הניצחון של דורון: נשרף כולו, נלחם - והפך לקצין שייטת
רגע אחד במדורת ל"ג בעומר בי"ב הרס לנער המורעל מרעננה את החלום. בשיקום לא הצליח לסובב את הראש או להרים יד, אבל הוא לא ויתר. "גרמתי להם להבין שאין אופציה אחרת", הוא מספר ל-ynet על מאבקו להתגייס. אחרי שנפל מקורס טיס, התחיל מחדש בקומנדו הימי. "לא האמנתי שדורון יגיע לזה", מודה אמו. סיפור אופטימי
דורון היה מורעל מאז שהיה צעיר. לא רק ליחידה מובחרת אחת הוא התקבל - אלא לשתיים. הוא עבר בהצלחה גם גיבוש לקורס טיס וגם לשייטת 13. כמו לא מעט נערים נחושים הוא הגשים את החלום – והחודש גם הפך לקצין. אבל הדרך עד לשם כללה מאבק נדיר בעוצמתו, נגד הסיכויים, אחרי שברגע אחד נראה היה שכל החלומות התנפצו.
זה היה לפני ארבע שנים, כשהנער מרעננה למד בכיתה י"ב. רק שבועות ספורים אחרי שעבר את הגיבושים הקשים לקומנדו הימי ולקורס הטיס, בימים של לימודים לקראת הבגרות במתמטיקה. דורון יצא עם חבריו למדורת ל"ג בעומר. ברגע ששינה את חייו הוא התיז בנזין לתוך המדורה, אך הנוזל הדליק נשפך בשוגג על גופו והבעיר אותו. "מהפופיק עד לקצה הראש הייתי מכוסה בתחבושות, מלבד העיניים שלי", הוא סיפר השבוע ל-ynet.
"לא ראיתי בכלל אז מה יהיה המשך החיים שלי. המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש – הרסתי לעצמי את החיים. אימא שלי עודדה אותי כל הזמן בבית החולים ואמרה לי – הכול זה לטובה. אמרתי 'מי אומר משפט כזה במצב שלי?' למרות הטיפולים הקשים, הצלחתי להחזיק באופטימיות".
הטיפולים שעבר דורון היו מורכבים, מתישים ובעיקר כואבים. הזיהומים הגיעו אפילו לכדי סכנת חיים. "הסיוט היומי הייתה המקלחת – מבחור שהתקבל לטיס ולשייטת הפכתי לאדם שלא יכול להתקלח לבד, וצריך להיעזר בצוות אחים. למישהו שאימא שלו ישנה לידו בבית החולים 24/7 ומשקה אותו בכל פעם שהוא צמא". בזמן שחבריו נבחנו בבגרויות האחרונות והתגייסו לצבא, דורון המשיך בטיפולים ובשיקום. "לא יכולתי להזיז את הידיים, אמרו לי שאולי אצא משם אחרי חצי שנה, אבל נלחמתי יחד עם הצוות הרפואי. המורים שלי מבית ספר ובוחנים של משרד החינוך עזרו לי, הגיעו במיוחד לבית החולים כדי שאוכל להשלים את הבגרויות".
קרם על הצלקות
גם אחרי השחרור, החיים לא חזרו למסלולם. בטח לא למסלול הקרבי. במשך שנה היה דורון סגור בביתו, בגלל איסור הרופאים על חשיפה לשמש: "ואז הודיעו לי בצבא שהפרופיל שלי, כצפוי, ירד ל-24, שזה אומר שלא אתגייס בכלל. זו הייתה מכה חזקה בבטן כי היה חשוב לי להתגייס כלוחם.
"בשנה הזו עשיתי בינתיים פסיכומטרי, ראיתי איך הזמן רץ ולא ויתרתי – הגשתי ערעורים לוועדות של הצבא כדי להעלות פרופיל. המשכתי להילחם גם כשאמרו לי שרק הסכימו לגייס אותי כמתנדב בתפקיד עורפי. נלחמתי מולם עד הסוף כדי להגיע הכי גבוה שאפשר. בשלוש הוועדות שעברתי גרמתי להם להבין שאין להם אופציה אחרת. התקופה בבית החולים הוכיחה לי שאפשר להשיג הכול כשיש כוח רצון".
