בין שני עולמות
מי שחושב שקבוצות ישראליות שמשחקות באירופה שמות את הליגה בסדר עדיפות נמוך, או מגיעות עייפות אליה, טועה. רוב המאמנים פוטרו עד היום בגלל הפסדים בליגה, לא בגלל הפסדים באירופה
ראשל"צ ניצחה בפינלנד וניצחה בבית את אלופת רומניה. בליגה, היא הפסידה להפועל ת"א ולקריית-גת וניצלה מהפסד בית לגלבוע/גליל. מכבי ת"א ניצחה את גלאטסראיי וז'לגיריס, נחלצה בנס מהפסד לנהריה והתקשתה באשדוד. יכול להיות שהליגה שלנו יותר קשה מאירופה?
מי שחושב שקבוצות ישראליות שמשחקות באירופה, שמות את הליגה בסדר עדיפות נמוך, או מגיעות עייפות למשחקי ליגה, טועה. קבוצה שמשחקת שני משחקים בשבוע, מגיעה באותה מידת עייפות לשני המשחקים ונזכרת בעייפות כאשר היא מפסידה.
רוב המאמנים פוטרו עד היום בגלל הפסדים בליגה, לא בגלל הפסדים באירופה. תשאלו את גיא גודס ושרון דרוקר. לא מפטרים מאמן בגלל הפסד לריאל מדריד, אבל על הפסד לאשדוד או לקריית-גת אין מחילה.
הכדורסל באירופה ברמה גבוהה יותר מהליגה שלנו. אז מדוע קבוצות שמצליחות באירופה מתקשות בליגה?
היתרון המקומי
מי שסוגרים, לדעתי, את פערי האיכות בין הקבוצות הישראליות לאירופיות הם המאמנים הישראלים. על הנייר, פער האיכות בין ירושלים לגלבוע/גליל הוא 15 נקודות. נהריה עדיפה על גלבוע ב-7-6 נקודות. הכל בתיאוריה, כמובן. את הפער סוגר אריאל בית-הלחמי בהכנה יסודית. הפער בין ירושלים לחולון הוא 10-8 נקודות. במשחק בית של חולון, יורד הפער ל-5-4 נקודות. מי שאחראי לסגירת הפער הוא דן שמיר.
דן שמיר ואריאל בית-הלחמי הם לא מאמנים טובים יותר מסימונה פיאניג'אני, אלא שהם באו למשחק נגד ירושלים מוכנים יותר. חולון וגלבוע/גליל התכוננו למשחק נגד ירושלים שבוע שלם. כל שחקן ידע מה הוא עושה ומה היריב שלו עושה, את מי לוחצים, את מי מובילים שמאלה ואת מי ימינה, מתי ועל מי מביאים
שמירה כפולה ומה עושים כשליאור אליהו מקבל את הכדור עם הגב לסל בצד ימין ובצד שמאל.
גם בלי שהייתי באימונים של ירושלים, הם תירגלו בעיקר מה שהם אמורים לעשות, ולא הקדישו יותר משתי דקות ליחזקאל סקוורר. פיאניג'אני התלונן אחרי ההפסד לגלבוע/גליל שהצעירים שלהם שיחקו באגרסיביות מוגזמת. בתרגום לעברית, חואקין שוכמן וזיו בן-צבי פוצצו את הצורה לג'רלס, סטודמאייר ודייסון. הוא צודק, ככה משחקת קבוצה באחת מארבע ההזדמנויות שיש לה בעונה לנצח את הפועל ירושלים ומכבי ת"א.
אילו שמיר היה מעמיד את השחקנים שלו בהגנה נסוגה, נותן לירושלים לשחק חופשי והופך את המשחק לתחרות שלשות, חולון היו חוטפים 30 הפרש. לשמיר היה שבוע להכין את חולון לקראת ירושלים, והלחץ על קרטיס ג'רלס, יותם הלפרין ובר טימור עשה את שלו.
ההבחנה של ג'רלס מדויקת: אנחנו לא מגיעים עם אותה התלהבות כמו היריבות. החדשות הרעות: ישראל היא מדינה קטנה. כשמישהו פותח עסק ומצליח, למחרת פותחים באותו רחוב עוד עשר חנויות דומות. כל מאמני הליגה ראו את ההפסד של ירושלים לגלבוע/גליל ואת הכמעט הפסד לנהריה בארנה, והבינו שכל מי שישחק נגד ירושלים כדורסל פיזי וייתן לה פייט, יסגור פער איכות של 20 נקודות. הפלא ופלא, זה מה שחיכה לירושלים בחולון.
