המשיך לרוץ, למרות הסרטן: סיפורו המדהים של אילן

אילן ליינר, בן 40 מקרית אתא, לא האמין שזה קורה לו: עובד שירות בתי הסוהר, נשוי ואב לילד, ספורטאי פעיל המטפח תחביב של ריצות למרחקים ארוכים – התעורר בוקר אחד לפני 5 שנים, ניגש בשמחה לבדיקות לקראת ההרשמה למרתון תל אביב - וגילה להפתעתו שהוא חולה בסרטן.

כתבות נוספות:

ליאור רץ עשרות ק"מ כשהוא יחף: "זה בריא יותר"

עם נעלי ריצה בנות 20 שנה - בן 85 שבר שיא עולם במרתון

למה לעזאזל אני רץ? חשבון נפש של טל ברמן

"זו הייתה הפעם הראשונה שרציתי לעשות מרתון", נזכר אילן. "הייתי בן 35 ורציתי להירשם למרתון תל אביב. כחלק מתהליך ההרשמה צריך לעשות בדיקות דם כדי לקבל את האישור הרפואי להשתתפות. עשיתי את הבדיקות ורופאת המשפחה שלי אמרה שהתוצאות לא טובות וביקשה שאגש לחדר מיון לבדיקות מעמיקות יותר.

סירבתי בתוקף. לא ראיתי סיבה שבגילי הצעיר ובכושר הגופני המעולה שהייתי בו תהיה בעיה, אך רופאת המשפחה התעקשה והציעה שאגש לרופאה פרטית לבדיקות מעבדה נוספות. התוצאות הממו את כולם ובראש ובראשונה אותי – חליתי ב-CML, סוג של סרטן דם – לוקמיה מילואידית כרונית שפוגעת ב-70 אנשים בשנה בישראל".

ליינר. "תוצאות הבדיקה הממו את כולם, וגם אותי" צילום: ריטבו

בוא נחזור לרגע הגילוי בו בישרה לך הרופאה שאתה חולה בסרטן.

"האמת היא שלא הרגשתי כלום", מספר אילן, "רק צורך עז לצאת לרוץ. כשהרופאים בישרו לי שלא אוכל לרוץ את המרחקים אליהם אני רגיל, הבנתי במה הדברים נוגעים והתחלתי לחקור את הנושא.

עברו כמה שעות טובות מקבלת הבשורה והחלטתי שאני לא מוותר. יצאתי לרוץ. בעיקר בכדי להירגע, לעכל את המצב, ולהבין מהם פני הדברים. עוד לא ידעתי מה צפוי לי, כמובן, אבל הצורך המיידי שלי בראש ובראשונה היה קודם כל לרוץ".

הצוות הרפואי הסביר לאילן שהזמן שברשותו מוגבל ושיש להתחיל באופן מיידי בטיפול התרופתי במטרה לדכא את המנגנון הסרטני שבתאי הלוקמיה. "מדובר בתרופות עם תופעות לוואי קשות ביותר", אומר אילן ומספר בצער שלמרות התרופות הרבות ותופעות הלוואי הקשות, הגוף שלו גילה חסינות מרשימה והטיפול כשל.

"כל הזמן הזה הייתי שרוי בחוסר אונים מוחלט, שקוע בדיכאון אמיתי ועמוק, תשוש, כואב, סובל, ולא מבין איך הטיפול שעוזר לכל כך הרבה אנשים פוסח עלי. על מנת להתנחם, חזרתי לפעילות וגיליתי שאני מצליח לרוץ בקושי רב, אך לא למרחקים ארוכים: 5, 6, או 10 קילומטרים לכל היותר".

שנה וחצי עברו מאז גילוי המחלה. לאור אי הצלחת הטיפול התרופתי הוחלט שאין מנוס ועל אילן לעבור השתלת מח עצם. "חיפשו תורם במשך חודשים ארוכים עד שנמצאה תורמת מתאימה", מספר אילן ומוסיף בצער שהתורמת, תושבת גרמניה, ביקשה שלא להיחשף בפני הנתרם: "אין לי פרטים אודותיה, הלוואי והייתי יודע. הייתי נוסע עד קצה העולם כדי לפגוש אותה ולהודות לה שבזכותה יש לי חיים ולבן שלי יש אבא".

"הצורך המיידי שלי היה לרוץ". ליינר

איך התמודד הבן שלך עם המחלה?

"עד ההשתלה לא סיפרנו לילד שלי, שהיה אז רק בן 8, שאני חולה מאוד, אבל לפני ההשתלה הבנתי שכבר אין ברירה. זה היה השלב הקשה ביותר בהתמודדות שלי כאדם צעיר ונורמלי שהפך כמעט בן לילה לאיש חלש ותלותי.

