הצילו, הבת שלי מסתגרת בחדר עם החבר שלה!
הילדים שלכם הפכו למתבגרים ופתאום יש להם זוגיות חדשה ואתם כבר לא כל כך מעניינים אותם. איך להתמודד עם הסיטואציה החדשה? ומה הדרך הטובה ביותר שתצליחו לשמור איתם על יחסים טובים, למרות התקופה המאתגרת?
"בננו בן ה-17 מביא כמעט כל ערב את חברתו בת ה-16 אלינו הביתה, הם מסתגרים בחדר שלו במשך שעות עד שעות הלילה המאוחרות, בעיקר בלילות שישי, ואנחנו שומעים משם קולות וצחקוקים ומרגישים די מוטרדים ומובכים מהמתרחש בחדר".
"לבת שלנו בת ה-16.5 יש חבר כבר חצי שנה, שאותו אנחנו מאוד אוהבים. הוא בחור טוב, מדריך בצופים ותלמיד טוב. מפריע לנו שכל הזמן הם מסתגרים בחדר וכמעט שלא רואים אותם בבית. הם אף פעם לא יושבים איתנו בסלון. בנוסף, היא נועלת את החדר שלה מבפנים, דבר שממש לא מקובל עלינו".
אם אתם מכירים תופעות כאלו, זה סימן שהילדים שלכם מתבגרים. ברוכים הבאים למועדון ההורים המוטרדים והנבוכים, המתלבטים לגבי תפקידם כהורים למתבגרים, לגבי הצורך להתערב או להתעלם ממה שקורה שם בחדר מעבר לדלת הנעולה, האם להתעלם, להתערב, לעצור או לאפשר.
להתערב או לא?
הורים למתבגרים מוטרדים באשר להתנהגויות של ילדיהם הקשורות באהבה ובמין. הם תוהים ומתלבטים האם לאפשר לילדים חופש פעולה מלא, לאפשר לילדים לעשות מה שהם רוצים בבית ומחוצה לו. ואם להתערב, כיצד לעשות זאת נכון מבלי לחטוף "מקלחת קרה" ולפגוע ביחסיהם עם המתבגר שגם כך הם מתוחים לעתים.
הורים, זכרו שה"ילד" שלכם הוא כבר לא ילד. אם להודות על האמת, להורים יש צורך בשליטה בילדיהם. העולם שלנו מורכב ומלא בסכנות, וכהורים אנו רוצים לשלוט בילדינו ולנהל אותם, דבר הנובע בעיקר מהעובדה שאיננו סומכים על הילדים שלנו כי הם מספיק בוגרים, חכמים ומבינים וכי הם מסוגלים להתמודד עם סיטואציות מורכבות ומסוכנות בכוחות עצמם.
אולי יעניין אותך גם:
- אולי הילד שלך סובל מחרדת החמצה
- השטויות שאמרו לכם על גידול ילדים
על הורים למתבגרים מוטלת החובה להבין ולקבל את העובדה שהבן או הבת שלהם כבר אינם ילדים קטנים ולא ניתן להתייחס אליהם כאל כאלו. הם מתבגרים והדבר אומר שהם גדלים, צומחים וצועדים במהירות אל תוך עולם המבוגרים, על כל המשתמע מכך.
הבעיה היא שההורים מבוהלים מהתחושה שהשליטה נשמטת מידיהם והקרקע מרגליהם. ולמעשה, לא ניתן באמת לשלוט על אף אדם, ובפרט לא על מתבגרים. כבר בשנים המוקדמות הילדים נאבקים על העצמאות שלהם ונגד הצורך של ההורים לשלוט בהם.
"למה ילד בן 14 צריך חברה?"
"לבן שלי כבר יש חברה", מספר לי אב, "ואני ממש לא אוהב את הרעיון שלילד בגיל 14 כבר יש חברה. לדעתי זה מוקדם מדי והוא יכול לחכות עוד כמה שנים. למה צריך חברה בגיל כזה?". אז זהו אבא יקר, הם לא שואלים אותנו וגם לא מבקשים רשות. הם הולכים אחרי ליבם ועושים כרצונם ואי אפשר למנוע מהם או לאסור עליהם להתאהב ולהתחבר לבן או בת זוג.
אנו חייבים לקבל את העובדה שאין לנו באמת שליטה על הילדים בגילאים אלו. אי אפשר וגם לא כדאי למנוע מהם ליצור קשר זוגי ולממש אותו גם בהיבט הפיזי, ועל ידי כך להיכנס אל תוך עולם המבוגרים ולעשות דברים העלולים לעורר חשש או מבוכה אצל הוריהם. אין ספק שהמעבר מעולם הילדות לעולם המבוגרים כולל בתוכו מסע הרפתקאות של גילוי המיניות והמין, אשר כל מתבגר עובר בדרכו שלו. מסע זה הוא תהליך שנמשך מספר שנים והוא לא מתרחש באופן מיידי. המסע הזה חשוב ומהווה חלק חיוני מהבשלתו של המתבגר והכשרתו לקראת חיים בוגרים ועצמאיים.
