מי הבא בתור? הטראמפיסטים של אירופה על הגל
אחרי שטראמפ הדהים את אמריקה וה"ברקזיט" טלטל את בריטניה, השחקנים שנחשבו קיצוניים בפוליטיקה של מדינות כמו צרפת, גרמניה, ספרד ואיטליה מבינים שהכל אפשרי. "הפוליטיקה כבר לא תהיה אותו דבר"
בשלהי חודש מאי, כשהאפשרות שדונלד טראמפ ינצח בבחירות לנשיאות ארצות הברית נראתה קלושה במיוחד, פרסם פקיד בכיר באיחוד האירופי ציוץ שכעת מתברר כנבואת זעם. לפני כינוס ועידת ה-G7 בטוקיו, הוא הזהיר מפני תסריט אימים מבחינתו: "תארו לכם שבמקום ברק אובמה, פרנסואה הולנד, דיוויד קמרון ומתאו רנצי - בשנים הבאות יתכנסו כאן דונלד טראמפ, מרין לה פן, בוריס ג'ונסון ובפה גרילו".
כחודש לאחר שפורסם הציוץ של מרטין סלמייר, אחד מבכירי האיחוד האירופי, זעזעו תוצאות משאל העם הבריטי את העולם - כשקבעו נחרצות כי ברצונם לפרוש מהאיחוד. קמרון הודיע על התפטרותו ובוריס ג'ונסון מונה לשר החוץ. כעת, עם ניצחונו של טראמפ על פני יריבתו הדמוקרטית, הגל של פוליטיקאים שמכונים פופוליסטים, שנראה אך לפני חודשים משונה או דמיוני - הופך למציאות. ההשלכות האפשריות על הנוף הפוליטי באירופה - עצומות לפיכך.
השיעורים הללו לא נעלמים מעיניהם של ראשי המפלגות האירופיות. מבחינתם, ניצחונו של טראמפ הוא מהלומה בזרם המרכזי של הפוליטיקה. "הפוליטיקה כבר לא תהיה אותו דבר", אמר חירט וילדרס ממפלגת החירות ההולנדית, בצדה הימני קיצוני של המפה. "מה שקרה באמריקה יכול לקרות גם באירופה, גם בהולנד".
ז'אן מרי לה פן, מייסד מפלגת הימין הקיצוני בצרפת, הסכים עם קביעה זו. "היום זו ארה"ב, מחר זו צרפת" - כך צייץ בטוויטר.
דניאלה שוורצר, מנהלת אגף המחקר במועצה הגרמנית ליחסי חוץ (DGAP), אמרה כי הטקטיקות של טראמפ, שנלחם במתנגדיו ובתקשורת באגרופים חשופים, מהוות מודל למפלגות פופוליסטיות באירופה. לדבריה, "ניפוץ הטאבו נשבר, הקצנת הקונפליקט הפוליטי, התוקפנות שהיינו עדים לה מצדו של טראמפ - כל אלה יכולים להרחיב את המושגים בתרבות הפוליטית שלנו".
בתחילת החודש הבא יבחרו האוסטרים נשיא משלהם - ואחד המתמודדים בבחירות הוא נורברט הופר. לראשונה מאז אירופה של 1945, יש סיכוי שנציג הימין הקיצוני ייבחר. באותו יום ייערך באיטליה משאל עם על רפורמה חוקתית, שמסכן את עתידו של ראש הממשלה, רנצי, ואף עלול להפר את הסדר הפוליטי באיטליה ולקרב את התנועה הקיצונית שמוביל גרילו לכס השלטון. "תם עידן", הוא הסביר, והצביע על "הדמגוגים האמיתיים: עיתונאים, אינטלקטואלים, אשר דבקים בעולם שהיה ואיננו עוד".
