טראמפ וישראל: הרבה הבטחות, חידה גדולה
דונלד טראמפ הצהיר שיעביר את השגרירות לירושלים, יכיר בסיפוח התנחלויות ויבטל את ההסכם עם איראן. ויש לו גם כוורת חלומית בראות הימין הישראלי. ובכל זאת, "בלתי צפוי" הוא ביטוי המפתח
ישראלים בכירים שמכירים את היטב את נשיא ארה"ב החדש שנבחר הלילה (בין שלישי לרביעי) דונלד טראמפ אומרים שהאיש הוא פרו-ישראלי מובהק. הוא מכיר בעיקר את עוצמתה הכלכלית של ישראל ומקושר לאנשי עסקים ישראליים - בעיקר מתחום הנדל"ן. יש להניח שכאשר יישב בבית הלבן, הנשיא טראמפ יגלה יחס אוהד ביותר וישמש בעל ברית בפועל מהמעלה הראשונה לכל יוזמה וכל פעילות ישראלית, בתחום הביטחוני, הכלכלי או המדיני. שונה במובהק מהנשיא היוצא ברק אובמה.
טראמפ מוקף ביהודים רבים, והרבה מחבריו האישיים הם יהודים. אולי הקרוב ביותר הוא חתנו ג'ארד קושנר, בעלה של בתו איוונקה, שאמור למלא תפקיד חשוב מאוד בקשר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. לקושנר, שצפוי להפוך לאיש מפתח בממשל, קשר אישי הדוק עם השגריר בוושינגטון רון דרמר. אביו של קושנר, יזם הנדל"ן צ'ארלי קושנר שישב בכלא על ניסיון סחיטה, הוא חבר קרוב של נתניהו מהימים ששימש שגריר ישראל באו"ם.
מנגד, בהתחשב ברקורד העסקי שלו, טראמפ נוטה להסתכסך עם שותפיו וידוע בהתנהגות האימפולסיבית שלו. ולכן יש המעריכים שבצד החיבה האדירה, אין לשלול תרחיש שבו טראמפ ישתמש בישראל כמטבע שאיתו ישלם בזירות אחרות – למשל מול רוסיה.
בירושלים יש מי שחוששים שטראמפ הבלתי צפוי "יתהפך" על ישראל ברגעים קריטיים, ונזכרים בהתבטאות האומללה שלו על כך שמדינות יצטרכו לשלם על הסיוע הביטחוני שהן מקבלות, כולל ישראל. טראמפ אמנם חזר בו מההתבטאות הזו בנוגע לישראל – אך בירושלים ללא ספק נדלקו נורות אדומות.
איש אינו משלה את עצמו שהבטחותיהם של טראמפ ושל יועציו במהלך הקמפיין שוות יותר מקליפת השום. אחת מהן היא ההבטחה להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים. והיו גם ההצהרות על ביטול ההסכם עם איראן, הגדלת הסיוע הביטחוני, הכרה בסיפוח ההתנחלויות והמשך הבנייה ועוד ועוד. סביר להניח שטראמפ יישר קו עם הממשלים הרפובליקניים ולא יראה בהתנחלויות דבר לגיטימי. עם זאת, סביר שממשל טראמפ לא ימהר לגנות את ישראל על בנייה בהתנחלויות כל יום שני וחמישי כמו בימי אובמה.
סביר להניח שטראמפ לא יעסוק בתהליך השלום אלא יתמקד יותר בהיבטים הכלכליים של יחסי החוץ האמריקניים. העדיפות הראשונה שלו תהיה לתקן את הסכמי הסחר עם סין ואמריקה הלטינית. אבל ישנה גם אפשרות, לאור התבטאויות מהעבר – שבנושא המו"מ עם הפלסטינים ינסה טראמפ ללכת בגישה של "הכול או כלום". ייתכן שהוא יציע עסקה לצדדים ברוח הצהרותיו ("תנו לי חצי שנה ואני פותר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני").
קשה מאוד להעריך כיצד ינהג טראמפ בטיפול במשברים קטנים כמו הסלמה ביטחונית במזרח התיכון. על אף החיבה שלו לישראל – אין לשלול גם נזיפות בישראל סביב תקריות ביטחוניות וטענות על שימוש מופרז בכוח, בסגנון האצבע המאיימת של ג'ורג' בוש כאשר ראש הממשלה אריאל שרון הטיל מצור על לשכתו של ערפאת במוקטעה ברמאללה.
אם הפרסומים על הכוורת המתוכננת של טראמפ נכונים – הרי שבימין הישראלי יכולים לפתוח בקבוקי שמפניה. אחד המועמדים לתפקיד מזכיר המדינה של טראמפ, ניוט גינגריץ', אמר בעבר שלא קיים עם פלסטיני. מועמד אחר לתפקיד מזכיר המדינה, ג'ון בולטון, התנגד להסכם עם איראן ותמך בתקיפה צבאית נגדה. אם רודי ג'וליאני, שזכור היטב במסעות ההזדהות שלו עם ישראל כראש עיריית ניו יורק בתקופת פיגועי ההתאבדות, ימונה למזכיר ההגנה – הרי שבפנטגון יישב אחד מגדולי ידידי ישראל אי פעם.
בסך הכול טראמפ הוא חידה גדולה, ובישראל לא אוהבים חידות וממש לא אוהבים הפתעות. דיוויד פרידמן, יועצו של דונלד טראמפ לענייני יישראל שמוזכר כמועמד לשגריר, ניסה להרגיע ואמר במהלך הקמפיין שטראמפ יהיה נשיא מצוין עבורנו וכי בבית הלבן יישב מעתה חבר טוב מאוד של ישראל. בשנה הבאה בירושלים?
לפנייה לכתב/ת 