כחלק מתהליך המרד, הם בוחרים לבדוק ולהתנסות דווקא באותם דברים האסורים עליהם, מהם ההורים הזהירו אותם. המתבגרים חייבים להתנסות, לטעות וללמוד מהטעויות שלהם עצמם, והם אינם מוכנים לשמוע או ללמוד מניסיונם של ההורים.
איך ההורים צריכים להגיב?
ראשית, כהורים עליכם לפעול מהראש, ולא לתת לרגשות הפחד ולחרדה מאובדן השליטה להפעיל או לנהל אתכם בעת התמודדות עם מצבים ודילמות מסוג זה. בנוסף, חשוב לזכור ולהפנים שהעולם השתנה. כיום הוא פתוח ומתירני הרבה יותר מאשר שהיה כשאנחנו היינו מתבגרים, בדיוק כפי שהוא היה שונה בעת התבגרותנו אנו לעומת עולמם של הורינו.
כפי שמומלץ לעשות במרבית הסוגיות המערבות ילדים, ועל מנת לייצר דיאלוג מוצלח ומתמשך בין ההורה וילדו המתבגר, במטרה ליצור הבנות והסכמות בין הצדדים, מקובל להציב גבולות ולקבוע חוקים. בדרך כלל עושים זאת עם ילדים קטנים, ומומלץ לעשות זאת גם עם ילדים מתבגרים, כאשר התהליך נעשה בצורה של דו שיח מכבד המשלב משא ומתן ויצירת הבנות והסכמות הדדיות תוך גילוי גמישות ופשרה. המטרה בדיאלוג כזה היא הבנת שני הצדדים, הן ההורה והן המתבגר, והבנת צרכיו, רצונותיו ורגשותיו של כל צד מתוך רצון אמיתי להבין, גם אם לא בהכרח מגיעים להסכמות עם דעותיו של האחר. על ההסכמה לבוא ממקום של התחשבות וכבוד הדדי וכן נכונות לוותר ולהתפשר.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
אי אפשר להשתמש בכוח על מנת למנוע מנער בן 17 להסתגר בחדרו. לגבי מתבגר בן 13-14 לעיתים ניתן להחליט על כלל או חוק, לפיו בבית לא נועלים דלתות. אך בהמשך, קיים סיכוי רב שחוק כזה כבר לא יהיה אפקטיבי. כאשר המתבגר הגיע לגיל 17, אין אפשרות לקבוע עבורו מה מותר או אסור לו לעשות בחדר. מן הסתם, הורים לא היו רוצים שהמתבגר יבחר בגן ציבורי או שפת הים כמקום חליפי, והיו מעדיפים שאם המתבגר מקיים יחסים, הם יתקיימו במקום המוגן והבטוח ביותר - הבית.
לפיכך, השאלה המהותית אינה מהו דינו של מתבגר בחדר הסגור, אלא מה נכון ומה לא נכון לומר ולעשות בהקשר לנושא המין בגילאים שונים. הבעיה היא שההורים נבהלים מהתחושה כי השליטה נשמטת מידיהם והקרקע מרגליהם. אך כפי שכבר אמרנו מעלה, לא ניתן באמת לשלוט על אף אדם, ובפרט לא על מתבגרים.
מה הייתם רוצים שהמתבגרים שלכם יחשבו על נושאי אהבה ומין?
הורים, האם שוחחתם עם המתבגרים שלכם על מיניות? האם אתם יודעים מהו היקף הידע שלהם על נושא זה ומהיכן הם קיבלו את המידע שבידיהם? האם המידע שבידיהם נכון ואמין או מעוות ומסולף? במרבית המקרים ניתן לשער כי המידע שבידי הילדים שלכם הינו חלקי מאוד, לא מדויק ולעתים הוא אף מוטעה ומטעה, וככל הנראה רובו הגיע אליהם מחבריהם ומהתקשורת.
על ההורים לזכור כי נושא זה משמעותי וחשוב מדי ואין להשאירו בידיים אחרות כגון בית הספר או חברים. חשוב להבהיר כי הורה לא אמור להעביר לילדו ידע קונקרטי או ללמד אותו איך עושים זאת נכון. תפקידנו כהורים הוא לשוחח עם המתבגרים על האחריות, הזהירות והמשמעויות לטווח ארוך של יחסי המין וקשר זוגי.
המוסר הכפול של ההורים
בימינו, עדיין קיימת נטייה ליצור קשר בין מין ומוסר. מין עדיין נתפס כבלתי מוסרי ומוצגת סביבו גישה שלילית יחד עם חרדה וקשיחות. האם זהו המסר האמיתי לחיים שהורים רוצים להעביר לילדיהם בנושא? אין ספק שהמסרים החינוכיים בנושא המין הם עמוקים ומורכבים. הם קשורים לעולם שלם של ערכים, תרבות, חוקים ונורמות התנהגותיות. העברת מסרים אלו דורשת הכנה ובשלות של ההורה עצמו לפני שהוא ניגש לשוחח עם המתבגר.
