גבר לבן פריווילגי

אני מודה – את רוב היממה שאחרי הבחירות העברתי בגוגל, בחיפוש אחר משמעות המונח 'גבר לבן פריבילגי'. לא הבנתי למה דונלד טראמפ מכונה כך ואיזו פריביליגיה יש לו, חוץ מלגור במגדל על שמו, שמבחינתי הוא אות ומופת לטעם רע. בסופו של שיטוט הבנתי, שאני מכירה את הגבר הלבן הפריבילגי מהחיים שלי – זה אותו גבר שמחזיק במכונית צעצוע, לובש מותגים, עושה מלא כסף (נדל"ן, אלא מה), יוצא רק עם דוגמניות ובאופן כללי בטוח שכולם חייבים לו.

כשהייתי נשואה הכרתי טראמפים כאלה מרחוק, פה ושם ראיינתי מישהו כזה, חלקם היו נשואים ואת הדוגמניות שלהם הסתירו מהאשה החוקית, אבל הם לא הטרידו את מנוחתי. כשהתגרשתי התחלתי להכיר אותם מקרוב. הגבר הלבן הפריבילגי הישראלי מריח בשר טרי ברגע שהוא יוצא לשוק וחושף ניבים צהובים מצופים חרסינה בוהקת. הוא מרייר על הכיבוש החדש ומשתמש בכל הכריזמה כדי שתהיי שלו – לדייט אחד, שניים, גג ארבעה.

קראו עוד

אל תתני לייאוש לחלחל. אופטימיות זה שם המשחק

רע לך על הנשמה? פשוט תצחקי על זה

נפלתי, בטח שנפלתי. כשאת חדשה ונטולת ניסיון, את מתפתה לגבר כזה, כי נדמה לך שהוא האביר שיציל אותך מרגעי הבדידות וערימות הכביסה בסלון. החברות שלך יכולות להזהיר אותך, כמו שאת תזהירי אחרות בעתיד, אבל זה משחק מכור – את תתמכרי לכוח שיש לו, להשפעה, לשליטה, למעמד – ואז הוא יזרוק אותך. ייעלם. לא תשמעי ממנו. מבחינתו, את כבר לא מעניינת. סחורה משומשת, הוא רוצה מוצר חדש, נוצץ ומבריק, עד להודעה חדשה. הודעה, שכנראה, לא תגיע.

"את יודעת מה הבעיה שלך?" שאל ח', גרוש טרי, "שיש לך יותר מדי מבחר. את לא יותר טובה מאלה שאת מדברת עליהם, גם את מחפשת מישהו יותר חזק ויותר מצליח ממי שהיה לפניו". כשהוא האשים אותי, ח' התכוון אליי ולמין הנשי באופן כללי, ולמרות שרציתי להטיח בפניו שהוא לא מבין כלום ושהוא חדש בקהילה, מיד הבנתי שיש משהו בדבריו. אז לא, אף אחת לא רוצה גבר פריבילגי סקסיסט ושחצן, אבל לפעמים אנחנו נמשכות לעטיפה חיצונית ושוכחות להביט פנימה.

פשוט תקשיבי לאינטואיציה שלך

לפעמים זה בסדר, לעתים זה כל מה שאנחנו צריכות, אבל רק בשביל השעשוע. בשביל הדבר האמיתי אנחנו צריכות לקלף את שכבות השופוני ולהקשיב לאינטואיציה. בכל פעם שאני מקשיבה לאינטואיציה שלי היא מצילה אותי, ובכל פעם שאני עושה לה סימן קטן של תסתלקי אני אוכלת אותה.

זה קרה לי עם גבר מושך ומצליח, שבשניה שנפגשנו – ממש בשניה הראשונה – הבטתי בפניו וידעתי שאני לא צריכה להיות שם. זה מסוג הדברים שאנחנו מרגישות בגוף, ואם היינו מתייחסות לזה כמו למשהו רע שאכלנו, לא היינו מתקרבות ל'דבר' הזה. בדרך כלל אני מקשיבה, אבל הוא היה כריזמטי ואני רציתי להישען על מישהו, והתעלמתי מהסממנים. זה נגמר בכאב בטן.

במהלך שנותיי כגרושה פגשתי עשרות גברים כאלה ונשמרתי מהם, והייתי רוצה להגיד שאף אחד כזה לא יטמון לי פח יותר, אלא שאין לי מושג אם זה נכון. לימדתי את עצמי לזהות את סוג הגברים הזה ולהבין שאם אני בוחרת להיות עם פריבילגי (מכל עדה ובכל גיל) – הוא צפוי להיפרד ממני במפתיע ואולי לבגוד בי, כך שאין לי סיבה להיות מופתעת. לשמחתי, זה (עדיין) לא קרה, ואני מקווה שאקשיב לבטן שלי בכל פעם שהיא תתכווץ, גם אם זה לשבריר שנייה.

על אף שהוא חדש בסצנה, ח' צודק. הרבה גרושות שיצאו ממערכת יחסים ארוכה ומוחלשת, מסתכלות על המין הגברי שמשחר לפתחן ולא מצליחות להחליט - הן רוצות בן זוג, אבל חוששות להיפגע ומוצאות בכל אחד מה לא בסדר. אני מכירה את התכונה הזו, של לפסול על כלום, באמת על כלום. אני אלופה בזה, קיבלתי תואר ומדליות.

בואו נחליט שהשבוע אנחנו מוצאות מה מקסים בכל אחד שנפגוש, כי לפעמים אנחנו כל כך חוששות להיפגע, שאנחנו מחפשות את הדבר הטוב הבא ומאבדות את הדבר הטוב הנמצא.

שלך,

גאיה קורן

מנטורית אני מלכה לשינוי חיובי בחיים, מרצה בחוגי בית וארגונים, עיתונאית בידיעות אחרונות וגרושה באושר