קשה לצפייה
מכבי תל אביב פספסה הזדמנות בלתי חוזרת לנצח באתונה. רמי הדר נקט באסטרטגיה שכמעט הביאה ניצחון, אבל בשביל זה צריך את הכדור. היורוליג היא לא מעבדת ניסוי
זה היה אחד ממשחקי הכדורסל הגרועים העונה ביורוליג, אבל בסוף התוצאה קובעת. ובשורה התחתונה מכבי ת"א ביזבזה הזדמנות בלתי חוזרת לנצח באתונה.
רמי הדר, שההימורים על עתידו נדחים משבת לשבת, נקט באסטרטגיה שכמעט הביאה ניצחון: משחק איטי, תוצאה נמוכה, ויציאה למתפרצות כשאפשר. הבעיה שבשביל לרוץ צריך כדור, ולמרות שיפור בריבאונד זה לא הספיק.
הזדמנויות באות והולכות, וכשהן באות צריך לנצל אותן. לצ'אבי פסקוואל יש חוזה של מיליונים לשנתיים וחצי, אבל שליטה בקבוצה אין לו. ניק קלאת'ס הוא רכז מוכשר, אבל בדקות ההכרעה התחבא במקומות שאי אפשר למסור לו את הכדור ופחד לזרוק.
הרכב איום של פסקוואל איפשר להדר להעלות חמישייה התקפית ולסגור פיגור של 15 נקודות, אבל שתי החטאות של אנדרו גאודלוק הוכיחו שוב ששחקן בודד לא מנצח משחק, וכדורסל זה לא תחרות קליעה.
אפשר לתת קרדיט להגנה של מכבי על אחוזי הקליעה הנמוכים של היוונים, אבל נודה על האמת, הם החטיאו ממצבים חופשיים. ההתקפה של מכבי בנויה על יכולת אישית של שחקני החוץ, ולא חשוב איזה תרגילים משחקים, אלא איך מבצעים אותם.
המסירות פנימה שקופות, כי הן אפשרות אחרונה בהתקפה, ולכן הכדור מגיע לסנטר כשהוא מוקף כבר בשלושה שומרים. בלי נקודות בצבע שחקני החוץ של פנאתינייקוס הרשו לעצמם לצאת לשמירות כפולות על גאודלוק, ובמשך דקות ארוכות לא היה מי שיעשה סל.
"אואקה" הוא הר געש לא פעיל, כי את הקהל אי אפשר לרמות. הוא מצביע ברגליים כי פסקוואל לא דומה לאוברדוביץ', ניק קלאת'ס נבון, קולע ומוסר, אבל רחוק מדיאמנטידיס, ומכבי ת"א, מי כמונו יודע, מזמן כבר לא מכבי ת"א.
יש שיפור, אבל היורוליג היא לא מעבדת ניסוי, אלא קומביין. הבאה בתור – פנרבחצ'ה.
לפנייה לכתב/ת 