בזכות העקשנות, הפרופיל של דורון עלה בחזרה ל-97 והוא התגייס לקורס טיס במגמת קרב. אחרי שנה וחודשיים לא עבר את שלב ה"צ'קים" הסופי בגלל רמת טיסה, ושוב מצא עצמו מקריב למען המטרה שהציב לעצמו: "כבר הייתי עם סיכת מפקד מחלקה, אבל נאלצתי לוותר עליה ולהתחיל מסלול מחדש, הפעם בשייטת.
"הודעתי בשייטת מיד שאני רוצה להיות מפקד, ואחרי שנה של פעילות מבצעית מצאתי עצמי כסגן מפקד הצוות, מחליף אותו במשך חודשיים ומפקד על הלוחמים במבצעים מטורפים. באימונים מול השמש הייתי צריך למרוח קרם על הצלקות, וכל פעם סיפרתי לאנשים את הסיפור שלי".
בימים אלה החל סגן דורון את השלב המשלים והייעודי בחיל הים של הכשרת הקצינים, אחרי שהפך למצטיין פלוגתי בקורס שבבה"ד 1. בעוד חודשים ספורים הוא צפוי לפקד על לוחמים כקצין קומנדו.
משפחה קרבית
חלק מחופשותיו המעטות והקצרות של דורון מוקדש לשיחות עידוד עם בני נוער ולהרצאות על מסוגלות בבתי ספר. "הרבה אנשים חשבו שמחלקת הכוויות בבית החולים תהיה התחנה האחרונה שלי והופתעו לשמוע לאן הגעתי. המטרה הבאה שלי היא לחנך ולעצב את הלוחמים הבאים של שייטת 13".
לפביאן, אמו של דורון שמלווה אותו לאורך המאבק בפציעה, יש משפחה קרבית במיוחד. לפני כשנתיים נוספה לדאגותיה פציעתו של האח הגדול, קצין מיחידת מגלן המובחרת, שנפגע ממטעני חבלה בעזה במבצע צוק איתן. הוא התאושש וסייע לדורון להשתקם, כמו אח נוסף במשפחה, המשרת ביחידת הקומנדו של חיל האוויר שלדג.
"התקופה הזו אחרי הפציעה של דורון הפכה לשנה וחצי של סיוט", אמרה האם ל-ynet. "לא האמנו שהוא ייצא מזה. תוך כדי הטיפולים והשיקום דורון עבר את הבגרויות בהצלחה יתרה כשהוא על מורפיום. לא האמנתי שהוא יגיע לאן שהוא הגיע היום. בתקופת השיקום הוא לא יכול היה לסובב את ראשו או להרים את ידו".
מנהל מחלקת הכוויות בבית החולים שיבא בתל השומר, פרופ' יוסי חייק, מזכיר שדורון "נפגע אמנם בשטח קטן יחסית בגופו, בחזה, בפנים ובאוזן, אבל אלו היו מקומות אסטרטגיים ולכן הצריכו טיפול ארוך במטרה להוציא אותו במינימום צלקות כדי למנוע עיוותים, ובכך לאפשר לו להגיע לאן שרצה להגיע. אני שמח שהוא הגיע למקום שאליו שאף, יש לו כנראה תכונות אישיות שתרמו לכך".
כיום, מזכיר מנהל המחלקה, "כמעט ואין זכר לפגיעות שמהן הוא סבל, כולל בפגיעה הקשה באוזן השמאלית שלו. הכוויות ושאיפת העשן יכלו להחמיר את מצבו עד כדי פגיעה בקנה הנשימה ובריאות, אבל כנראה הוא בחור אמיץ, ששיתף איתנו פעולה והביע חיוביות לאורך כל התהליך יחד עם משפחתו. הוא נלחם כדי להגיע להבראה מלאה ולהתגייס".
לפנייה לכתב/ת 