למרביתנו יש מוסר כפול ביחס לנושא המין. מצד אחד, זהו חלק טריוויאלי מחיינו ואנו ממצים אותו ונהנים ממנו. מצד שני, אנו מציגים אותו באופן שלילי, מפחידים ומזהירים מפניו ולעתים משמיעים מסרים ועמדות שליליות כלפי נושא המין. חשוב לזכור, כי אחד התפקידים החשובים של ההורה בנושא זה, הוא להזהיר את המתבגר להיות עירני וכן להיזהר ולהישמר מפגיעה פיזית ורגשית, אך חשוב שנעביר למתבגרים מסרים חיוביים, נכונים ואמיתיים בהתאם לגילם וליכולות ההבנה שלהם.
בגילאי 16-17 ניתן לומר: "זהו חלק ממערכת יחסים זוגית רצינית וקבועה, לא כדאי למהר, קודם חשוב לבנות את הקשר, לא להיכנע ללחצים ולחכות עד שמרגישים בוגרים ובשלים לכך. אין שום תחרות ולא צריך להוכיח כלום לאף אחד". זכרו, כי חשוב להתחבר לאותם ערכים משפחתיים, שאתם כהורים רוצים להנחיל לילדיכם, כמו בכל נושא אחר. כדוגמת: אחריות, מחויבות, חופש בחירה, כנות, נאמנות, חברות, אהבה ואמת.
הכי חשוב - התקשורת בין הורים ומתבגרים
יכולת ההורים להתמודד עם נושא רגיש וקריטי זה תלויה בעיקר בשני גורמים - הראשון הוא גישתם של ההורים כלפי מין והשני הוא מיומנויות התקשורת שלהם ויכולתם לקיים שיחה כנה ומשמעותית עם המתבגר שלהם.
להורים בעלי גישה פתוחה וחיובית שסומכים על ילדיהם ומאמינים בהם, יהיה קל ונוח יותר לשוחח על הנושא. להורים כאלו קל יותר להעביר מסרים חיוביים לילדיהם ולשמור על ערוץ תקשורת פתוח המאפשר שיחות אמיתיות. הבעיה היא, כי במקרים רבים, התקשורת בין מתבגרים להוריהם בשלב זה בחיים הינה לקויה ומינימלית, ולעיתים כלל לא קיימת, זאת כאשר התקשורת מבוססת על חשדנות וחוסר אמון הדדי.
מובן כי אם זה המצב בפועל, יש קושי ביצירת דיאלוג והעברת מסרים בין ההורה והילד. מכאן חשיבותה הגבוהה של בנייה וביסוס של מערכת תקשורת טובה, יציבה ופתוחה בין הורה לילדו כבר מגיל צעיר, אם כי בגילאי ההתבגרות היא עשויה להשתנות או להיפגע, לפחות באופן זמני.
להיות הורה רלוונטי
הורים, זכרו כי לא נכון להיגרר למאבקי כוח עם המתבגרים שלכם. אין מקום לאיים ולהעניש או לנקוט בסנקציות ומניפולציות. התנהלות מסוג זה פשוט לא תעבוד. בניגוד להורים, המתבגרים יותר אנרגטיים,יש להם זמן פנוי רב יותר, והם בעלי עקרונות ומוכנים ללכת עד הסוף ולא לוותר במקרים רבים. קונפליקטים לא נפתרים בכוח והורים צריכים ללמוד בעצמם וללמד את הילדים שלהם גישת פתרון קונפליקטים של Win Win על פיה שני הצדדים הולכים אחד לקראת השני, תוך קבלת תחושה שהם לא הפסידו בעימות.
לסיכום, לא קל ולא פשוט להיות הורה למתבגר, בעיקר בתקופה זו כאשר הילדים פתוחים וחשופים למידע אינסופי, בעוד שההורים טרודים, עסוקים, עייפים ומבולבלים. כל הורה חייב לגדול, לצמוח ולהשתנות יחד עם הילד שלו, זאת כדי שהוא יוכל להיות הורה רלוונטי.
תפקידו של ההורה הוא ללמד את הילד שלו, ובעתיד לאפשר לו להיפרד ממנו. לשם כך עליו לשחרר את השליטה בהדרגה ולהעביר אחריות ועצמאות לילד. תהליך זה אינו קל להורים ולעתים אף מפחיד, אך אם רוצים לגדל ילד עצמאי, חזק ובטוח שמאמין בעצמו ומוכן להתנסות ולקחת סיכונים בחייו, זו היא הדרך היחידה.
הכותב
הוא מאמן משפחתי ואישי, בוגר מכון אדלר
עד כמה אתם רוצים לדעת מה קורה בחיי ילדכם? האם לגיטימי להציץ מדי פעם בווטסאפ שלהם? צפו בראיון באולפן:
לפנייה לכתב/ת 
