שנה כמהנדסת אזרחית. בתיאורה את תחילת הדרך היא מספרת ש"בלימודים תמיד היינו במיעוט, אבל אנחנו הבנות היינו קצת יותר מיוחדות, יותר שקדניות והתבלטנו. כאשר התחלתי לעבוד, העובדה שאני יכולה לשתף ולעבוד בצוות מאוד עזרה לתהליכי העבודה".
למרות זאת, אגרנטי מוסיפה כי לאורך הדרך היו מכשולים: "הרגשתי שקיבלתי פחות כסף מגברים באותו התפקיד ואני חושבת שזה נכון לענף באופן כללי. בתפקידים שנחשבים לגבריים כמו מנהלי ביצוע - נשים מרוויחות פחות, אבל מכיון שזה מקצוע "גברי", המשכורות בו באופן כללי יותר גבוהות".
אגרנטי מתארת כי "מאוד קשה לשלב עבודת ביצוע עם ילדים קטנים. השעות ארוכות, צריך להתחיל מוקדם בבוקר ובערב יש את עבודת המשרד, עובדים גם בימי שישי. הרבה נשים עוברות באיזשהו שלב לניהול פרויקטים וזה בסדר גמור".
יחד עם זאת, אגרנטי מציינת גם את הרתיעה מהמקצוע: "בתפישה שלהן הן עובדות בשטח עם קבלן וזה כבר לא ככה. אני מלמדת גם בפקולטה לאדריכלות וגם בהנדסה ובעוד בהנדסה נשים נמצאות במיעוט, באדריכלות הן הרוב. יש בתחום אינסוף אופציות וכשאני מלמדת סטודנטים אני אוהבת להראות להם שהוא מהנה וכיפי".
.JPG "גלית אגרנטי")
"עולם הבנייה הוא עולם גברי"
עינת רוזן, סמנכ"לית ניהול פרויקטים במשרד פורן שרם, ויו"ר כנס מנהלי פרויקטים באיגוד המהנדסים לבניה ולתשתיות, החלה את דרכה בלימודי י"ג-י"ד כהנדסאית ובהמשך התגייסה והשלימה את לימודי ההנדסה. רוזן שירתה כ-25 שנה בצה"ל והשתחררה בדרגת סגן אלוף. היא ניהלה מיזמי בניה רבים, ובין השאר הייתה אחראית על מעבר צה"ל לנגב - הקמת עיר הבה"דים וקריית ההדרכה.
היא מספרת כי היא לא חשה קושי בעבודה כאישה בתחום, וסבורה שהבעיה נעוצה בכך שהנשים המהנדסות אינן נראות: "נוצר הרושם כאילו אין הרבה נשים במקצוע, אבל זה לא נכון". ולמרות הכל תמיד אפשר לשפר את אחוזי הנשים בעזרת חינוך והכוונה כבר משלב התיכון.
.JPG "עינת רוזן")
לפתוח את הדלתות בכוח
מיכל קרסני, מנכ"לית איגוד המהנדסים לבנייה ולתשתיות למדה מנהל עסקים וניהול פרויקטים, וב-10 השנים האחרונות עבדה עם איגודים מקצועיים. "אני לא מגיעה מהתחום אלא מניהול איגודים, ורואים באופן ברור שהמקצוע הוא מאוד גברי. הבנייה, הנדל"ן, הביצוע והשטח הם עולמות מאוד גבריים. בניהול פרויקטים, הנדסת מים, הנדסת חומרים וקיימות ניתן לראות את הנשים באופן יותר בולט".
קרסני מסבירה: "נשים פחות בשטח, הרבה מאוד בנות מגיעות ללימודי הנדסה והן אלו שמתכננות במשרדים, ולכן הן לא נראות. יש גם עניין של ההתמודדות עם החבר'ה שפוגשים בשטח, ולא תמיד קל לעבוד איתם. כשאת מגיעה לשטח את רואה באתרי הבנייה את הרוב הגברי ואני חושבת שהייתה רתיעה".
.JPG "מיכל קרסני (צילום: רמי חכם)")
יחד עם זאת, קרסני מדגישה כי גם בתחומים שאינם נוגעים באופן ישיר בשטח ניתן להשפיע: "במקרה של עינת רוזן שניהלה את הפרויקט של עיר הבה"דים, הכישורים הנשיים שלה היוו יתרון, לשבת על כל המכרזים והניירת זה פרויקט ענק. אמנם היא לא הייתה בשטח אבל עשתה עבודה שגבר לא היה יכול לעשות".
מה צריך לעשות כדי להביא עוד נשים לתחום?
"צריך לשים את נושא לימודי הנדסה אזרחית כבר בתחום בחירת לימודים באוניברסיטה, וזה מה שפורום מהנדסות באיגוד עושה. יש לעודד בנות ללימודים טכנולוגיים - זה משהו שצריך לבוא כבר ברמת התיכון. להראות את הצמיחה והפיתוח שקיימים בארץ ולתת לבנות את ההרגשה שהן יכולות להיות חלק מזה.
"בנוסף, ברגע שיפתחו את הדלתות, גם אם באופן מאולץ באופן כזה של חיוב נוכחות אישה בוועדות הכנסת או בוועדות בחינה של מכון התקנים - המצב ישתפר, כמו גם כשנושא פערי השכר יעלה - זה יעודד נשים להגיע".
לפנייה לכתב/ת 
