מתי יהיה טוב?
המצב בעולם כולו רק הולך ומחמיר ולא ברור מה ילד יום. לפי חכמת הקבלה, כל המציאות מובלת אל סוף טוב, אלא שכדי לגלות זאת עלינו לשנות נתיב ולעבור מ"דרך הייסורים" ל"דרך הטוב". הרב ד"ר מיכאל לייטמן מלמד איך בעזרת חכמת הקבלה נהפוך את חיינו להרפתקה מהנה
בשיתוף קבלה לעם
כשמביטים על הכאוס העולמי שנותר גם אחרי הבחירות בארצות הברית, עושה רושם שאנו מתקרבים בצעדי ענק אל הסוף המר. השחיתות בפוליטיקה העולמית מקצינה, הטרור האסלאמי גובר, הסמים, הדיכאון והבדידות משתלטים על חיינו, והאגואיזם ממשיך להחריב כל חלקה טובה במערכות היחסים בינינו. נראה כי אין מנהיג לבירה, ואיש לא מצפה שהנשיא הנבחר יציל את ההידרדרות העולמית.
במבט ראשון הבריאה שלפנינו נראית כקטסטרופה אחת גדולה. לא כך הם פני הדברים. אם נתבונן לעומק במערכת הטבע שסביבנו, נכיר את עצמנו טוב יותר ונגלה את החוק הכללי של הטבע, שפועל ומפתח בשלבים את הבריאה כולה אל סופה הטוב, אל מציאות מושלמת שאין כמותה. נתבונן לדוגמה באילן – סופו להצמיח פירות נאים ומתוקים, אולם כמה מצבים עוברים על הפירות עד שיבשילו ויהיו ראויים למאכל? ואילו טעמים היינו מגלים לו טעמנו מהפירות קודם זמנם?
ככל שהפרי מתוק יותר בסופו, כך הוא מר יותר בשלבי התפתחותו הקודמים. העיקרון שפועל בעולם הצומח מתקיים בכל חלקי הטבע וגם באדם. אין כל הבדל בין המצב השלם והטוב שבסוף התפתחות הדומם, הצומח והחי, לבין הטוב המתגלה בתכלית חיי האדם. השוני היחיד הוא רק בשלבי ההתפתחות. לעגל בן יומו, לדוגמה, יש יותר כוח לעמוד על רגליו וללכת, לעומת תינוק בן יומו המוטל חסר ישע וזקוק לסביבה תומכת שתטפל בו מבוקר עד ערב. אילו לא היינו צופים את סוף ההתפתחות של כל אחד מהם, היינו ודאי מצביעים על התינוק כעל יצור שלעולם לא יצליח להגיע אל תכליתו, ואת העגל היינו מהללים כגיבור גדול.
הפער הזה הוא אחת ההוכחות הבולטות ליחס בין הטוב המוחלט בסוף ההתפתחות, לבין השלבים המרים הקודמים לו. למעשה, הטבע כולו מכוון לעבר הסוף החיובי, והוא אינו לוקח בחשבון את שלבי ההתפתחות הזמניים המתעתעים בנו. ואולם מבלי שנלמד ונכיר את דרכי ההשגחה של הטבע, ללא ספק נטעה לחשוב שהטבע יצא מאיזון, וכי כל מהותו היא להרע לנו. גם אם השתכנענו והסכמנו ששלבי ההכנה וההתפתחות הארוכים והמרים מטרתם להכשיר אותנו לקבל את כל הטוב שאנו מייחלים לו, עדיין בוער בנו הדחף לפסוח מעל מצבי הביניים הלא נעימים, ולהפוך את הדרך להרפתקה מהנה.
שתי דרכים אל הטוב
אל הטוב המוחלט שבטבע אפשר להגיע בשתי דרכים: דרך התקדמות מטוב או דרך התקדמות מרע, "דרך ייסורים" או "דרך תורה". דרך הייסורים היא הדרך המוכרת שאנו פוסעים בה כעת. סדר ההתפתחות ההדרגתי של חיינו, בדרך של סיבה ותוצאה, הכופה עלינו לחוות מצבים כואבים, עד שנגיע להכרה הפשוטה, שכדאי לנו לבחור בטוב ולמאוס ברע. דרך הייסורים אמנם מובילה אל הטוב המוחלט, אלא שהיא ארוכה ומייגעת.
משום כך הוכנה לנו מראש דרך חלופית, נעימה וטובה – דרך התורה והמצוות – מסלול מהיר, שאינו תלוי בזמן והוא נטול ייסורים. בשונה מדרך הייסורים, לא המקל שמכה בנו מאחור מדרבן אותנו להתקדם, אלא הסוכרייה המפתה שמלפנים. על אילו תורה ומצוות מדובר כאן? איך המצוות קשורות אלינו, ובמה הן מסייעות לנו להתקדם אל הטוב המוחלט?