הלפרין, אליהו וטרוויס פיטרסון לא אוהבים שנוגעים בהם. תן ליותם מרווח של מטר וחצי, הוא יקלע ב-55 אחוז. שמור עליו קרוב, האחוזים שלו יירדו ל-30. עד שירושלים לא תוכיח שהיא יודעת לנשוך בחזרה, זה מה שיחכה לה שבוע אחר שבוע. קבוצה שיש לה בעיה בהתקפה נגד אזורית, תיתקל בליגה שלנו בהגנה אזורית בכל משחק.
ברצלונה לא תשמור אזורית, כי מכבי ת"א מתקשה בהתקפה נגד אזורית. הספרדים ישמרו אישית, כי זה מה שהם עושים הכי טוב. באירופה, מכבי ת"א וירושלים הן האנדרדוג, לכן ריאל מדריד ו-ולנסיה מתכוננות למכבי ולירושלים ככה בערך: עוברים באימון על תרגיל או שניים, צופים בווידיאו, ובעיקר מתרגלים מה שהם עצמם אמורים לעשות. ריאל אפילו ויתרו על אימון ערב ביד אליהו.
ההנחה של הפייבוריט היא שאם יבצע ברמה גבוהה את מה שתכנן, רוב הסיכויים שינצח. זו ההזדמנות של האנדרדוג.
השקעה ראויה
מכבי ת"א החתימה כעוזר מאמן שני את טים פנינג, עוזר מאמן וסקאוט אמריקני שעבד עד היום בניו-זילנד. בביצה, איך לומר, ההחתמה התקבלה בזלזול רבתי. מה זה בכלל הכדורסל בניו-זילנד?
אני לא מכיר את פנינג אבל הביאו אותו לעקוב ולנתח וידיאו של הקבוצות היריבות. קשה להעריך כמה נקודות זה שווה במשחק,אבל לפני שאנחנו מבטלים את הכדורסל הניו-זילנדי, כדאי לדעת שהנבחרת שלהם הופיעה בשתי אולימפיאדות ובחמש אליפויות עולם (כולל ארבע האחרונות).
לשם השוואה, ישראל הופיעה באולימפיאדה פעם אחת (1952), ובשתי אליפויות עולם, האחרונה ב-1986 לפני 30 שנה. נכון שמהאזור האוקיאני קל יותר להגיע למעמדים האלה מאשר מהאזור האירופי, אבל מי אנחנו, שזקוקים ל"חוק רוסי" בשביל שילידים ישחקו כמה דקות בליגה, שנזלזל בכדורסל הניו-זילנדי?
למכבי ת"א מצפים ב-11 הימים הקרובים חמישה משחקים. מאמן לא יכול להכין קבוצה באופן יסודי לשלושה משחקים בשבעה ימים. סקאוט טוב שצופה בקבוצות הבאות יכול להביא עוד ניצחון או שניים בעונה.
זה יכול להיות ההבדל בין מקום שמיני – שמשמעותו עלייה לרבע הגמר ביורוליג - לבין מקום תשיעי, ששולח אותך למשחק אחד בשבוע בהרצליה ובקריית-גת. לא שווה השקעה בעוד עוזר מאמן?
פספוסים
לסקאוטים ולמאמנים הישראלים מגיע צל"ש. פעם אחר פעם הם מצליחים למצוא שחקנים מצוינים ובזול, לפעמים אפילו לליגה השנייה בישראל. ג'סטין דנטמון שיחק ב-2009 בעפולה. מאז עבר ב-NBA ובכמה קבוצות יורוליג, ולפני שבועיים הגיע ליד אליהו עם גלאטסראיי. בראיינט דנסטון שיחק בבני-השרון ובחולון, לפני שעבר לווארזה ולאולימפיאקוס. קרלון בראון היה מלך הסלים ב-2013/14 בפחות מ-100,000 דולר, והלך לליגה הגרמנית.
קשה להחזיק שחקנים כאלה יותר מעונה אחת מוצלחת, כי הם נחטפים לקבוצות בעלות תקציב גבוה באירופה. אבל איך זה שמכבי ת"א וירושלים, שמשלמות לא מעט, מפספסות שחקנים שמסתובבים מתחת לאף?
לפנייה לכתב/ת 