אנשי ימין לאומניים כבר פעילים בממשלות בפולין ובהונגריה. ואילו במערב אירופה הסבירות שדמות כמו זו של טראמפ תעלה לשלטון, נראית נמוכה לעת עתה. בדמוקרטיות הפרלמנטריות באירופה, מפלגות מסורתיות מצד ימין ועל השמאל הצליחו להותיר את היריבות ההיסטורית בצד ועשו יד אחת כדי למנוע את חדירת הפופוליסטים למערכת.
מפלגות בממשלה? זה לחלשים
טינה פורדהאם, אנליסטית פוליטית ממכון המחקר CITI, הסבירה כי השיעור שניתן ללמוד מההצבעה על ה"ברקזיט" הוא כי מפלגות לא נדרשות לפעול מתוך ממשלות כדי להכריע עימותים פוליטיים. היא הדגימה זאת באמצעות המפלגה העצמאית בבריטניה, שיצאה נגד החבירה לאיחוד האירופי - בעזרת מושב אחד בלבד בפרלמנט. "הם לא הצליחו בבחירות אבל הייתה להם השפעה עצומה על הדינמיקה הפוליטית בבריטניה. השילוב בין קמפיין הברקסיט לזה של טראמפ בהחלט שינה את דרך הניהול של מסעות יחסי הציבור".
כוחן העולה של תנועות פוליטיות חדשות מקשה על מפלגות מסורתיות לייצר קואליציות יציבות. בספרד הוחזר לשלטון מריאנו רחוי לאחר שתי מערכות בחירות שבהן הפסיד אך הוא עומד בראש ממשלת מיעוט שתתקשה להעביר ולקדם רפורמות. השבריריות הפוליטית הזו עלולה להתפשט מספרד גם לעבר הולנד - שם מפלגת החירות של וילדרס מתחרה בקרב צמוד עם מפלגתו הליברלית של ראש הממשלה המכהן. גם אם הוא יישאר בראשות השלטון - הוא ייאלץ לחבור לקואליציות שיציבותן אינה גדולה.
בצרפת, שלה משטר נשיאותי, הסיכויים של מרין לה פן, מנהיגת החזית הלאומית הימנית הקיצונית, נראים נמוכים. סביר יותר כי בבחירות ינצח אלן ז'ופה שלו ניסיון פוליטי רב. הוא הביע שאיפות לייצג מנהיגות אחראית, לאחר עשור של אכזבות מפרנסואה הולנד וניקולא סרקוזי.
אבל סימן לכוחה העולה של לה פן ניתן בדמות הסקרים שלפיהם היא תזכה לתמיכה הגדולה ביותר מבין המתמודדים בסיבוב הראשון של הבחירות. גם אם תפסיד בסיבוב השני - עצם ההתמודדות שלה היא בעלת משמעות. היא יכולה לסמן את קו פרשת המים עבור הימין הקיצוני באירופה. בכך תינתן לה במה למלחמתה ברפורמות שמקדם יריבה יחד עם שותפיו השמרנים.
בגרמניה, שבה יגיעו הבוחרים לקלפיות בסתיו הבא, מפלגות ימין קיצוני נאבקו כדי להשיג דריסת רגל בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה נוכח ההיסטוריה האפלה של הנאצים, אבל גם שם המצב משתנה.
רק לפני שלוש שנים קמה שם תנועה שמהווה "אלטרנטיבה נגד המהגרים לגרמניה (AFD)", והפכה לכוח ברמה לאומית. היא מאתגרת את הקנצלרית מרקל ושותפותיה לשלטון. אלה כבר נענשו בבחירות אזוריות נוכח המדיניות של הכנסת מהגרים אשר קידמו יחד עמה.
אם מרקל תודיע על התמודדות נוספת, צפויים הסקרים לנבא לה ניצחון. אבל היא עלולה לקבל לידיה הפעם מדינה מחולקת ורבת שסעים חברתיים. כך שגם בגרמניה ייתכן שתקום ממשלה שתעסוק רבות בקשיי המשילות, כך שייוותר לה פחות זמן לממש את מדיניותה המוצהרת.
לפנייה לכתב/ת 
