המומיות חוזרות לחיים / על נבחרת מצרים
השכנה שלנו מדרום תפגוש ביום ראשון את אברהם גרנט ונבחרת גאנה עם מטרה ברורה: לנצח ולעשות צעד גדול לעבר המונדיאל ברוסיה. אחרי תקופה קשה של השבתת הכדורגל במצרים ואיסור על הקהל להגיע למגרשים, יש להם עכשיו סיבות רבות לאופטימיות
מצרים אירחה את אלג'יריה באיצטדיון נאסר, חודש אחרי שסיימה ב-0:0 בחוץ. 100 אלף צופים מילאו כל פינה באיצטדיון שעות לפני תחילת המשחק, שרו שירים פטריוטיים והתפללו שהנבחרת שלהם תעשה היסטוריה ותעפיל למונדיאל בפעם הראשונה מאז 1934. כבר בדקה הרביעית הבקיע חוסאם חסן לזכות מצרים, וזה הספיק. מצרים ניצחה 0:1 ועלתה לאיטליה 90. את הטירוף שהיה ביציעים בסיום המשחק אני לא יכול לשכוח.
מאז עברו 27 שנים ומצרים, אחת ממדינות הכדורגל המובילות ביבשת אפריקה, נכשלה פעם אחר פעם. שש פעמים ברציפות. נבחרות כמו טוגו, אנגולה וסנגל השתתפו בתקופה הזו בטורניר הגמר של גביע העולם, אבל מצרים נשארה בחוץ.
עכשיו, מאמינים 92 מיליון המצרים, הגיע הזמן שהנבחרת שלהם תחזור סוף-סוף לבמה המרכזית של הכדורגל העולמי, ותשחק במונדיאל ברוסיה ב-2018.
יש להם סיבה טובה לחשוב כך. מעולם לא היה למצרים סגל איכותי כפי שיש לה היום. לא פחות משמונה משחקני הסגל הנוכחי משחקים באירופה, כאשר כמה מהם הם כוכבים של ממש.
מעל כולם ניצב כמובן מוחמד סלאח, אחד המצטיינים בליגה האיטלקית. החלוץ הסילוני של רומא כבש כבר שמונה שערים והוסיף עוד ארבעה בישולים ב-12 המחזורים הראשונים. ביום ראשון השבוע הוא כבש שלושער אדיר בניצחון של רומא על בולוניה 0:3.
לצידו של סלאח משחק מוחמד אל נני, הקשר של ארסנל, ששיחק איתו בעבר בפ.צ באזל. אל נני בן ה-24 נרכש על ידי ארסן ונגר בינואר האחרון והשתלב נהדר בקבוצה. הוא אחד משלושה מצרים שמשחקים בפרמייר-ליג. בסטוק סיטי מצטיין העונה הקשר/חלוץ בן ה-19 רמאדן סובחי ובהאל סיטי משחק מגן אחמד אלמוחמדי, שנמצא באנגליה כבר שש שנים.
ליגיונרים נוספים הם המגן עומאר ג'אבר (פ.צ. באזל), הקשר עאמר ווארדה (פנטוליקוס), החלוץ אחמד חסאן "קוקה" (ספורטינג בראגה) ומחמוד חסן "טרזגה" (מוסקרון). לחסן בן ה-22 אין כל קשר לחלוץ העבר הצרפתי הגדול דויד טרזגה, אולם הוא כל כך דומה לו מבחינה חיצונית, עד שאוהדי קבוצתו הקודמת אנדרלכט הדביקו לו את הכינוי המחייב.
ביום ראשון בערב תארח מצרים את גאנה של אברהם גרנט במסגרת המחזור השני בבית 5 של מוקדמות גביע העולם באפריקה. השיטה ביבשת פשוטה: חמישה בתים של ארבע נבחרות, הראשונה מכל בית עולה לרוסיה.
מצרים החלה את דרכה במוקדמות עם ניצחון חוץ 1:2 על קונגו, בעוד שגאנה איכזבה בענק עם 0:0 ביתי מול אוגנדה, הנבחרת החלשה בבית. במצרים יודעים שאם ינצחו את גאנה, הם יפתחו עליה פער של 5 נקודות ויהיו עם רגל וחצי ברוסיה. יש מצב שהמשחק האחרון, שבו גאנה תארח את מצרים בנובמבר 2017, יהיה לפרוטוקול בלבד.
זה לא הכל: במצרים רוצים גם "לנקום" בגאנה על התבוסה 6:1 לפני שלוש שנים בפלייאוף העלייה למונדיאל בברזיל, ובעוד חודשיים שתי הנבחרות ייפגשו שוב, הפעם במסגרת אליפות אפריקה לאומות שתיערך בגאבון.
אפשר להבין את התכונה העצומה במצרים בימים האחרונים. סיפור האיומים שהיו או לא היו על אברם גרנט, שבאופן טבעי מקבל תהודה גדולה בישראל – הוא די שולי בהקשר הרחב של המשחק.
נבחרת מצרים אומנם לא העפילה כבר שנים רבות למונדיאל, אולם בעשור הקודם היא הייתה השליטה המוחלטת ביבשת אפריקה. "הפרעונים" זכו שלוש פעמים ברציפות באליפות היבשת, ב-2006, 2008 ו-2010. לכאורה לא הייתה שום סיבה שמצרים לא תמשיך להיות הנבחרת הבכירה באפריקה, אולם מה שקרה היה ההפך הגמור. לא רק ש"הפרעונים" לא זכו בתואר – הם נכשלו שלוש פעמים ברציפות להעפיל לטורניר הגמר.
הסיבות לקריסה בשש השנים האחרונות לא היו ספורטיביות נטו, אלא קשורות בעיקר לאירועים הסוערים שעברו על המדינה מבחינה פוליטית וחברתית.
בינואר 2011 החלו ההפגנות בכיכר תחריר בקהיר נגד הנשיא חוסני מובראק. ה"ראיס" התפטר והצבא השתלט על המדינה. ביוני 2012 נבחר מוחמד מורסי לנשיא, אולם כעבור שנה הצבא הדיח אותו מהשלטון והרמטכ"ל עבד פתח א-סיסי נבחר לנשיא החדש. ולכדורגל, או נכון יותר לאוהדי הכדורגל, היה תפקיד משמעותי בתהפוכות שעברו על מצרים.
ב-1 בפברואר 2012, במהלך משחק ליגה בפורט סעיד בין אל מסרי לאל אהלי, נהרגו 74 אוהדים ועוד כ-500 נפצעו. כמעט כל ההרוגים היו חברי קבוצת האולטראס של אל אהלי, שהיו מהבולטים בהפגנות כנגד השלטון של מובראק בכיכר תחריר, ותרמו לא מעט לנפילתו.
בעקבות אירועי פורט סעיד החליטה הממשלה לעצור את כל פעילות הכדורגל במדינה למשך שנתיים. רק המשחקים הבינלאומיים המשיכו להתקיים: אלה של הנבחרת הלאומית ושל הקבוצות במסגרת גביעי אפריקה. אבל כל משחקי הבית התקיימו ללא קהל, או עם מספר מצומצם מאוד של צופים.
אחרי שנתיים של חוסר פעילות, הליגה חודשה בעונת 2013/14 אבל במתכונת מצומצמת וכאשר כל המשחקים מתקיימים מול יציעים ריקים. התקופה הארוכה בה לא הייתה פעילות סדירה פגעה באופן קשה בנבחרת הלאומית, וכמובן שבזמנים שכאלה הכדורגל בכלל נדחק הצידה. גם כשהליגה חזרה לפעול, היציעים נותרו שוממים – בהוראת הממשלה.
בפברואר 2015 הוחלט שהגיע הזמן לאפשר לאוהדים לחזור למגרשים. התחושה הייתה שמתיחות הפנימית נרגעה באופן יחסי, ואין עוד סכנה להתפרעויות אלימות על רקע פוליטי.
אחד המשחקים הראשונים שבהם הותר לקהל להגיע היה המשחק שבו זמאלק אירחה את אנפי באיצטדיון חיל האוויר בקהיר. משרד הפנים אישר ל-10,000 אוהדים להיכנס. 5,000 היו חברי מועדון של זמאלק ובנוסף הוצאו 5,000 כרטיסים למכירה.
