אמריקה הלבנה נקמה באמריקה החדשה
אמריקה הלבנה נהרה בהמוניה לקלפיות. חלקים ממנה התקשו לקבל עד כה נשיא שחור. הם לא יכלו לסבול אפשרות שאחריו תגיע לבית הלבן אישה ליברלית, שתמשיך לשמר את כוחם של מהגרים ומיעוטים, היספנים ואפרו-אמריקנים, צעירים ונשים. לחשבון נפש יידרשו בתקשורת ובמפלגות. פרשנות
מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית הייתה הקשה, העכורה, הסוערת וההזויה ביותר בהיסטוריה המודרנית של המדינה. היא חרגה כמעט בכל תחום מהכללים הידועים של מערכת בחירות, הן בשלב הפריימריז בשתי המפלגות והן בשלב ההכרעה הסופי. בסיומה השיג דונלד טראמפ, איש עסקים אמיד, ניצחון מפתיע על הילרי קלינטון, בעלת ניסיון של 30 שנה בפוליטיקה האמריקנית.
הסימנים הראשונים של התוצאה נחשפו כבר בשלב הפריימריז, אולם הם לא זכו לתשומת לב מספקת בחוגים המקצועיים ובשיח הציבורי. ניצחונו של טראמפ סיכל הזדמנות לבחור לראשונה בהיסטוריה אישה לנשיאה, ובמידה רבה הוא מייצג נקמה של אמריקה הלבנה באמריקה החדשה.
לקלינטון היו כל הניסיון והכישורים לכהן כנשיאה. היא הייתה הגברת הראשונה בתקופת כהונתו של בעלה ביל קלינטון בבית הלבן, סנאטורית מטעם מדינת ניו-יורק ושרת חוץ בתקופת כהונתו הראשונה של ברק אובמה. היא רצתה מאוד להיות הנשיאה הראשונה בהיסטוריה האמריקנית.
בפריימריז הרפובליקניים התמודד טראמפ מול לא פחות מ-17 מועמדים, כולל מושלים וסנאטורים ידועים ובעלי הישגים מהשורה הראשונה של מנהיגי המפלגה. הוא נחשב לקוריוז ולמהתלה שלא יצליח לעבור את המשוכה הראשונה. הוא השמיע הצהרות פרובוקטיביות, מעליבות ופוגעניות כלפי היספנים, מוסלמים ונשים, וכן נגד אישים כמו ג'ון מקיין, גיבור מלחמה שהיה מועמד מפלגתו לנשיאות ב-2008. מנהיגי מפלגתו התנערו ממנו, טענו שהוא לא מייצג את ערכי המפלגה ועקרונותיה וחלקם אף הודיעו שלא יצביעו עבורו. אולם הוא צבר כוח וזכה במינוי.
ככל שיכו בו - כן ירבה וכן יפרוץ
טראמפ רץ כאנטי-פוליטיקאי. הוא תקף את המועמדים האחרים ואת הממסד, המושחת לדעתו, ואת התקינות הפוליטית, וכך קלע לדעותיהם של המוני בוחרים שמאסו בממסד ובפוליטיקה של וושינגטון. הם העריכו את נכונותו להגיד את מה שהוא חושב, בניגוד למנהגם של פוליטיקאים ותיקים, ולרוב גם הסכימו עם ביקורתו הבוטה. ראשי המפלגה ניסו לבלום אותו אבל ככל שגברה ביקורתם והסתייגותם, כוחו התעצם. הם לא הבינו שהבוחרים הרפובליקנים מוחים גם נגדם, נגד ממסד המפלגה. ניצחונו בפריימריז בניגוד גמור לעמדות מנהיגי המפלגה, הוא חסר תקדים בהיסטוריה המודרנית של בחירות בארה"ב.
את המערכה העיקרית בין טראמפ לקלינטון אפיינו הכפשות אישיות קשות ושערוריות מחפירות. לרוב עוסקת מערכת הבחירות בעמדות השונות של המתמודדים בתחומי מדיניות חשובים כמו מסים ותקציב, הגירה, בריאות, חינוך, אנרגיה, החזרת נשק, יחסים בין-גזעיים והפלות.
אבל רוב מכריע של העימותים התמקדו באישיות המועמדים. כל צד טען שלשני אין כישורים להיות נשיא. גם זו היא תופעה חסרת תקדים. טראמפ טען שקלינטון אינה אמינה, מושחתת ועבריינית שמקומה מאחורי סורג ובריח. הוא השתמש בחקירה של הבולשת הפדרלית לגבי שימוש שעשתה שלא כחוק בדואר אלקטרוני פרטי ובתרומות מפוקפקות לקרן שלה ושל בעלה, שהיא סייעה להשיגן כאשר כיהנה כשרת החוץ. ראש הבולשת סגר את תיק המיילים, פתח אותו וסגר אותו שוב.