היה עלי להסביר לילד שלי מה המצב בכדי שיהיה מוכן לכך שאני הולך להיות במצב הרבה יותר קשה, שלא אעמוד על הרגליים ואהיה סיעודי. שאהיה זקוק לעזרה בכל דבר, כולל האכלה".

התגובה של הבן ליעד לא הייתה קלה, וההתמודדות עם שגרה בה הילד הקטן ראה את אביו החזק הולך ונחלש וצועק מכאבים לא הייתה פשוטה. "זה לא דבר פשוט לילד לראות שלוקחים את אבא שלו לעשות צרכים ופתאום אבא קם באמצע הלילה ולא עושה דברים מינימליים שאבא אמור לעשות. ההחלמה וההתבוננות בבני שדואג לי וחרד לגורלי היתה בלתי נסבלת. תקופת זמן שגם היום נראית כמו נצח", מספר אילן.

אחרי ההשתלה החל אילן לחזור באיטיות רבה לפעילות סדירה ואף ביקש אישור מהרופאים לחזור לרוץ. הם סירבו. "הרופאים לא אישרו אבל אני לא יכולתי לוותר. רצתי בכל זאת וזה עשה לי רק טוב. הבנתי שזה עושה גם טוב לגוף שלי", אומר אילן בביטחון.

"שנה אחרי ההשתלה עשיתי את חצי מרתון חיפה, שנתיים אחרי ההשתלה עשיתי את מרתון תל אביב, ובשבוע הבא ארוץ את המרתון המדברי באילת, מרוץ שהוא אתגר לא פשוט כי מדובר בריצת שטח, בעליות, ובתנאים מורכבים".

"הרופאים התנגדו כי הם חששו שהריצה תחליש עוד יותר את הגוף החלש ממילא ואמרו שהם לא ממליצים כי הם לא יודעים כיצד היא תשפיע. הם לא מכירים את התחום של ספורט והשתלה והשילוב ביניהם, ולפי הבנתי אני הראשון שעשיתי את זה בארץ – שחזר לרוץ מרתון אחרי השתלת מח עצם ובטח אחרי פרק זמן כה קצר אחרי ההשתלה.

זה לא ממש שינה לי מה הם אומרים. אי אפשר היה לעצור אותי. גם כשהתברר שהם צדקו - שהריצה מחלישה אותי ושאני סובל מכאבי שרירים חזקים ביותר, לא הסכמתי לוותר ובכל זאת חזרתי לרוץ: בכל פעם עוד קילומטר ועוד אחד".

רץ מרתון שנתיים אחרי השתלת מח עצם. ליינר

מה מצבך הרפואי כיום?

"המערכת החיסונית שלי עדיין פגיעה. אני עובר מדי חודש סדרת חיסונים בבית החולים וגם עכשיו עוד יש לי תופעות לוואי שנשארו מהטיפולים, ביניהם: עייפות, אובדן זיכרון לטווח קצר, עור יבש וסחרחורות.

אלה דברים שלומדים להסתדר ולחיות איתם. אני מאמין שכיום בזכות הריצה אני חי באיכות חיים טובה יחסית: בלי כדורים ובלי טיפול תומך תרופתי. אני נותן את הקרדיט לריצה ומשאיר מקום לאמונה בבורא עולם".

בימים אלה, אחרי 5 השנים הקשות שעבר, חוזר אילן לעבודה במשרה מלאה. במקרה ותהיתם, גם עכשיו הוא לא מתכוון להפסיק לרוץ, במיוחד לאור העובדה שגם בנו ליעד ירוץ יחד איתו. זה יקרה במרתון המדברי בעיר אילת, בו ירוץ ליעד מסלול של 5 קילומטרים.

האב הנרגש לא מסתיר את גאוותו מילדו הקטן אשר בחר לרוץ עם אביו כאות הזדהות עם המאבק במחלה הקשה. "אני רץ כי זה כיף וכי רציתי זמן איכות עם אבא שלי, מספר ליעד. "אני לא רץ בשביל ההישגים או בשביל שיאים, אלא ממש בשביל להיות איתו".

ואילו אביו מסכם: "יש לי שיאים אישיים בריצה אבל השיא שלי הוא שאני קם בבוקר ומצליח לרוץ. מי היה מאמין? גם היום כשאני קם בבוקר ויוצא לרוץ אני לא מאמין שזה קורה ומברך על גורלי הטוב".

אילן ליינר משתתף במרתון המדברי הבינלאומי באילת המתקיים זו השנה השישית ביוזמת עיריית אילת, התאגיד האירוני לתיירות, וחברת מרתון ישראל.  למרוץ 4 מסלולים: 5 ק"מ, 10 ק"מ, חצי מרתון 21.1 ק"מ ו-42.2 - מרתון מדברי שלם. לפרטים והרשמה.

בדיוק כמו אילן, עוד רבים אחרים הוכיחו שאמונה חזקה מנצחת הכל. צפו ברץ בן ה-85 שעשה היסטוריה בעולם: