לא מפחד מכלום: הפעלולן שמת לחיות בסרט
לא תזהו אותו על המסך, אבל הפעלולן סרגיי קלימקין עומד מאחורי לא מעט סצנות אקשן שצולמו בארץ, כולל הסרט החדש "אבינו". פגשנו אותו לראיון שהתנהל בעיצומו של סנפלינג על בניין - עניין שגרתי בשבילו, ושמענו איך הוא מתמודד עם הפחד. "אני פרופסור של פחד, אסור לעצור את הגוף והמחשבה"
אתם צופים בסרטי אקשן, רואים את השחקנים מתרוצצים, קופצים, ומחטיפים על המסך הגדול. אבל מה שאתם אולי לא יודעים או מודעים לו, שמאחורי כל כוכב פעולה זוהר, יש פעלולן שעושה עבודה קשה. לעתים מסכנת חיים. הפעלולנים מתרוצצים, קופצים ומחטיפים במציאות מאחורי הקלעים במהלך הצילומים. בדרך כלל הם נותרים בצל, וזה גם המקרה עם סרגיי קלימקין, מהפעלולנים המובילים בישראל. בסרט החדש "אבינו", הבמאי מני יעיש השתמש בשירותיו ככוריאוגרף קרב לקטטות הרבות שבסרט.
איך הוא מרגיש כשהוא נמצא מאחורי הקלעים, בעוד שהשחקן שהוא מגבה לוקח את כל התהילה? "זו העבודה שלו. העבודה שלי היא לעשות פעלול כמו שחקן, דומה, ולעשות משהו אפקטיבי שזה הולך לסרט", הוא אומר, אבל מודה ש"בפנים אני שחקן". ואכן, הבמאי יעיש נתן לו לשחק ב"אבינו", וכתב בשבילו כמה שורות טקסט. מדי פעם תוכלו לראות אותו לצד מוריס כהן, כחברו סרגיי - מאבטח במועדון בלילה, סבל ביום.
בין הכוכבים הבינלאומים שאותם גיבה קלימקין לאורך השנים אפשר למנות את דולף לונדגרן ב"הפטרול האחרון" (2000), גארי דניאלס ב"כוח דלתא 1: הפטרול האבוד" (2000) ז'אן קלוד ואן דאם בסרט "סודות המסדר" (2001), אנטוניו בנדרס ב"הגוף" (2001), אדם סנדלר ב"אל תתעסקו עם הזוהן" (2008), ו-וינסנט גאלו ב"הרג הכרחי" (2011). והוא גם השתתף בהפקות הישראליות כמו "מקס ומוריס" (1994), "קדמה" (2002) "בופור" (2007), "רוק בקסבה" (2012), "בשר תותחים" (2013) ועוד ועוד - ביניהם "אבינו" שמספר על הסתבכותו של מאבטח טוב לב בסצנת הפשע סביב המועדונים המזרחיים.
קלימקין נולד בכפר נבזיקינו במחוז סראטוב ועלה ארצה ב-1992. הוא בן 50 אבל נמצא בכושר מצוין, כזה שמאפשר לו לזנק ממכוניות נוסעות, ליפול מגובה, לתת מכות וגם לספוג כמה ואפילו להבעיר את עצמו. נראה שפחד הוא לא משהו שקיים בחיים שלו. את הראיון איתו עשינו תלויים בין שמיים וארץ - בעיצומו של סנפלינג במורד בניין גבוה. משהו שגרתי ביומיום של קלימקין, שמספר כי מה שהביא אותו לעסקי הפעלולנות זה סרט הוליוודי שנתקל בו בגיל 14. "קודם חשבתי להיות צוללן", הוא מספר ונזכר בסרט ההוא, "ראיתי שהם עושים אקסטרים והליקופטרים וסצנות אקשן, ואמרתי וואו. זה מה שאני רוצה".
קשה להבין איך קלימקין חי כך על הקצה, כשכל טעות עלולה לסכן את חייו. אבל הוא עצמו לא מודאג, בניגוד לבני המשפחה."כולם מבינים שזה החיים שלי. זה מה שאני בחרתי לעשות בחיים, ואני כבר 30 שנה עושה את זה", הוא מסביר בנונשלנטיות כשהוא תלוי על כבל הסנפלינג. הוא אומר ש"הילד אומר שאני משוגע", אבל נראה שגם הוא נדבק בחיידק הסכנה הזה ועבד עם אביו על הסט של "אבינו" וסרטים אחרים.
אז איך הוא מתמודד עם הפחד? אם יש כזה אצל קלימקין, הוא למד לשלוט בו מבחינה מנטלית. "אני אומר אל תפחד", הוא מתוודה, "פחד אני מרגיש כל הזמן, אני פרופסור של פחד. כל הזמן אני מה שאני עושה פעם ראשונה אני מפחד. פחד זה רק הגנה שלנו. לעשות, לבדוק, לבדוק טבעת, עוד טבעת, לבדוק מכשירים וזהו. לא לעצור את הגוף, לא לעצור את המחשבה".
הפקה: ערן רחמני | צילום: מתן טורקיה וטניה פלזנר | עריכת וידאו: תמר אברהם