גם חז"ל שואלים זאת באופן ישיר וחד, ואף עונים על השאלה: "מה אכפת לבורא למי ששוחט מהצוואר או למי ששוחט מהעורף? הרי לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות" (בראשית רבה, פמ"ד, פ"א). כשם שצורף יוצר תכשיטים מזהב, כך המצוות – מלשון צוותא, יחדיו – הן תנאים שנועדו לקשר בינינו לאחד. ככל שנתחבר בינינו מעל האהבה העצמית שטבועה בנו מלידה, ונצרף את הלבבות שלנו ללב אחד – או לפי חכמת הקבלה, "נקיים מצוות" – כך יתגלה הטוב המוחלט, הכוח הכללי של הטבע.
התועלת מ"דרך התורה" היא כפולה: גם נחסוך את הצרות והמכות שידחפו אותנו להתפתח ב"דרך הייסורים", וגם נרוויח זמן בדומה לאינקובטור, אשר בעזרתו אנחנו יכולים להתערב בחוקי הטבע ולזרז את פעולתם לטובה.
תיקון הלב – הרבה מעבר לקיום המעשי של המנהגים
מאז גילוי חכמת הקבלה על ידי אברהם אבינו בבבל העתיקה עם ישראל פעל בדרך התורה וקיים את מצוות אהבת הזולת, הכוללת בתוכה תרי"ג (613) מצוות – תיקונים של היחסים ה"מקולקלים" בינינו. בשלב מסוים העם זנח את תיקון הלב ונותר ממוקד רק בקיום המעשי של תרי"ג המנהגים, לכן "נפל" מאהבת אחים לשנאת חינם שהביאה לחורבן בית המקדש.
"ועתה שים לבך ודע, כי כל המצוות הכתובות בתורה או המקובלות שתיקנו האבות, אף על פי שרובם הם במעשה או בפה, הכול הם כדי לתקן את הלב" (רבי אברהם אבן עזרא, "יסוד מורא").
אמרו גם חז"ל: "לא ניתנו תורה ומצוות, אלא לצרף בהם את ישראל", כלומר "עד שקונה טבע שני המוגדר באהבת זולתו, כלומר, המצווה האחת של 'ואהבת לרעך כמוך', שהיא המטרה הסופית בתורה" ("בעל הסולם", הרב יהודה אשלג, מאמר "מתן תורה").
החל מתקופתו של האר"י הקדוש במאה ה-16 ואילך, קבעו המקובלים כי הדור ראוי לשוב ללמוד את חכמת הקבלה ולשקם את היחסים בין אדם לזולתו – לעסוק בתיקון אותם 613 רצונות "מקולקלים" בעזרת "התורה", המאור המחזיר למוטב.
התורה ניתנה לנו רק לשם בניית קשרים של אהבה מוחלטת, אחרת אין לנו שום שייכות אל הכוח העליון, אל הטוב המוחלט. מאז המאה ה-16 האנושות הלכה והתפתחה, ולכן הוסרו המגבלות על לימוד חכמת הקבלה. כיום החכמה זמינה לכל אדם באשר הוא: חילוני, דתי, יהודי ושאינו יהודי. "מה שנגזר למעלה, שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי, היה לזמן קצוב, עד שתושלם שנת 1490. ומשם ואילך ייקרא דור אחרון, והותרה הגזרה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת 1540, מצווה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים" (רבי אברהם אזולאי, הקדמת ספר "אור החמה", פ"א).
כאשר האדם פועל ולו במקצת בכיוון של אהבת הזולת, הוא מעורר את המאור המחזיר למוטב, ועובר בהדרגה מעולמו הצר ורווי המכאובים לעולם נצחי ומלא כל טוב. כך מתוך הכאוס יכולה לצמוח הרמוניה נפלאה.
מילון מושגים:
אגואיזם – אהבה עצמית
אלטרואיזם – אהבת הזולת
מצווה – תיקון הרצון מאהבה עצמית לאהבת הזולת
תורה – מאור, הכוח הנסתר בטבע שמתקן את הרצון מאהבת עצמית לאהבת הזולת
אדם – הנשמה הכללית הכוללת את כל נשמות בני האדם בכל הזמנים
נשמת האדם – הרצון הכלול מתרי"ג (613) רצונות פרטיים
נשמה שבורה – תרי"ג (613) רצונות המכוונים לטובת האדם בלבד
נשמה מתוקנת – תרי"ג (613) רצונות המתוקנים ומכוונים לטובת הזולת
חכמת הקבלה – השיטה לתיקון נשמת האדם
השגחה – כוח ההתפתחות, התוכנית שלפיה מנוהלת הבריאה
אהבה – נתינה ללא מניע לטובת עצמי
מבוסס על מאמר "מהות הדת ומטרתה
" מאת "בעל הסולם", הרב יהודה אשלג.
הרב ד"ר מיכאל לייטמן עומד בראש תנועת קבלה לעם העולמית, ומדי יום מעניק שיעורי קבלה המשודרים בערוץ 66
ב-HOT ובאתר האינטרנט. התנועה מזמינה את כולם לבוא וללמוד את חכמת החיבור המבוססת על כלל היסוד של העם שלנו, "ואהבת לרעך כמוך". לפרטים על מעגלי שיח חווייתיים ברחבי הארץ ועל מסלולי הלימוד חייגו: 1-700-509-209 או צרו קשר כאן
.
בשיתוף קבלה לעם
לפנייה לכתב/ת 