הבעיה הייתה שלאיצטדיון הגיעו המוני אוהדים ללא כרטיסים, שהחלו להשתולל. המשטרה ניסתה להרגיע את הרוחות, גם באמצעות גז מדמיע. בבהלה שנוצרה נדרסו ונמחצו למוות 22 איש.
האירוע גרם לממשלה להודיע כי היא חוזרת בה והאיסור על כניסת אוהדים יימשך. בחודשים האחרונים ביקשו הנהלות אל אהלי וזמאלק, שתי הגדולות של הכדורגל המצרי, לבטל את האיסור – אבל ללא הועיל.
אולם משהו בכל זאת זז. לפני כשבועיים אירחה זמאלק את ממלודי סנדאונס מדרום אפריקה בגומלין של גמר ליגת האלופות האפריקאי באיצטדיון בורז' אל ערב באלכסנדריה. בשל חשיבות המשחק והעובדה שלא מדובר ביריבה מצרית, הוחלט לאפשר ל-70 אלף אוהדי זמאלק להגיע.
לשמחת כולם האירוע עבר בשלום מבחינת הסדר והביטחון. זמאלק ניצחה 0:1 אבל הדרום אפריקנים, שניצחו 0:3 במשחק הראשון של הגמר, וזכו בגביע.
שר הספורט חאלד עבדל עזיז
אמר אחרי המשחק: "הספורט המצרי הפסיד בתחרות, אבל זכה בדבר חשוב יותר". בעקבות המשחק של זמאלק, שעבר בלי בעיות מיוחדות, באה ההחלטה לאפשר לקהל להגיע גם למשחקי הנבחרת.
מצרים תארח את גאנה באותו איצטדיון, בורז' אל ערב, שבו 86 אלף מקומות ישיבה, והוא יהיה (כמעט) מלא. אם בתחילה דובר על אישור ל-50 אלף צופים, בשבוע שעבר הודיעה הממשלה: "נאפשר כניסה של 75 אלף איש לאיצטדיון". זה יהיה הקהל הגדול ביותר שמגיע למשחק כדורגל במצרים בארבע השנים האחרונות, וכל המדינה מייחלת לשני דברים: שהאירוע יעבור בשקט ובלי בעיות בטיחות, וכמובן – ניצחון על גאנה בדרך למונדיאל.
דו קרב הלוזרים
המפגש בין הקטור קופר, המאמן הארגנטיני של נבחרת מצרים לבין אברהם גרנט, מאמנה הישראלי של גאנה, יהיה פיקנטי - שכן מדובר בשניים מהלוזרים הגדולים של ליגת האלופות ובכלל.
גרנט הגיע עם צ'לסי לגמר הצ'מפיונס ב-2008 במוסקבה, והיה במרחק נגיעה מניצחון על מנצ'סטר יונייטד. ג'ון טרי החליק על הדשא הרטוב, החמיץ את הפנדל הגורלי – ויונייטד זכתה בגביע.
הקטור קופר הגיע עם ולנסיה לשני גמרים רצופים עם ולנסיה, ב-2000 וב-2001. בגמר הראשון שלו ולנסיה הובסה 3:0 על ידי ריאל מדריד אך שנה לאחר מכן ההפסד היה כואב בהרבה, בפנדלים לבאיירן מינכן.
קופר המשיך להיות לוזר, כאשר ב-2002, כשאימן את אינטר, איבד את האליפות באיטליה במחזור האחרון. הוא הפסיד גם עם מיורקה בגמר גביע המחזיקות והפסיד בגמר הגביע היווני עם אריס סלוניקי.
גם גרנט, שבתחילת הקריירה בישראל זכה ב-4 אליפויות עם מכבי ת"א ומכבי חיפה, הפך בשנים האחרונות ללוזר. הוא הפסיד עם צ'לסי בגמר גביע הליגה, עם
פורטסמות' בגמר הגביע האנגלי ולפני שנתיים נבחרת גאנה שלו הפסידה בפנדלים בגמר אליפות אפריקה לחוף השנהב.
לפנייה לכתב/ת 