קלינטון האשימה את טראמפ בכך שבמשך שנים ארוכות לא שילם מסים ודרשה שיפרסם את דו"חותיו. בווידאו שהתגלה כמה שבועות לפני הבחירות, הוא התרברב על מעשים שעשויים להתפרש כתקיפות מיניות. בעקבות זאת, לא פחות מ-12 נשים התלוננו על הטרדות מיניות מצדו. כתוצאה מהעימות האישי המכוער, אין פלא שכמעט שני שלישים מהציבור התייחסו בשלילה לשני המועמדים. כרבע מתומכי כל אחת מהמפלגות אמרו שלא יצביעו עבור מועמד/ת מפלגתם. שתי תופעות חסרות תקדים. ביום המבחן, התברר שהעוינות לקלינטון, גם בקרב נשים, גברה על תחושת הגועל מההטרדות של טראמפ.
הקמפיין של הילרי פעל לגיוס אמריקה החדשה וזה של טראמפ לגיוס של אמריקה הלבנה בצירוף פועלים ואזרחים שנמנים עם המעמדות הנמוכים, שפעם היו תומכים קבועים של הדמוקרטים. אמריקה הלבנה של טראמפ גברה על החדשה של אובמה וקלינטון. השחורים הצביעו לקלינטון פחות מאשר לאובמה, חלק מההיספנים שלאור העלבונות שהטיח בהם טראמפ היו אמורים להצביע כאיש אחד עבור קלינטון לא עשו כן. גם הנשים אכזבו את קלינטון. בסקרים נרשם פער גדול לטובתה במגזר הזה. בפועל הוא היה הרבה יותר קטן. לעומתם, אמריקה הלבנה הגיעה בהמוניה לקלפיות. חלקם התקשו לקבל נשיא שחור. הם לא יכלו לסבול שאחריו תבוא נשיאה ליברלית.
התקשורת האמריקנית, הסוקרים ורוב הפרשנים לקו בהבנת התופעה של המחאה ואמריקה הלבנה. הסקרים העניקו יתרון מדומה לקלינטון הן ברמה הארצית והן ברמה המדינתית. כאשר התקשורת פרסמה שקלינטון הובילה ב-4-3% היא הטעתה את צרכניה. טעות הדגימה הסטנדרטית היא בשיעורים האלה ולכן מבחינה סטטיסטית מדובר היה בתיקו. הסקרים חשפו מאבק צמוד ברוב מדינות ההכרעה, אבל הם לא האמינו שרובן ייצבעו עבור טראמפ. במהלך הפריימריז, התקשורת אפשרה לטראמפ לקבוע את סדר היום. גם היא העריכה שמדובר בקוריוז. בשלב המכריע, היא פנתה ברובו נגדו. בוחרי טראמפ ראו בתקשורת ובסקרים חלק אינטגרלי מהממסד, ויתכן שהטעו בכוונה את הסוקרים כדי לנקום בממסד ואילו התקפות התקשורת רק הגבירו את המוטיבציה שלהם להצביע עבור טראמפ.
אפשר להפיק הרבה לקחים ממערכת הבחירות הזו. מנהלי קמפיינים ינתחו את הסיבות לכישלונה של קלינטון ואת אלו שהעניקו לטראמפ את הניצחון. יהיו כאלה שיישמו את הלקחים האלה בבחירות קרובות בדמוקרטיות ליברליות אחרות, כמו בצרפת ובגרמניה. הדמוקרטים יצטרכו לאסוף את השברים ולקבוע איפה טעו. הקואליציה החדשה עדיין קיימת והרפובליקנים יצטרכו לחשוב איך לגייס יותר תמיכה בקרב המיעוטים, בעיקר ההיספנים, שמשקלם בקרב הבוחרים עולה בהתמדה.
הסוקרים יצטרכו למצוא דרך להתגבר על הטעיות של בוחרים ולפענח דפוסי הצבעה של קבוצות מחאה. התקשורת תצטרך לעשות חשבון נפש ולחשוב מדוע המוני בוחרים לא נותנים בה אמון. עכשיו, שהמערכה הסתיימה, טראמפ צריך להוכיח שאכן הוא מסוגל לשלוט ולממש לפחות חלק מההבטחות שפיזר לרוב במהלך הבחירות, ולצמצם אפילו במקצת את השסעים העמוקים שנפערו בחברה האמריקנית ושהוחמרו כתוצאה ממערכת הבחירות.
פרופ' איתן גלבוע הוא מומחה לארה"ב, ראש המרכז לתקשורת בינלאומית וחוקר בכיר במרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.
לפנייה לכתב/ת 
